פרסומים

יחסי ישראל-סין עברו תמורות ניכרות בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז אירועי ה-7 באוקטובר 2023, על רקע גיבוש קו מדיני סיני פעיל ותומך יותר כלפי יריבותיה של ישראל במזרח התיכון. לפני מתקפת חמאס, היחסים בין סין לישראל התאפיינו בשגשוג כלכלי, בעיקר בתחומי הסחר והתשתיות. היקף הסחר בין המדינות התרחב והייבוא מסין הפך לרכיב מרכזי בכלכלה הישראלית. ישראל, ניסתה לאמץ גישה פרגמטית ששמה דגש על קידום קשרים כלכליים עם בייג'ינג, תוך ניווט מול רגישויות אמריקאיות. אלא שסין, הטוענת לשמירה על פרופיל ניטרלי ולהימנעות ממעורבות בעניינים פנימיים של מדינות אחרות, נוטה בפועל ובעקביות לתמוך בפלסטינים – כך על פי הצהרותיה. ה-7 באוקטובר סימן נקודת מפנה דרמטית ביחסים בין המדינות: סירובה של סין לגנות את חמאס, התייצבותה האיתנה לצד דרישות פלסטיניות במוסדות האו"ם והטון התקיף שהופנה כלפי ישראל יצרו בקרב מקבלי ההחלטות והציבור הישראלי תחושת ניכור חריפה. סין נתפסת כמזוהה עם הציר הפרו-איראני. אמון הציבור הישראלי כלפיה נסדק עמוקות והיחסים נקלעו לתקופה של מתיחות מתמשכת.

לצד הרטוריקה התקיפה של סין בזירה הרב-צדדית, בלט הדיסוננס בהתנהלותה מול הזירה המקומית-ישראלית: מינויו של השגריר שיאו ג'ון-ג'נג בסוף 2024 לווה פעלתנות ציבורית ושיח פייסניים כלפי ישראל, ומישורי שיתוף פעולה בילטראליים, דוגמת סחר ועובדים סינים בישראל ממשיכים כבטרום המלחמה, ואף מתרחבים. לכן, אופן הפעילות הדיפלומטית הסינית במזרח התיכון מציג פרקטיקה של ניטרליות מוטה כלפי חוץ, ופרגמטיות דיפלומטית גמישה כלפי הזירה הישראלית הפנימית.

הרטוריקה הסינית בזירה הבינלאומית – דפוסים, חריגות ומגמות

בשנים האחרונות וביתר שאת מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" באוקטובר 2023, סין מבקשת לבסס את עצמה כשחקן קבוע ובולט בשיח הבינלאומי בהקשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני. עמדותיה נשמעו תכופות בהצהרות רשמיות של משרד החוץ, בפורומים מול מדינות ערב, ובכלי תקשורת סיניים רשמיים. הצהרות אלו באות לידי ביטוי פעמים רבות מעל בימות העצרת הכללית של האו"ם ומועצת הביטחון, שבה סין מנצלת את תפקידה כנשיאה תורנית של המועצה (בפעם האחרונה בפברואר 2025), ויוזמת כינוסי חירום בנוגע לשלל סוגיות הנוגעות לקונפליקטים במזרח התיכון וכן מנסחת טיוטות להצהרות בשם נשיא המועצה. זאת, במטרה להנחות את פעילות המועצה ועמדותיה. אלא שבניגוד להצהרות חוזרות בדבר ניטרליות, ניתוח ההתבטאויות הסיניות מעלה כי העמדה מוטה בשיטתיות ומביעה תמיכה מלאה בפלסטינים, תוך גינוי אוטומטי לישראל והימנעות מהתייחסות לגורמי טרור חמושים כצד בהסלמה.

הסקירה שלהלן מבוססת על אגד רחב של התבטאויות פומביות מצד גורמים סינים – ביניהם משרד החוץ, נציגים באו״ם, שגרירים ודוברים רשמיים – שפורסמו מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ועד אמצע 2025. הניתוח מאפשר לזהות דפוסים רעיוניים ורטוריים חוזרים, שבאמצעותם סין מנסחת את עמדתה כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני ושאר זירות המלחמה שישראל מעורבת בהן.

