פרסומים

חיסולו של מפקד החטיבה הצפונית ברצועת עזה של פלוגות אל-קודס של הג'האד האסלאמי הפלסטיני (גא"פ) בצפון הרצועה - בהא אבו אל-עטא - המחיש את יכולותיה המודיעיניות-מבצעיות של ישראל. בעקבות תגובת הגא"פ בשיגור טילים ורקטות לעורף האזרחי בישראל, ניהל צה"ל שתי יממות קרב, תוך הקפדה לאפשר לחמאס להימנע מהצטרפות למערכה שהתפתחה. ההתמקדות בתקיפת יעדי גא"פ בלבד, לצד מזעור נזק אגבי בשטחי הרצועה, העידו על כוונת ממשלת ישראל להמשיך ולקדם את מהלכי ההסדרה בינה לבין חמאס, הנמשכים כבר זמן רב, בצעדים מדודים ונסתרים ברובם מעיני הציבור בישראל. ואכן, דוברי ממשלת ישראל הבהירו כי מפקד הגא"פ חוסל לא רק משום שהוא היה אחראי לרוב השיגורים בחודשים האחרונים מהרצועה לעבר ישראל, אלא גם משום שפעילותו זו נועדה לסכל את מאמצי ישראל וחמאס ליישם ולבסס הבנות לרגיעה ביטחונית בזירת עזה. על פי גורמי תקשורת ערבים, ישראל אף העבירה מסר לפלגים הפלסטינים בעזה דרך מצרים, כי אינה מעוניינת בהסלמה רבתי.

ואמנם, חמאס העדיף לשבת על הגדר ולהימנע מלהצטרף לימי הקרב שהתפתחו בין צה"ל לגא"פ. פעילותו העצמאית של גא"פ - הנהנה מתמיכה צבאית-לוגיסטית של איראן, אך ספק אם מופעל על ידה - מציבה אתגר בפני יכולת חמאס לקדם את קשת האינטרסים הנוכחיים שלו, הרחבים יותר מאשר ביסוס לגיטימציה באמצעות הפגנת סולידריות עם גורמי התנגדות שאינם נתונים למרותו. זאת, בפרט נוכח החשש להידרדרות לעימות עם ישראל. עימות נרחב בראייתו יחבל במאמצי ההסדרה שמובילה מצרים, התורמים לשיפור המצב האזרחי ברצועה, לשיקום הריסות שנגרמו במהלך מבצע "צוק איתן", וכן יפגע בתחרות על הלגיטימיות בינו לבין פת"ח והרשות הפלסטינית, המתנהלת בימים אלה על רקע האפשרות לקיום בחירות לפרלמנט הפלסטיני.

בכל מקרה, ישיבת חמאס מנגד מעלה את השאלה האם לארגון עוצמה מספקת כדי לרסן את הגא"פ כאשר יש לו אינטרס בכך. הפעלת כוח נגד "תנועה אחות ג'האדית" סותרת את זהות חמאס כתנועת התנגדות הדוגלת במאבק כוחני ואלים בישראל. למרות זאת, בניגוד לאידאולוגיה שלו, חמאס בחר הפעם להיות גורם מרסן שהביא בפועל לקיצור משך הסבב, בהחלטתו הנחושה שלא להצטרף ללחימה ולהותיר את הגא"פ בודד במערכה.

בשתי יממות הקרב, שוגרו לעבר ישראל כ- 450 רקטות; צה"ל התמקד בתקיפת חוליות שיגור, מפקדי שטח ותשתיות ייצור ואחסנה של גא"פ; נמסר על 34 הרוגים בצד הפלסטיני, ביניהם מספר ילדים ונשים וכמאה פצועים; בישראל לא היו פגיעות בנפש ונגרמו נזקים מוגבלים בלבד לתשתיות.

