פרסומים
מזכר 219, 18 בינואר 2022
השימוש שעשתה ישראל בכוח האווירי שלה במשך יותר משבעה עשורים משקף חשיבה יצירתית, קבלת החלטות נועזת ויכולת ביצוע מדויקת. לאורך התקופה הפך חיל האוויר מגוף קטן ודל במטוסים ובטייסים למרכיב מרכזי בעוצמה הצבאית הכוללת של ישראל. מאז שנות ה־90 מעניקה הצמרת המדינית והצבאית עדיפות ברורה לשימוש בכוח האווירי במבצעים ובמלחמות על פני שימוש בכוחות היבשה.
הטענה המרכזית בספר היא כי עדיפות זו התפתחה בעקבות שינויים חברתיים ופוליטיים, התפתחויות טכנולוגיות ותמורות שהתרחשו במאפייני המלחמה, באופי האויבים ובעוצמת האיומים שישראל מתמודדת עימם. על רקע שינויים אלו ידע חיל האוויר להציע למקבלי ההחלטות יכולות ותפיסות שאפשרו הפעלת כוח יעילה וצמצום הסיכונים הצבאיים והמדיניים המאפיינים את הפעלת כוחות היבשה. עם זאת, הספר חושף גם את מגבלותיו של השימוש בכוח אווירי, את רגישותו לצורות הפעלה שגויות, את תלותו העצומה במודיעין, את פערי הציפיות בנוגע ליכולותיו, את הקושי שלו להתמודד עם 'דור האויבים החדש' שהתפתח בעשורים האחרונים ואת האיומים החדשים על העליונות האווירית ארוכת השנים שביסס.
לכוח האווירי יהיה תפקיד מרכזי במלחמה הבאה והוא יגרום נזק גדול מאוד לאויב. אבל הוא לא יצליח למנוע הרס והרג בעורף הישראלי. פער בסיסי זה ביכולותיו של הכוח האווירי הוא אחת הסיבות לכך שהנהגה מדינית וצבאית אחראית אינה יכולה לוותר על כוחות יבשה מצוידים, מאורגנים ובעלי תפיסת תמרון רלוונטית לאתגרי ההווה והעתיד.
תוכן עניינים:
השימוש שעשתה ישראל בכוח האווירי שלה לאורך שבעה עשורים עמוסי אתגרים ופעילויות, משקף בדרך כלל חשיבה יצירתית, קבלת החלטות נועזת ויכולת ביצוע מרשימה ומדויקת. לאורך התקופה הפך חיל האוויר מגוף קטן ודל במטוסים ובטייסים, שהייתה ספקנות רבה בנוגע ליכולותיו ולחשיבותו, למרכיב מרכזי מאוד בעוצמה הצבאית הכוללת של ישראל. שורה של שינויים והתפתחויות הובילו לכך שמאז שנות ה־90 מעניקה הצמרת המדינית והצבאית של ישראל עדיפות ברורה לשימוש בכוח האווירי במבצעים ובמלחמות על פני שימוש בכוחות היבשה. מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 ביטאה באופן הברור ביותר את העדיפות הזאת, והאכזבה מן האופן שבו התנהלה ומתוצאותיה הובילה לוויכוח סוער, שעודנו מתקיים, על תפיסת הלחימה הכוללת של ישראל ועל מקומו של הכוח האווירי במסגרתה. עם זאת, גם בשנים שאחריה ניכרת בבירור העדיפות להפעלת הכוח האווירי ולבניין כוחו של חיל האוויר...
הלחימה באוויר חדשה הרבה יותר מן הלחימה ביבשה ומן הלחימה בים, שהחלו מוקדם מאוד בהיסטוריה האנושית. הופעת כלי הטיס הצבאיים בראשית המאה ה־20 והפעלתם במלחמת העולם הראשונה חייבו את כל הממסדים הצבאיים לדון בשורה של שאלות יסוד פרקטיות ולתת להן מענה: כיצד יופעלו כלי הטיס? לשם מה? מי יפעיל אותם? על אילו מטרות? באמצעות איזה חימוש? איך הם ישולבו עם הכוחות בממדי הלחימה האחרים? איך יאורגנו? מה הם יכולים להשיג? ומה יהיה מקומם במאמץ להשגת הניצחון במלחמה? הכתיבה העיונית בענייני הכוח האווירי אינה רבה ומתחילת ימי התעופה הצבאית היא נסבה על שאלות אלו; חלקן עדיין נתונות במחלוקת חריפה...
דמותו של צה״ל נקבעה במידה רבה בשנות ה־50 וה־60 של המאה הקודמת. בעשורים אלו נוסחה תפיסת הביטחון של מדינת ישראל הצעירה ועוצבו עקרונותיה של הדוקטרינה האופרטיבית ההתקפית של צה״ל. בשנים אלו עוצבה גם דמותו של הכוח האווירי הישראלי. לפי העקרונות שנקבעו כוח זה מרוכז כולו בחיל האוויר, ושלא כמו בצבאות אחרים, אין בצה״ל אוויריות נוספות בצבא היבשה או בחיל הים. חיל האוויר אינו זרוע עצמאית, כפי שמקובל בחלק מן המדינות. מפקד חיל האוויר כפוף לרמטכ״ל, ואת חיל האוויר מפעילה המפקדה הכללית של צה״ל (המטכ״ל). חיל האוויר מופקד הן על הפעלת הכוח האווירי והן על בניין הכוח האווירי. הוא מפעיל מטוסי קרב, מטוסי תובלה, מסוקים, כטב״מים ומערכות הגנה אווירית. השליטה בכל יחידותיו היא מרכזית...
