פרסומים

דומה שהסוגיה הפלסטינית איבדה זה מכבר את מקומה המרכזי בסדר היום המדיני הישראלי. תשומת הלב הישראלית מתעוררת מדי פעם, וכך קרה למשל כשחמאס לא גיבה את הג'האד האסלאמי כשניסה לעורר עימות עם ישראל בנובמבר 2019, או כשלאחרונה עלתה אפשרות להדיח מתפקידו את יחיא סנואר, מנהיג חמאס ברצועת עזה. אפילו הכרזת יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס בינואר 2021 בדבר כוונה לערוך בחירות כלליות למוסדות הפלסטינים – הנשיאות, המועצה הלאומית והמועצה המחוקקת - לא מעסיקה את ישראל, ולא רק עקב הבחירות לכנסת ישראל. זאת, למרות ההשלכות מרחיקות הלכת העלולות להיות לתוצאותיהן. הנתק המתמשך בין הדרג המדיני בישראל לבין הרשות הפלסטינית ממשיך להעמיק.

יתר על כן, לאחרונה ניכרו ניסיונות התקרבות בין פת"ח לחמאס, שני הארגונים המייצגים את שני הקטבים של המערכת הפלסטינית המפולגת. מדובר בניסיונות שונים ביחס לניסיונות עבר, שהסתיימו בכישלון. זאת, על שום הנסיבות המדיניות שהשתנו בעקבות "עסקת המאה" שהציג הנשיא טראמפ; חתימת הסכמי הנורמליזציה בין ישראל למדינות במפרץ; כוונת הסיפוח של שטחים בגדה המערבית שלא מומשה עקב הסכמים אלה; משבר הקורונה; השפל הכלכלי החמור בשטחים הפלסטיניים; והנסיגה הניכרת במעמד האזורי והבינלאומי של הפלסטינים. והפעם, בין שני הארגונים מתנהל שיח מכבד, ללא האשמות, גינויים והטלת אחריות הדדיים, כבעבר. התנהלות זו של פת"ח וחמאס משפיעה גם על הפלגים הפלסטינים האחרים, המשתפים עם השניים פעולה ומייחלים להתקדמות לקראת פיוס לאומי.

ברקע לניסיונות אלה שחיקה מתמשכת במעמדה הציבורי של חמאס לאחר העימותים הצבאיים שהתחוללו בינו לבין ישראל מאז ההפיכה שביצע ברצועה ב-2007, שגרמו באזור הרס רב, וכשלונו בניהול חיי היום יום של תושביו. במיוחד מאז העימות עם ישראל ב-2014 ("צוק איתן"). מאז ומתוך הבנה שתושבי הרצועה לא יעמדו בעימות נוסף, ובהבנה כי כל עוד מתקיים התיאום הביטחוני בין ישראל לרשות הפלסטינית לא ניתן יהיה להעתיק את זירת העימות עם ישראל לגדה המערבית, הנהגת חמאס מנסה לגוון את שיטות המאבק בישראל, תוך העדפת המחאה העממית על פני העימות מזויין. גוון זה מלווה בחשיבה לגבי עדכון היעדים והמטרות של הארגון, אמנם תוך הקפדה על שימור אופיו "ההתנגדותי". מכאן ועל בסיס הערכה כי פת"ח או חמאס לבדם לא יוכלו לחלץ את הסוגייה הפלסטינית מהקיפאון שבו היא שרויה ומהנסיגה במעמדה, נבעה גם מסקנה כי יש לחתור לפיוס לאומי. וכך, לקראת סוף כהונת הנשיא טראמפ התכנסו כל הפלגים הפלסטינים, לראשונה ביוזמה פלסטינית עצמאית, ובמהלכה הסכימו לפעול לקידום האחדות הבין-ארגונית.