עזה והסוגייה הפלסטינית

1. תמיכה עקבית בפלסטינים – התמיכה של סין בפלסטינים איננה תופעה חדשה, אולם מאז ה-7 באוקטובר סין חידדה את קריאותיה בדבר תמיכה ב"מאבק הצודק של העם הפלסטיני", תוך שימוש במושגים דוגמת חוסר צדק, ריבונות מלאה, זכויות לאומיות, קריאה ל"סיום הנכבה" ולכינון מדינה פלסטינית בגבולות 1967 שבירתה מזרח ירושלים. ההתבטאויות כללו תמיכה בזכות השיבה, בסיוע ל-UNRWA ובחיזוק מוסדות לאומיים פלסטיניים – לרבות הרשות הפלסטינית, וכן בהכשרת הלגיטימיות של חמאס באמצעות יוזמות פיוס פנים-פלסטיניות שאירחה סין בבייג'ינג. שגריר מחלקת מערב אסיה וצפון אפריקה במשרד החוץ הסיני אף הבהיר ש"תנועת חמאס היא חלק מהמארג הפלסטיני הלאומי וסין מעוניינת בקשר עימה".

השפה שנוקטים הדוברים נשענת על מונחים אמפתיים ("הטרגדיה בעזה מחרידה את מצפונו של הגזע האנושי") לצד ניסוחים משפטיים ("העברת אוכלוסייה בכפייה" והאשמות בנוגע להפרות החוק הבינלאומי וההומניטרי) ומציגה את ישראל כתוקפן בלעדי. חמאס כמעט אינו מוזכר בהצהרות, ואילו העם הפלסטיני מוצג כקורבן. הצהרות התמיכה לעתים גם משותפות לסין ומדינות נוספות דוגמת מצרים, מלזיה, וקטאר ("סין ומלזיה מתנגדות להעברת תושבי עזה בכפייה, וקוראות להקמת מדינה פלסטינית עצמאית לפי פתרון שתי המדינות").

2. היעדר סימטריה מוסרית – דרישות מדיניות של ישראל, כגון שלילת שלטון חמאס או קידום תנאים להפסקת אש, הוצגו בכלי תקשורת מפלגתיים כבלתי לגיטימיות או "אבסורדיות". ברוב ההתבטאויות שפורסמו, ישראל מוצגת כמפעילה של "טבח באזרחים", "ענישה קולקטיבית", ו"הפצצות חסרות אבחנה". ישראל תויגה בעקביות כמקור לחוסר היציבות, גם כאשר מדובר בתגובה להתקפות מצד ארגוני טרור: "תל אביב הצדיקה את התקיפות בדרישתה כי חמאס ישחרר עוד בני ערובה, אך הדרישה שלה כי חמאס יוותר על השליטה בשטח הפלסטיני היא אבסורדית".

בעוד הגינויים לישראל היו ישירים, מפורטים וחריפים, ההתבטאויות הסיניות שקפו התחמקות עקבית מאזכור שמותיהם של חמאס, חזבאללה, איראן או החות'ים. חמאס לא הוזכר כגורם בלחימה, גם לא לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, חזבאללה לא הוזכר בהקשר של ירי לעבר יישובים ישראליים, החות'ים הוזכרו רק כאשר תקפו ספינות סיניות. המונח "טרור" אינו נוכח ברוב ההתבטאויות (מלבד התייחסויות לקבוצות טרור בסוריה). חטיפות אזרחים, הרג אזרחים ישראלים או שימוש במתקנים אזרחיים כמגן אנושי לא זכו להתייחסות ישירה.

3. מסגור העימותים במזרח התיכון כנגזרת של הסכסוך הפלסטיני – סין מציגה את שאר זירות הסכסוך האזוריות וההתלקחויות האחרונות בו כתולדה של היעדר פתרון לסכסוך הפלסטיני. גם כאשר שחקנים אחרים יוזמים תקיפה או הסלמה, סין ממסגרת זאת כהתנגדות לגיטימית או כסבב חוזר של הסכסוך. ברשת החדשות הסינית Global Times תואר כי ״מתקפות החות'ים על ספינות המסחר הן התגלמות של השפעות הזליגה של העימות הישראלי-פלסטיני״. נציג סין באו"ם אמר בדיון החירום לאחר מתקפת הטילים האיראנית באפריל 2024 כי "זו תזכורת נוספת לכך שהשאלה הפלסטינית מרכזית לסוגיית המזרח התיכון ומשפיעה על הביטחון ארוך הטווח באזור".