לנוכח הפגיעות המצטברות והבנת הנהגת הגא"פ שהיא לבדה במערכה היא נעתרה ללחץ ולהצעה המצרית להפסקת אש. מזכ"ל הארגון זיאד אל-נח'אלה הבהיר כי "התנועה הגיעה להסכם הפסקת אש עם ישראל, לאחר שיחד עם שאר הפלגים הפלסטיניים הסכימו להצעה מצרית שמגשימה את תנאי ההתנגדות". על פי ההבנות שהושגו והוצגו על ידו, יפסיק הגא"פ את האש ויקפיד ש'צעדות השיבה' תתקיימנה בדרכי שלום. ישראל מצדה תפסיק את מדיניות החיסולים ברצועת עזה ובגדה המערבית (דובר צה"ל הבהיר שישראל אינה חוזרת למדיניות הסיכולים, דברים שזכו לביקורת במערכת הפוליטית); תחדל מירי לעבר המשתתפים ב'צעדות השיבה'; וכן תתחייב להבנות קהיר הנוגעות להסרת המצור על הרצועה. אף גורם רשמי בישראל לא אישר את ההבנות. עוד טען אל-נח'אלה כי "ישראל רוצה לבודד את גא"פ מיתר הפלגים, אך למרות שגא"פ יכולה לבדה לנהל את המערכה נגד ישראל במשך שבועות רבים, הם נעתרו לפניית מצרים ולרצון שאר הפלגים והסכימו להפסקת האש". בנוסף, מזכ"ל גא"פ איים כי הפרה ישראלית של אחד הסעיפים תשחרר את הארגון מהתחייבויותיו ותיענה בכוח.

מאזן רווח והפסד לחמאס

בניגוד לאידאולוגיה המוצהרת של חמאס, והגם שבמסגרת מנגנון התיאום האופרטיבי בין הפלגים השונים ברצועה הוא העביר מידע ויתכן אמצעי לחימה לגא"פ, הארגון לא הצטרף ללחימה. חמאס העדיף אם כן מדיניות פרגמטית, על פני פעולה שהיא תרגום ישיר לאידיאולוגיית ההתנגדות האלימה שלו. בעקבות כך:

• חמאס יצא מחוזק תדמיתית מסבב העימות, הגם שלא התערב, בעקבות אמירות חוזרות ונשנות מצד ישראל כי עדיף שחמאס לא יצטרף למערכה, שכן אז העימות ייצא מכלל שליטה והנזקים לשני הצדדים יהיו כבדים וכואבים ביותר.
• הנהגת חמאס הוכיחה שאינה חוששת מביקורת בגין הימנעות מהצטרפות למהלכי התנגדות נגד ישראל. חמאס רגיש להלכי הרוח של הציבור הפלסטיני המותש והבין כי אין תמיכה בהסלמה. סיבה מרכזית היא התקדמות תהליך ההסדרה בין ישראל לחמאס. אם חמאס היה מתערב בלחימה הוא היה מסתכן בעצירתם ובהכשלתם של מספר פרויקטים המתנהלים ברצועה, ביניהם בניית תשתיות לאספקת חשמל ומים, בבלימת הגדלתן של מכסות הסחר דרך המעברים ויציאת אנשי עסקים ועובדים מהרצועה לישראל. כן היה חמאס מסתכן בהעכרת היחסים המשופרים עם מצרים, שהיא צינור החמצן עבורו.
• ההתמקדות הישראלית בסבב העימות בגא"פ בלי לפגוע ביעדי חמאס ככתובת שלטונית האחראית למתרחש ברצועה, מהווה שינוי מדיניות ובפועל יש בה כדי לשחרר את חמאס מאחריות למנוע פעולות טרור מהרצועה כלפי מדינת ישראל גם בעתיד. בראיית חמאס הוא יוכל לחמוק מאחריות ולטעון, כפי שגרס בעבר, כי אין ביכולתו למנוע באופן מוחלט פיגועים מהרצועה.

המאזן לישראל

ישראל מצידה הוכיחה יוזמה, נחישות ויכולת מבצעית בביצוע סיכולים ממוקדים ברצועה, ובכך חיזקה את ההרתעה מול ארגוני הטרור ומנהיגיהם:

• מערכת ההגנה הרב-שכבתית פעלה ביעילות ועמדה בהישג הנדרש של מזעור פגיעות באוכלוסייה ובתשתיות בעוטף עזה ובעורף הישראלי. סוללות "כיפת ברזל" יירטו מעל ל- 90 אחוז מהטילים והרקטות במסלולי פגיעה במרכזי אוכלוסייה בישראל. עם זאת, מערכת הביטחון החמירה בתחילה בהערכת הנזק הפוטנציאלי של השיגורים מהרצועה, השביתה חלקים נרחבים מהמדינה והפגינה חוסר ביטחון ביכולת למנוע מהגא"פ את ההישג של פגיעה באזרחים ובתשתיות.
• ההגנה המשופרת העניקה גמישות להנהגה המדינית בקבלת החלטות, תוך שהיא מאפשרת פעולה מדויקת ושליטה במדרגות ההסלמה. היא סייעה להימנע ממבצע צבאי רחב היקף, הכולל תמרון יבשתי לכיבוש הרצועה או חלקים ממנה. עם זאת, עלו טענות בישראל כי יכולות ההגנה פוגעות במוטיבציה הישראלית לפעילות התקפית בעצימות גבוהה לשם שינוי יסודי של המצב ברצועה.
• צה"ל הפגין יכולות פגיעה מדויקות בתשתיות טרור של הגא"פ, תת-קרקעיות ומעל לשטח, הרס תשתיות ייצור ואחסנת טילים וכן מפקדות. בסבב נהרגו קרוב לשלושים מפקדים ופעילי גא"פ, רובם במתארי צייד של חוליות שיגור.
• ישראל זכתה לתמיכה ולגיטימציה בינלאומית בזכותה להגן על אזרחיה מפני תקיפות טרור של טילים ורקטות.