המפלה במלחמת ששת הימים גרמה לזעזוע צבאי, מנהיגותי, חברתי ופוליטי במדינות ערב. ואולם בניגוד לאשליה הישראלית, עוצמת הניצחון הישראלי לא הובילה להפסקת פעולות הלחימה ובוודאי לא לשלום. זמן קצר לאחר סיום המלחמה החל הצבא המצרי להטריד בירי ובפעולות חבלה את כוחות צה״ל שהיו ערוכים בסיני, במרחב שממזרח לתעלת סואץ. כעבור כשנתיים נהפכו הפעולות ליום־יומיות ולכדי מלחמה של ממש; זו זכתה מאוחר יותר לכינוי ׳מלחמת ההתשה׳. המצרים יזמו את המלחמה, ולהשקפתם היא נועדה להניע מעורבות של המעצמות בסכסוך הישראלי־ערבי, וכן להתמודד עם עומק הפגיעה שחשו עקב התבוסה ב־1967 ועקב הכיבוש המתמשך של סיני מאז. בהמשך הסלימה המלחמה עקב החלטתה של ישראל לתקוף מטרות בעומק מצרים כדי לנסות להפסיק את המלחמה, ועקב החלטתה של ברית המועצות להעמיק את , מעורבותה בסכסוך כדי להגן על האינטרסים הגלובליים והאזוריים שלה. המלחמה הסתיימה בקיץ 1970 לאחר שגם מצרים וגם ישראל נענו ליוזמה האמריקנית שקראה להפסיק את האש...
ממלחמת לבנון הראשונה ובמשך 18 שנים שהו כוחות צה״ל בשטח לבנון וניהלו עימות ארוך, הנמשך עד ימינו אלה, בעיקר עם ארגון חזבאללה. בעקבות מלחמת לבנון הראשונה יצאה הנהגת אש״ף מלבנון, ורוב אנשי הארגון יצאו לתוניסיה או התפזרו ברחבי המדינה. המלחמה גם פגעה לזמן מה בהגמוניה הסורית בלבנון אבל היא לא הצליחה להחזיר ללבנון את השלטון המרכזי שהתפרק בשנים 1976-1975, עם תחילת מלחמת האזרחים. את הוואקום שנוצר ואת ההתפתחויות שחלו בעדה השיעית בלבנון ניצלה איראן כדי לייצא את המהפכה האסלאמית ולהקים את ארגון חזבאללה. הארגון הוקם בשנת 1982 ובשלהי שנת 1983 פרץ אל מרכז הזירה בלבנון בשורה של פיגועים; בעקבותיהם יצאו באביב 1984 הכוחות הזרים מלבנון, ומאוחר יותר, בקיץ 1985, גם נסוגה ישראל לרצועת הביטחון...
בשנות ה־90 הבשילו כבר שורה של התפתחויות טכנולוגיות ששינו מן היסוד את יכולת הפעולה מן האוויר. פיתוחים בלוחמה האלקטרונית, בחמקנות, בכטב״מים וביכולת לשגר את החימוש מנגד, דהיינו מחוץ לטווח האיומים, שיפרו מאוד את שרידותו של הכוח האווירי ואת יכולת החדירה שלו לעומק שטחו של האויב. גם יכולת הפגיעה של הכוח האווירי השתפרה מאוד עקב ההצטיידות ההולכת וגדלה בחימוש מונחה מדויק ועקב הקליטה של אמצעי איסוף ושל מערכות שליטה חדשות. התוצא המצטבר של כל ההתפתחויות הללו היה מערכתי — היכולת לייצר השמדה שיטתית, נרחבת ומדויקת של כוחות ושל תשתיות. ליכולת הזאת ולהבנתה היה ללא כל ספק תפקיד מרכזי בהחלטות על אופן השימוש בכוח האווירי ובחשיבה על מקומו בתפיסת המלחמה הכוללת...
הדיונים התפיסתיים על השימוש בכוח האווירי, על מקומו בתפיסת המלחמה הכוללת ועל אתגריו בטווחי הפעולה הרחוקים נערכו בשעה שישראל התמודדה עם האינתיפאדה השנייה — מתקפת טרור רצחנית שהתנהלה ברובה בערים המרכזיות ובשטחים שבשליטתה של ישראל. העימות עם הפלסטינים היה עימות שונה מן העימותים רחבי ההיקף והעוצמה שהכוח האווירי נבנה למענם. אבל בשל מאפייניו המיוחדים של העימות, ובעיקר בשל ההקשר המדיני והפוליטי שלו, גם הכוח האווירי מילא בו תפקיד אסטרטגי חשוב. העימות התרחש כולו בסביבה אורבנית רוויית אזרחים וגורמי תקשורת, ולכן, מטבע הדברים, השימוש בכוח האווירי היה בהיקף מצומצם יחסית ובעוצמה מוגבלת. עם זאת, הלקחים העולים מן השימוש בו רלוונטיים להיבטיה הרחבים של הסוגיה הנידונה בספר זה...