איראן

במהלך העימותים הישירים בין איראן לישראל באפריל ובאוקטובר 2024, הרטוריקה הסינית עוצבה סביב עקרון ההגנה על ריבונותה של איראן, תוך שילוב בין גיבוי פוליטי עקבי לבין קריאה כללית לריסון וגינויים חריפים של התקיפות הישראליות. סין הבחינה במפורש בין התקפות יזומות מצד ישראל לבין תגובות מצד איראן – גם כאשר איראן שיגרה מתקפת טילים לשטח ישראל, סין לא גינתה אותה בשמה והסתפקה בקריאה כללית להפסקת אש מיידית ושמירה על יציבות אזורית.

אולם, התגובות הסיניות סביב מבצע "עם כלביא" היו פושרות וזהירות יותר. לצד גינויים נגד ישראל וארצות הברית בדבר יצירת תקדימים אלימים, נמנעה בייג'ינג מתמיכה פומבית ישירה. במצב של הסלמה עם מעורבות של ארצות הברית וסיכוי ממשי להתרחבות הקונפליקט, המדיניות הסינית שיקפה אינטרס רחב יותר – מניעת הסלמה, הימנעות מעימות עם ארצות הברית ושימור הקשרים עם מדינות המפרץ. מדיניות זו אפשרה לה להצטייר כגורם מפייס, תוך סיכון דיפלומטי מינימלי.

לבנון וחזבאללה

גם סביב הלחימה בלבנון, סין הרבתה לגנות את ישראל על פגיעה בריבונות ונמנעה בעקביות מאזכור חזבאללה, גם כאשר הארגון ביצע ירי לעבר מרכזי אוכלוסייה אזרחית בערי ישראל. דוגמה לניגוד בתגובות סין לאירועים מתבטאת בשתי תגובות תוך שבוע: תגובת משרד החוץ של סין לירי של חזבאללה לראשונה על תל אביב: "סין קוראת לצדדים הרלוונטיים לנקוט צעדים מיידיים כדי למנוע הסלמה אזורית, לשמור על השלום והיציבות במזרח התיכון ולהגן על ביטחונם של האנשים שם" (לעומת זאת, לא נמצאה התייחסות סינית רשמית לרצח 12 הילדים במג'דל שמס כתוצאה מירי חזבאללה, שארע באותו הקיץ). ואילו בתגובה למבצע הביפרים, שגריר סין במועצת הביטחון: "ההתקפה הייתה אכזרית באופן שערורייתי [...] על ישראל לוותר על האובססיה שלה לשימוש בכוח צבאי". הניגוד בין הזהירות הרטורית כלפי חזבאללה והיעדר גינויו לבין חריפות ההתייחסות לישראל בולט וממחיש מגמה בהתנהלות הסינית: נטייה להטיל את האחריות להסלמה על ישראל, תוך טשטוש מעשי שחקנים חמושים המזוהים עם איראן – גם כאשר הם יוזמים את התקיפה.

תימן וזירת הים האדום

סין מתארת את תקיפות החות'ים בים סוף כהשלכה של העימות ברצועת עזה ואינה מגנה אותן ישירות. דוברים סינים מסתפקים בקריאות לחות'ים להפסיק את התקיפות, לכבד את החוק הבינלאומי ולהגן על הסחר הימי.

סוריה

סין גינתה בשיטתיות תקיפות ישראליות בסוריה, תוך הדגשה שהן מהוות הפרה של ריבונות סורית וסכנה ליציבות האזורית. ישראל הוצגה ככוח כובש, במיוחד ברמת הגולן, שמעמדה כ"שטח כבוש" הודגש בעקביות. מאז כינון שלטון אחמד א-שרע בדמשק בתחילת 2025 חל שינוי ברטוריקה הסינית והיא כוללת תמיכה במדיניות הפנים והחוץ של המשטר הסורי, הדגשה של עיקרון שמירת שלטון החוק וכן תמיכה בלחימה בטרור על ידי המשטר החדש. אחת הדאגות של סין היא נוכחותם של גורמי טרור מהתנועה האסלאמית של מזרח טורקיסטאן (ETIM) בסוריה, והשתלבותם במערכת הצבאית החדשה. סין חוששת כי הימצאותם בסוריה אלפי אויגורים, חלקם לוחמים, עלולה לחזק תשתית חיצונית של טרוריסטים המקושרים לאויגורים מחבל שינג'יאנג בצפון-מערב סין. לתפיסתה, טרוריסטים אלו יוכלו לספק לאויגורים קיצוניים בסין ניסיון מבצעי, לגייס משאבים ולספק השראה, באופן שיאיים על הביטחון והיציבות בסין.

