שחרור אחיזתה של איראן במצר הורמוז והפסקת השיבוש שהיא גורמת לכלכלת העולם ידרשו לא רק הפחתת איומים על השייט, אלא גם הגברת הלחץ על כלכלת איראן כדי להרתיעה מהתקפות נוספות וליצור מנוף לדיפלומטיה.
המלחמה עם איראן הלהיטה את הוויכוח בארצות הברית על אודות תפקידה של ישראל במדיניות החוץ האמריקאית ועתיד היחסים בין ארצות הברית לישראל. המערכה הנוכחית אמנם לא צפויה לשנות מהותית את מעמדה של ישראל בארצות הברית, אולם נראה שהיא מאיצה מגמות קיימות: קיטוב מפלגתי גובר, ירידה בתמיכה בישראל בקרב דמוקרטים וצעירים מכל הקשת הפוליטית, ועלייה בקולות המתנגדים לברית עם ישראל בתוך הקואליציה הרפובליקנית. דינמיקות אלו מאיימות להסיט את היחסים בין ארצות הברית לישראל מקונצנזוס דו-מפלגתי ברובו לסוגיה פוליטית פנימית, הנתונה למחלוקת. כדי למתן פוליטיזציה נוספת,...
המשבר המתפתח במצר הורמוז מציב את המצר כאחת מזירות החיכוך המרכזיות בעימות הנוכחי וכמוקד למשבר בעל השלכות גלובליות. שיבוש מתמשך של התנועה במצר, גם ללא חסימה מלאה, אינו רק מהלך טקטי, אלא פגיעה רחבה יותר בסדר הבינלאומי. חשיבותו האסטרטגית ומעמדו הייחודי מרחיבים את זירת החיכוך סביב המצר מעבר לצדדים הישירים לעימות הנוכחי. המשמעות היא כי המאבק על מעבר חופשי במצר אינו מתמצה בהיבט הצבאי, אלא מתנהל גם במישור המדיני והמשפטי, המשפיע על היקף הלגיטימציה הבינלאומית לפעולות הצדדים, ובפרט היכולת לגייס או לרסן מעורבות של שחקנים נוספים.
איראן מכוונת לשתי נקודות בבטן הרכה של המערכה המשותפת לארצות הברית ולישראל – שוק הנפט ומדינות המזרח התיכון הפגיעות. בעלות הברית יכולות לערער אסטרטגיה זו על ידי חיזוק שותפים אזוריים, ייצוב שוקי האנרגיה ודיכוי היכולות הצבאיות של המשטר בטהראן.
החלטת חזבאללה לפתוח חזית נוספת מול ישראל בעקבות המתקפה על איראן נועדה לא רק להקל את הלחץ הצבאי מעל איראן, אלא גם לחזק את מעמדו של הארגון המוחלש צבאית ופוליטית, ונתון לביקורת מתרחבת מבית ומחוץ. חזבאללה מנהל עתה מלחמת הישרדות בתקווה לשנות את מאזן הכוחות בינו לבין צה"ל ולשפר את מעמדו בזירה הפנימית בלבנון, תוך שימוש בכל ארסנל הטילים, הרקטות והכטב"מים שברשותו והפעלת יחידת רד'ואן נגד כוחות צה"ל בדרום לבנון. לישראל, שמטרתה המוצהרת לפרק את הארגון לחלוטין מנשקו, מומלץ להתמיד במעשה הצבאי, אך להימנע מלפגוע בתשתיות אזרחיות...
מאמץ התקשורת האסטרטגית האיראני במלחמת ״שאגת הארי״ מדגים שילוב בין פעולה צבאית, לוחמת מידע וטכנולוגיות מתקדמות, שתכליתו להשפיע על מגוון קהלים – פנימיים, אזורים ובינלאומיים. המערכה הנוכחית משקפת שלב מתקדם בהתפתחות הדוקטרינה האיראנית, אשר עברה מתעמולה אידאולוגית דתית ללוחמת מידע ריאליסטית ורב-ממדית. במאמר זה נבחנים דפוסי הפעולה המרכזיים של איראן, ביניהם שימוש בטילים וכטב״מים כאמצעי תקשורתי, הפצת דיסאינפורמציה גלויה וסמויה, הפעלת רשתות השפעה דיגיטליות ושימש גובר בבינה מלאכותית. מהניתוח עולה כי איראן לא מבקשת לייצר רק הישגים צבאיים...