משנענה חמאס לדרישת מחמוד עבאס וויתר על התביעה לקיים את הבחירות לשלושת המוסדות הפלסטינים במועד אחד, לא נותרה לו ברירה אלא לפרסם את צו הבחירות, הקובע לוח זמנים של שישה חודשים להיערכות ולביצוען החל במאי 2021. פרסום הצו עורר דינמיקה של התחדשות בזירה הפלסטינית הציבורית וניכרים בה, גם בקרב צעירים רבים, תקווה לפיוס, ציפייה לשינוי פני ההנהגה ורצון להשתתף במהלך. אמנם ברקע עדיין מרחפים משקעי העבר: חוסר האמון בהנהגות הארגונים, החשש מניצול חולשת פת"ח המפולג, וסכסוכי הדמים שאפיינו את מערכת היחסים בין שני ארגונים אלה בעבר, אבל הדינמיקה הציבורית שנוצרה מחוללת תהליך שעצירתו תהיה קשה ככל שיחלוף הזמן. יתר על כן, היעדר תגובת חמאס לצווים שנויים במחלוקת שפרסם עבאס, בין היתר לגבי זכאות להצגת מועמדות, יוצר רושם כי פרסומם מתואם איתו. אפילו קשיים, שבראיית הארגונים הפלסטיניים עלולה ישראל להערים על קיום הבחירות במזרח ירושלים ובמקומות נוספים כדי להפריע למהלך הבחירות ואולי אף למנוען, עד כה אינם מרתיעים את הארגונים. בין היתר, דווח שעבאס דחה, במידת חוסר סבלנות, את הדאגה מקיום הבחירות שביטא בפניו ראש השב"כ בעת ביקור במוקטעה.

וכך, רעיון ההתמודדות של פת"ח וחמאס ברשימה משותפת או מאוחדת, חרף ההתנגדות הרבה שהוא מעורר, נמצא על סדר היום. לדעת המבקרים, רשימה כזו תיצור מציאות של ניהול הפילוג, לא של פיוס, וגם אם תקרב בין הארגונים, למעשה היא תחלק את מוקדי הכוח ביניהם, תתעלם מיתר הארגונים, ולא תאפשר מרחב מחיה לרעיונות וקולות שונים. ועדיין, אישים בקרבת עבאס וכן בכירים בחמאס ממשיכים לדון באפשרות זו.

יציין שחמאס, השואף לפי שעה להיות שותף בשלטון ולא להוביל אותו, מגלה לפחות למראית עין עניין רב יותר מאשר פת"ח ברעיון הרשימה המשותפת. רשימה כזו, אם תכונן, תבטיח שחמאס לא יתמודד לבדו כמו ב-2006 מול הכוחות הערביים והבינלאומיים, אשר נידו אותו. פת"ח מצידו, המוביל את אש"פ, יתייצב בחזית וידרוש לגיטימציה לממשלה החדשה, המשותפת, כפי שזכה בלגיטימציה לממשלתו בעבר. בשורות חמאס רווחת הערכה כי מחיר הוויתורים שיהיה על הארגון לשלם כדי לקחת חלק בממשלה משותפת יהיה נמוך מזה שיהיה כרוך בהיענות לתנאי הקוורטט, שהוצבו בפניו בעקבות הניצחון בבחירות 2006. כך גם עשויה להיסלל הדרך לקיום הבחירות למועצה הלאומית הפלסטינית, המתוכננת לספטמבר 2021 ולכניסת חמאס והג'האד האסלאמי למסגרת אש"פ.

ממשלת ישראל נמנעת, לפי שעה, מלעסוק באינטנסיביות בסוגיית הבחירות הצפויות למוסדות הרשות הפלסטינית. בה בעת, בעיתונות הפלסטינית מדווח לאחרונה על אודות ביקורים ומעצרים שמבצעים כוחות צה"ל אצל פעילי חמאס ואנשי אופוזיציה בשטחי הרשות, כדי להזהירם מפני השתתפות בבחירות. מעצרים אלה אולי יקשו על קיום הבחירות, אך הם עשויים דווקא להאיץ את תהליך ההתקרבות 1הבין-ארגונית. גם ממשל הנשיא ביידן טרם הציג עמדה לגבי סוגייה זו ולא בצע כל מהלך העשוי ללמד על שינוי בעמדת הממשל ביחס לזו שהוביל ממשל טראמפ לגבי הנושא הישראלי-פלסטיני. זאת, למרות שערב הבחירות לנשיאות ארצות הברית וגם אחריהן הבהירו נציגיו של ביידן כי בכוונתו לשקם את מערכת היחסים עם הפלסטינים. ניסיונות ההתקרבות הבין-ארגונית משקפים גם את התובנה המחלחלת בסביבתו הקרובה של עבאס, כי אין לצפות מממשל ביידן ללחוץ על ממשלת ישראל לחדש משא ומתן מדיני או לשנות את עמדתה, שבראיית הרשות הפלסטינית אינה שואפת להסדר. מכאן המסקנה כי יש להתייצב בחזית מאוחדת, שתעצור את הסחף במעמד הסוגיה הפלסטינית וגם תקבע כללי משחק שיצמצמו את הא-סימטריה הקיימת בין הפלסטינים לישראל.