מדיניות סין בזירה הישראלית – בין ניטרליות מוטה לפרגמטיזם

למרות המתיחות המדינית בין ישראל לסין והעמדות הסיניות הקשות כלפי ישראל במוסדות בינלאומיים, היקף הסחר בין המדינות נותר גבוה. נתוני חודש יוני 2025 מציגים היקף סחר כולל של כ-9.78 מיליארד דולר – עלייה של 11.5% מהתקופה הדומה אשתקד. אמנם מדובר בירידה לעומת השיא שנרשם בשנת 2022 (21.08 מיליארד דולר), שאחריו חלה ירידה מאז אוקטובר 2023, אך הייבוא מסין ממשיך להיות נדבך מרכזי במשק הישראלי במיוחד בתחומי הרכב, האלקטרוניקה והתשתיות. בתחום ההשקעות ממשיכה מגמת הירידה בכמות ובסכום ההשקעות מאז השיא ב-2018, שבו נמדדו 76 השקעות. לאחר ירידה הדרגתית חלה צניחה חדה במיוחד בין 2022 ל-2023 (מ-42 השקעות בלבד ל-13). עם זאת, בשנת 2024 נרשמה התאוששות מסוימת, עם עלייה ל-18 השקעות.

סין הפכה בשנים האחרונות לשחקן דומיננטי עולה בתחום ייצוא כלי רכב לישראל. היא עקפה את יפן ודרום קוריאה, והיא רק שנייה לאיחוד האירופי בייצוא רכבים לישראל עם נתח שוק של מעל 23.5% ברבעון האחרון של 2024. זוהי עלייה תלולה מהעשור הקודם, המחזקת את מעמדן של יצרניות סיניות בתחום הרכבים החשמליים והרכבים החכמים.

תחום שרשם עלייה חדה הוא מספר הפועלים הסינים בענף הבנייה. בשנת 2024 עמד מספרם על כ-23,754 – כמעט פי שלושה לעומת 2020. למרות ירידה בשיעור הפועלים הסינים מתוך כלל כוח העבודה בענף (מ-63% ב-2024 ל-42% ב-2025) בעקבות הגעתם של פועלים ממדינות אחרות, המספר האבסולוטי של העובדים הסינים נמצא במגמת עלייה המעידה על המשך הסתמכות ענף הבניין הישראלי על עובדים מסין שהמשיכו לעבוד בישראל חרף אזהרות המסע הסיניות ופינוי אזרחים מישראל, כמענה מתגבש במקום פועלים פלסטיניים.

מגמות ההתאוששות בשיתוף הפעולה הכלכלי אינן משקפות בהכרח שינוי בתפיסת סין בקרב הציבור הישראלי. נתוני דעת קהל שנאספו על ידי מרכז הנתונים של המכון למחקרי ביטחון לאומי מלמדים כי התפיסה השולטת בציבור הישראלי היא שסין איננה ידידותית לישראל. לאורך התקופה שנבדקה (אפריל 2024 – יולי 2025), אחוז המשיבים שראו בסין מדינה לא ידידותית או עוינת נותר גבוה ויציב ועמד בממוצע על כמחצית הנשאלים. מנגד, רק 20% ראה בסין שותפה ידידותית או בעלת ברית. עם זאת, לאורך התקופה ניכרת עלייה מתונה בשיעור הרואים את סין באור חיובי שהגיע לשיא של כ-30% באביב 2025. עם זאת, בסקר שנערך ביולי 2025 חלה ירידה לכ-20% – ייתכן בשל מועד ביצוע הסקר, שחל בסמוך למבצע "עם כלביא" ולדיווחים בתקשורת על מעורבות סינית באספקת נשק לאיראן. הממצאים שמצביעים על תהליך מתמשך של שחיקה באמון הציבורי את סין משתלבים עם נתונים של מכון המחקר Pew מלפני המלחמה, המצביעים, על ירידה בתפיסה החיובית של ישראלים כלפי סין – מ-66% ב-2019 ל-33% בלבד ב-2024 וב-2025.