הטמעת בינה מלאכותית במערכות ביטחון הפכה בשנים האחרונות מאמצעי תומך החלטה לתשתית אסטרטגית המעצבת את אופן ניהול המלחמה. במסגרת מגמה זו, אימוץ דוקטרינת AI-First על ידי הפנטגון מסמן שינוי תפיסתי משמעותי: מעבר משילוב נקודתי של מערכות בינה מלאכותית לתפיסה מערכתית, שבה AI הופך רכיב יסוד בשרשרת הפיקוד, באיסוף ובניתוח מודיעין, ובתכנון מבצעים רב-זירתיים. מאמר זה בוחן את הדוקטרינה האמריקאית החדשה ואת השלכותיה על אופייה של הלוחמה בעידן האלגוריתמי. בהמשך מוצג מקרה מבחן עדכני – השימוש במערכות AI במהלך העימות בין ארצות הברית ואיראן – המדגים כיצד...
תמצית הממצאים
נמשכת תמיכת הציבור במבצע "שאגת הארי", עם 78.5 אחוזי תמיכה במתקפה הישראלית-אמריקאית באיראן, רמה הדומה לזו שנמדדה בתחילת המערכה (80.5 אחוזים). בנוסף, 60 אחוזים מהציבור מביעים שביעות רצון גבוהה מההישגים הצבאיים באיראן, בדומה לשביעות הרצון שנמדדה כשבועיים לתוך מבצע "עם כלביא". עם זאת, נרשמת ירידה בתמיכה בהמשך המערכה עד להפלת המשטר: 54 אחוזים סבורים כי יש להמשיך בלחימה עד להשגת יעד זה, לעומת 63 אחוזים אשר סברו כך בתחילת המערכה. במקביל, שיעור המעריכים כי משטר האייתולות ייפגע באופן משמעותי ירד מ-69 אחוזים בתחילת המערכה ל-58...
המלחמה עם איראן הציבה את מדינות המפרץ בעל כורחן בלב העימות. איראן זיהתה את מדינות המפרץ כמנוף לחץ פוטנציאלי על ארצות הברית לקצר את משך המערכה. עם זאת ולמרות התקיפות האיראניות בשטחן, הן נמנעו עד עתה מהצטרפות גלויה למערכה והעדיפו מדיניות זהירה: מתן אפשרות לכוחות אחרים לפעול משטחן, וכן נקטו פעולות התקפיות שניתן להתכחש להן. מדיניות זו משקפת את חששן מפני החרפת הפגיעה האיראנית בהן, לצד אי-בהירות אשר ליעדי ארצות הברית. מנקודת מבטן של מדינות המפרץ, מבחן מרכזי לתוצאות המערכה אינו רק מידת הפגיעה באיראן אלא גם ובעיקר המענה לשאלה בדבר סיכויי...
המערכה הצבאית שפתחו ארצות הברית וישראל נגד איראן בסוף פברואר 2026 מציבה את מוסקבה בפני מציאות אסטרטגית חדשה. איראן מהווה עבור רוסיה שותפה חשובה, גם אם אינה בעלת ברית במלוא מובן המילה. מאמר זה בוחן כיצד מפרשת מוסקבה את המערכה, אילו לקחים היא מפיקה ממנה ומהן ההשלכות הצפויות על רוסיה כתוצאה מהמלחמה.
תגובת סין למלחמה עם איראן נדמית כאי-התערבות. למרות שניתן היה לצפות שבייג'ינג תעמוד באופן נחרץ יותר לצד טהראן שותפתה, תגובתה עד כה מתונה יחסית. מאמר זה מצביע על הסברים לכך, וביניהם סדרי עדיפויות פנימיים בסין, רצון להימנע מחיכוך נוסף עם ארצות הברית, מדיניות האיזון של בייג'ינג בין כלל השחקנים במזרח התיכון ואי-ודאות אשר לעתיד המשטר באיראן. במקביל, סין נושאת עיניים ליום שאחרי המלחמה ולתפקידה האפשרי בשיקום הכלכלי והתעשייתי של איראן ושל מדינות האזור. לנוכח אפשרות זו, על ישראל לפעול עם ארצות הברית כדי להעביר לבייג'ינג מסרים ברורים בדבר...
התבטאויות של הנשיא טראמפ בימים האחרונים משקפות ניסיון להעביר מספר מסרים מקבילים: הצגת המערכה נגד איראן כהצלחה מתקדמת, כוונה לסיימה בקרוב אך בו בזמן הימנעות מהגדרה ברורה של תנאי הסיום. מצב זה ממחיש את המתח הגובר בחוגי הממשל בין הגורמים הדוחפים להמשך המערכה לשם מיצוי הישגיה הצבאיים, לבין אילוצים כלכליים, פוליטיים ואסטרטגיים הדוחפים לקיצורה. מבחינת ישראל, מדובר בשלב רגיש במיוחד: ככל שיגבר בוושינגטון הלחץ לסיים את הלחימה, כך יגדל גם הסיכון לפער בין היעד הישראלי של שינוי עמוק ומתמשך במאזן האיומים בינה לבין איראן, לבין יעד אמריקאי מצומצם...