משמעויות והמלצות

ישראל תידרש להחליט בקרוב האם להמשיך ולדבוק בהיגיון של שחרור חמאס מאחריות לשיגורי גא"פ ויתר הפלגים לעבר ישראל. יתכן, כי תקיפת יעדי חמאס בערב שבת, כתגובה להפרת הפסקת האש בשיגור רקטות לעבר באר-שבע, מבהירה שמדובר בסטייה חד-פעמית במדיניות ישראל.

הסבב האחרון לא שינה את תמונת האיומים מהרצועה. בידי הארגונים ברצועה יכולות המציבות איום ביטחוני על ישראל, שימומש כל אימת שתקיפות תשרתנה את האינטרסים שלהם. המשך המצב הקיים, כולל אם תהייה התקדמות במאמצי ההסדרה בין ישראל לחמאס, לא ימנע מפלגי הטרור להמשיך להתעצם ולאיים לשבש את שגרת החיים בישראל, ולא רק בעוטף עזה. מצב זה, נוסף לחוסר הסימטריה שבין הרצועה לגדה המערבית, שם מיישמות ישראל והרשות הפלסטינית את עקרון פירוז השטח מיכולות צבאיות ומונעות בניית תשתיות טרור, עשוי להיות רקע למערכה צבאית רחבה שתכליתה פירוק היכולות הצבאיות של חמאס ושאר הארגונים הסוררים ברצועה. ואולם, ברי כי גם בסיום מבצע צבאי רחב היקף, שבהכרח יגרום הרס ניכר ונפגעים רבים, לא יימצא תחליף לשלטון חמאס ברצועה, שיהיה נוח יותר לישראל, וישראל תתקשה לעצב מציאות של יציבות ושקט ביטחוני לאורך זמן בזירה זו.

לפיכך, זו העת למצות אפשרויות וההזדמנויות לקדם את ההבנות עם חמאס, הממוקד כיום בהסדרה עם ישראל, הרבה יותר מאשר במאבק אלים ובעימות צבאי עמה, וכן בעריכת בחירות ברשות הפלסטינית ואף בפיוס עם פת"ח. עם זאת, מאחר וממשלת ישראל בחרה בחמאס ככתובת להסדרה ולא ברשות הפלסטינית, מדובר בפועל בהחלשת הרשות, שהיא הכתובת הלגיטימית היחידה להסדר עתידי. לכן, מומלץ לשנות מדיניות זאת ולפעול בשני ערוצים: (1) חיזוק הרשות הפלסטינית תוך סיוע לביסוסה כרשות אחראית, מתפקדת ויציבה, ולא לחבל במהלכי הפיוס בינה לבין חמאס, העשויים להוביל להחזרת הניהול האזרחי ברצועה לידיה; (2) סימון חמאס ככתובת אחראית זמנית ברצועת עזה, תוך נכונות לקדם הבנות להפסקת אש ממושכת, תמורת הקלות ניכרות בסגר וקידום מאמצי שיקום התשתיות והתעסוקה ברצועה. הסבב האחרון מוכיח כי בשלב זה, כדי להגיע להבנות עם חמאס, ישראל אינה נדרשת למהלך צבאי רחב היקף ברצועה שיקעקע את חמאס עד היסוד. זאת מאחר ולגבי רוב הסוגיות שבמחלוקת - למעט סוגיית החזרת גופות החיילים והאזרחים הישראליים המוחזקים בידי חמאס - קשה לשער שייווצרו תנאים טובים יותר להסכמות מאשר אלו שחמאס מסכים להם כיום, ובחר לקדמן על פני הצטרפות למערכה צבאית נגד ישראל.