על רקע התמונה המורכבת של היחסים הבילטראליים ושל דעת הקהל בישראל בולטת במיוחד הפעילות הדיפלומטית של שגרירות סין בשדה הציבורי בישראל. מאז מינויו בסוף 2024 הוביל שגריר סין בישראל, שיאו ג'ון-ג'נג, דיפלומטיה ציבורית אקטיבית שמתמקדת בחיזוק קשרים כלכליים, טכנולוגיים וחברתיים עם ישראל באמצעות מפגשים תכופים עם החברה האזרחית, הופעות בתקשורת המקומית ושימוש עקבי בשפה ידידותית ומקרבת. גישה זו משקפת רצון לעצב את התודעה הציבורית באפיקים חיוביים וא-פוליטיים תוך עקיפה או התעלמות מהמחלוקות המדיניות שהתחדדו בעקבות המלחמה ברצועת עזה. גישה זו שונה מזו שננקטה על ידי קודמו, צאי רון, וייתכן שהיא מלמדת על ניסיון להרחיב את ההשפעה באמצעות מיתוג רך בתקופה שבה חלה שחיקה בתפיסה החיובית כלפי סין מצד הציבור בישראל.

מסקנות ומשמעויות לישראל

ההתנהלות הסינית במלחמת "חרבות ברזל" ממחישה את האתגר שבפענוח מדיניות חוץ של מעצמה הפועלת במספר זירות באמצעות כלי ביטוי מגוונים. במישור המולטילטראלי והרשמי, סין, שטוענת לשמירה על ניטרליות, שומרת בפועל על שיח פרו-פלסטיני עקבי, נמנעת מגינוי אויביה של ישראל ורואה בישראל את התוקפן הכמעט בלעדי בקונפליקטים שהיא מעורבת בהם. במסגרת זו בלטו התבטאויות ויוזמות תקיפות במועצת הביטחון של האו"ם, גינויים חריפים וחד-צדדיים לפעולות ישראל בלבנון, בסוריה, באיראן ובתימן, וניסוחים חוזרים בדבר "המאבק הצודק של העם הפלסטיני". במקביל, במישור הבילטראלי, נשמרו ואף התרחבו חלק מהקשרים הכלכליים בין המדינות, לצד פעילות פומבית אינטנסיבית של השגריר הנוכחי, שמתאפיינת בדיפלומטיה ידידותית ובקידום שיתופי פעולה. בציר הישיר מול ישראל, הפיצול התפקודי במדיניות סין לא מעיד על שינוי אסטרטגי, אלא על מדיניות פרגמטית ואיתות של רצון להשבת היחסים עם ישראל למצב כפי שהיה לפני המלחמה, כשהיחסים הכלכליים פרחו, גם בצל העמדה של סין בקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

ההבחנה בין השיח הרשמי של סין בזירה הבינלאומית לבין גישתה המקומית בישראל מעלה שאלות באשר למדיניות ישראל כלפי סין. עד כה, תגובת ישראל התאפיינה באיפוק, וההתייחסויות המועטות להתבטאויות הסיניות נותרו לרוב ברמה הדיפלומטית בלבד. עם זאת, לנוכח העמידה האיתנה של סין במישורים הדיפלומטיים והאסטרטגיים עם יריבותיה של ישראל, יש מקום לשקול פעולות שיביאו לידי ביטוי את רגישויותיה הערכיות, המדיניות והביטחוניות של ישראל. דווקא בשל חשיבותה של סין, חיוני לנסח מסר דיפלומטי מדוד וברור. סין היא שחקן בעל השפעה בזירה הבינלאומית, וייתכן שתוכל למלא תפקיד בקידום פתרונות לקונפליקטים במזרח התיכון אם תבחר לאזן את עמדותיה ולהכיר במורכבות האיומים שמולם ניצבת ישראל. על רקע זה, ישראל יכולה לאותת על גבולות סבלנותה, תוך הדגשה ששותפות יציבה מחייבת גם אחריות הדדית בשיח ובמעשה.