הימנעות ממשלת ישראל והממשל האמריקאי מתגובה מעוררת תהיות, במיוחד נוכח חולשת פת"ח, שבראשו מחמוד עבאס. גל הפרישה מהארגון, כמו גם הרחקת בכירים ממנו וכוונות הפורשים להתמודד בבחירות במספר רשימות נפרדות, מלמדים על עומק השבר בשורות הארגון. לעומת זאת, חמאס מפגין באחרונה אחדות ארגונית, חרף המחלוקות הפנימיות, והתייצבות מלאה מאחורי יחיא סנואר שנבחר בשנית, אמנם לא בלי סערה פנים-ארגונית, לעמוד בראש הארגון ברצועת עזה. אחדות זו היא יתרון ניכר, המשפר את סיכויי חמאס לנצח בבחירות כמו בבחירות הקודמות, שנערכו ב-2006, וגם מחזק את עמדת חמאס בתהליך ההתקרבות לפת"ח לקראת הסדרת היחסים בין הארגונים.

ואכן, לנוכח המגעים בין הארגונים גוברת יותר מאשר בעבר הסבירות לגיבוש הסכמה בין-ארגונית לגבי מתכונת של ממשלה משותפת - לא ממשלת פיוס. במסגרתה של ממשלה משותפת זו, אם תקום, צפויה להישמר השליטה הטריטוריאלית הנפרדת של כל צד, פת"ח בגדה המערבית וחמאס בגדה המערבית, והיא תפעל בתיאום ובשיתוף פעולה. עם זאת, עדיין פתוחה הדרך להשפיע על כווּנה ומידת התממשותה של אפשרות זו.

על ישראל לתאם עמדות עם ארצות הברית ושאר הגורמים הרלוונטיים בזירה הבינלאומית, שטרם נתנו ביטוי פומבי לעמדתם בסוגיה זו. יש להבהיר יחדיו לעבאס כי לא יחול כל שינוי בעמדת הקוורטט ביחס לחמאס, אלא אם הארגון ייענה לדרישות שהוצבו לו, ישנה עמדתו ויכיר בישראל ובהסכמים שנחתמו עמה. כן נדרש להביע בפני עבאס את הדאגה, המשותפת לכלל הגורמים הרלוונטיים, ובכללם מדינות במזרח התיכון, מפני השבר הפנימי העמוק העובר על ארגון פת"ח, ואת הצורך הדחוף ברה-ארגון בשורותיו – עוד בטרם תתקיימנה בחירות. במקביל, על ישראל ליזום תהליך הידברות מחודש עם הפלסטינים, רצוי בתיאום אמריקאי, בינלאומי ובין-ערבי, שיעסוק בשיקום היחסים, בבניית אמון והסכמה על מתווה לחידוש התהליך המדיני.

זאת ועוד, נכון להיערך גם לקראת מציאות שבה הבידול בין הגדה המערבית לרצועת עזה יחדל להיות המאפיין המרכזי של המערכת הפלסטינית, ואז בין רמאללה לעזה יתפתח תיאום של פעולות מחאה לאורך הגבולות עם ישראל ובנקודות חיכוך, גם בגדה ובזירה הבינלאומית.

בשלב זה, מוקדם לקבוע האם תהליך ההתקרבות בין פת"ח לחמאס משקף מהלכים טקטיים מצד שני הארגונים, שעדיין אינם משנים את יחסי הכוחות ביניהם לטובת חמאס, או שמא מדובר בהתחלה של שינוי היסטורי בעל משמעויות אסטרטגיות לישראל. כך או כך, מומלץ לישראל להימנע מחד גיסא מפעולות שייראו כמונעות את תהליך ההתקרבות, אך מאידך גיסא לעמוד על אינטרסים ביטחוניים ישראלים, תוך דרישה מהקהילה הבינלאומית לדבוק בקריטריונים שנקבעו לגבי להידברות עם חמאס.