׳מלחמת לבנון השנייה׳ הוא הכינוי הרשמי שהעניקה בדיעבד ממשלת ישראל לעימות הצבאי שהתנהל בין מדינת ישראל לבין ארגון חזבאללה הלבנוני מן ה־12 ביולי עד ל־14 באוגוסט 2006 (מזכירות הממשלה, 2007). מאפייני העימות הזה היו שונים הן ממאפייני מלחמות העבר של ישראל והן ממאפייני העימות המתמשך בין ישראל לחזבאללה שקדם למלחמה והחל עם היווסדו של הארגון בשנת 1982. המלחמה החלה לאחר שחזבאללה תקף סיור של צה״ל שנע לאורך הגבול שבין ישראל ללבנון, הרג חמישה חיילים וחטף את גופותיהם של שניים מהם. היא הסתיימה לאחר ששני הצדדים הסכימו לקבל את החלטת מועצת הביטחון של האו״ם מספר 1701 , שקראה להפסקת אש ולתגבור כוח האו״ם בלבנון. בד בבד עם המלחמה בצפון ניהלה ישראל גם מבצע צבאי נגד ארגון חמאס וארגוני טרור אחרים ברצועת עזה בעקבות חטיפה . של חייל בגזרה זו ב־25 ביוני 2006...
חודשים אחדים לאחר מלחמת לבנון השנייה נאלץ ראש הממשלה אולמרט להתמודד עם אתגר ביטחוני אסטרטגי נוסף, הפעם — אתגר שיכול היה להתפתח לאיום קיומי של ממש על ישראל. בסוף 2006 החלו חוקרים באגף המודיעין של צה״ל לחשוד כי קוריאה הצפונית בונה בסוריה כור גרעיני, אך חשד זה לא נתמך במידע מהימן. ב־13 במארס 2007 חל שינוי דרמטי בעניין זה — ראש המוסד מאיר דגן וכמה מאנשיו הציגו בפני אולמרט ראיות חד־משמעיות לבנייתו של כור גרעיני פלוטוגני באזור דיר א־זור שבצפון־מזרח סוריה. אולמרט (2018) כתב בספרו כי כבר במפגש זה הוא הבין כי ייאלץ להפעיל את הכוח הצבאי של ישראל כדי להרוס את הכור...
חוקר האסטרטגיה הבריטי פרופ׳ קולין גריי טען כי סיפורו של הכוח האווירי הוא סיפור גלובלי של הצלחה גדולה, וראה קו היסטורי ברור, ישיר ועקבי בהתפתחותו — מראשית התעופה הצבאית ועד ימינו. דבריו של גריי מתארים נכון גם את חיל האוויר הישראלי — הוא הוקם בחופזה בראשית ימי המדינה, וללא כל ספק נהפך למרכיב מרכזי בעוצמה הצבאית הכוללת של ישראל. להצלחתו של חיל האוויר תרמו כמה גורמים: הצמרת המדינית גילתה נכונות להקצות משאבים לבניין הכוח האווירי ולהסתכן בהפעלתו; הדרג הצבאי הבכיר התגייס לבניין כוחו של חיל האוויר למרות תקופות של ספקנות רבה ושל אכזבות קשות; והתרבות המבצעית האיכותית שהתפתחה בחיל האוויר אפשרה לו להתאושש מכישלונות וממשברים אך גם ללמוד ולהשתנות, להתאים עצמו לזירות פעולה חדשות ולפתח יכולות ותפיסות ייחודיות...
באוקטובר 2020 התנהל מעל דפי עיתון ׳הארץ׳ ויכוח בין שלושה אלופים במילואים. ראשיתו במאמר שכתב אלוף (מיל׳) יצחק בריק שכותרתו ׳הטיל מכופף את זנב המטוס׳. במאמר תקף בריק בחריפות רבה את העדיפות שניתנת לחיל האוויר וטען כי היא קונספציה מוטעית. הוא קרא להקמת ׳חיל טילים׳ ולמתן עדיפות גבוהה יותר לצבא היבשה ולתמרון לעומק שטחו של האויב. בריק היה מפקד חטיבה ומפקד אוגדה בחיל השריון, מפקד גיס ומפקד המכללות הצבאיות. הוא לחם ופיקד במילואים על פלוגה במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז. הוא כיהן יותר מעשור בתפקיד נציב קבילות חיילים ונהפך בשנים האחרונות למבקר הקולני ביותר של תפיסת ההפעלה של צה״ל, של ההחלטות על בניין כוחו ושל מוכנותו למלחמה...
הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.
סוג הפרסום מזכרים