פרסומים

מאז התחדשות הלחימה ברצועת עזה, החזית הפנימית העזתית מגלה סימני שינוי משמעותיים. תחושות זעם, ייאוש וערעור גובר באמון כלפי הנהגת חמאס, הן הצבאית והן האזרחית, מניחים תשתית להתקוממות פנימית שעשויה לטלטל את האיזון הפוליטי ברצועה. הסיסמה "החיים שלהם לא שווים יותר מהחיים שלנו" מייצגת שינוי תפיסתי מהותי ושבירת מחסום הפחד, כאשר המפגינים מרימים דגלים לבנים, סמל מובהק לכניעה. סימני שבירה ניכרים גם בלב גרעין חמאס, כאשר גוברים הדיווחים על עזיבתם של מפקדי השטח ועל החדירה המודיעינית של ישראל לשורות הארגון.

על פי ניטור דיווחים תקשורתיים, התקיימו לכל הפחות 35 הפגנות משמעותיות ברצועת עזה החל מה-7 באוקטובר 2023, כ-90% מהן הופנו ישירות נגד חמאס. 46% מההפגנות התקיימו בצפון הרצועה, 34% בדרום הרצועה ואילו 20% מהן התקיימו במרכז הרצועה. בכל אחת מההפגנות השתתפו עשרות עד מאות מפגינים, בעיקר גברים צעירים. ההפגנות התמקדו בעיקר סביב הקריאה לסיום המלחמה, יוקר המחיה, פתיחת מעבר רפיח והדרישה לביטחון תזונתי בקרב האוכלוסייה העזתית.

בחינה על פי ציר הזמן מגלה כי היקף ההפגנות ברצועה הגיע לשיא במרץ 2025. הפגנות אלה הופיעו לראשונה באזור צפון הרצועה, אך התפשטו במהרה לעבר מחנות הפליטים במרכז רצועת עזה ובאזור ח'אן יונס. בתקופה זו, בלטה בארגון ההפגנות תנועת "בידנא נעיש" ("רוצים לחיות"), שקמה עוד בשנת 2019 על רקע מחאה כלכלית. מטרתה המוצהרת של התנועה היא בראש ובראשונה: הדחת שלטון חמאס. עניינים כלכליים, לרבות עליית מחירי המזון של חמאס והשתלטותו על מאגרי המזון, הם רק אחד מהגורמים הרבים המסבירים את העלייה בהיקף ההפגנות. תנועת הפת"ח, על אף הכחשותיה, נתפסת כתומכת בפעילות התנועה, כאשר מארגני ההפגנות משויכים לה. חרף החשש מפני תגובת נגד מצד חמאס, המסרים של התנועה ברורים: הציבור דורש הפסקת המלחמה תוך סילוק הנהגת חמאס בעזה ("חמאס ברא ברא" – "חמאס החוצה החוצה").

חמאס, בתגובה להפגנות אלו, נוקט במדיניות ענישה המופנית כלפי המארגנים - מנהיגי ההפגנות הבולטים הוצאו להורג - ואף כלפי כלל האוכלוסייה. כך למשל, מארגן ההפגנות, עודאי אל-רובעי ושישה מפגינים נוספים, נחטפו, עונו ונהרגו. מצרים נוקטת בעמדה פסיבית, כשהיא סוגרת את מעבר רפיח ומונעת אספקת סיוע הומניטרי. הצעד מעיד על רצון להימנע מהסתבכות ישירה אך גם מחזק את הלחץ על חמאס. קטאר, בעלת תפקיד מרכזי בנעשה ברצועה, מבקשת למנוע את הפלת חמאס, ומנסה לבלום את גל המחאות, על אף תמיכתה המסורתית באוכלוסייה העזתית. בעוד ברשתות המקומיות ובדיווחים מזירת ההפגנות עולה תמונה ברורה של עזתים מיואשים ושואפים לשינוי, רשתות תקשורת כמו אל-ג'זירה ממשיכות לפרסם נרטיב הפוך, של תמיכה רחבה בחמאס והתנגדות לישראל. הפער בין הדיווחים הללו רק מעמיק את תחושת הניכור והזיוף בקרב האוכלוסייה המקומית.

בחודשים אפריל ומאי 2025 נרשמה מגמת ירידה בהיקף ההפגנות ברצועת עזה. עם זאת, ניכר כי תחושת הזעם והמחאה כלפי חמאס הוחלפה בתופעה מקבילה אחרת - בזיזת מחסני המזון ושיירות האוכל של חמאס וכן בזיזת נשקי לוחמיה.

לסיכום, האוכלוסייה בעזה מצויה במצב של שבירה, חוסר אמון בהנהגת חמאס ותשוקה גוברת לשינוי, גם במחיר סכנה אישית. ההתעוררות האזרחית הזו עשויה להוות נקודת מפנה. אף על פי שהמגמה עדיין בחיתוליה, מדובר בפוטנציאל לתמורה עמוקה במאזן הכוחות הפנימי ברצועה.