שאלות בסגנון "מה היה אילו?" אינן רלבנטיות בחקר ההיסטוריה, אלא אם יש להן היבט אקטואלי. היבט כזה מתלווה לעובדת היות אוקראינה מחוץ למסגרת נאט"ו והאיחוד האירופי, בניגוד לחברות אירופאיות אחרות אשר היו חלק מהגוש הסובייטי וצורפו לארגונים אלה לאחר התפרקות ברית המועצות. וכעת, כשחלקים מאוקראינה נמצאים תחת כיבוש רוסי ושני מחוזות אף זכו להכרה רוסית בעצמאותם, צפה מחדש שאלה זו. התנאים שמציב הקרמלין לסיום המלחמה קשוחים וספק אם ניתן לממשם, ועל כן יש להעלות רעיונות "יצירתיים" שיוכלו אולי לסייע בהפסקת הלחימה. ייתכן שבהידברות...
הטרגדיה האנושית המתרחשת באוקראינה כואבת ועדיין לא גובש המנגנון לסיום המלחמה. ארצות הברית וברית נאט"ו הציבו לעצמן יעד – גביית הפסד כבד מרוסיה כדי להרתיע את פוטין מתוקפנות עתידית, ובד בבד ניהול העימות בתבונה כדי לבלום את אפשרות הגלישה למלחמת עולם שלישית. לנוכח ההסלמה בלחימה, על ארצות הברית ובעלות בריתה לבחון את ההשלכות של התמשכותה עקב הצטברות הפגיעה באזרחי אוקראינה וגם על שום הסיכון שהמלחמה תתרחב ותגלוש מעבר לגבולות אוקראינה, ואף לממד בלתי-קונבנציונאלי. על בסיס הבנה כי התמשכות המלחמה מגבירה את סיכוני ההסלמה למדרגות שאף צד לא...
המלחמה באוקראינה מעלה מסקנות חשובות ביחס להפעלת הכוח, בעולם המתעצב לנגד עינינו. למרות שלראשונה מזה זמן רב מתנגשים שני צבאות, הצבא האוקראיני אינו פועל על פי התפיסה של "המלחמה הקונבנציונלית", אלא בגרסה משודרגת של מלחמתו של החלש. מנגד, ולדימיר פוטין נמצא במלכוד, הנובע מכך שרוסיה אמנם נלחמת באוקראינה, אבל המטרה האמיתית שלה היא יצירת שיווי משקל חדש בינה למערב, שאינו משתתף בלחימה בשטח אך מפעיל נגדה מלחמה כלכלית רבת עוצמה. מרגע שנכשלה התכנית הרוסית להכרעה מהירה, מלחמתה הנוכחית של רוסיה כבר אינה אמצעי להשגת ההישג המדיני, אלא מאיימת...
דומה שאין מדינה באירופה שבה פלישת רוסיה לאוקראינה גרמה לשידוד מערכות גדול יותר מאשר גרמניה. הפלישה העירה את גרמניה מאשליות שהנחו את התנהלותה כלפי רוסיה מאז שנות השבעים של המאה הקודמת – "מדיניות האוסטפוליטיק". התמוטטות ברית המועצות, איחוד גרמניה וההיעלמות (לכאורה) של האיום הסובייטי עוררו תחושה של סוף ההיסטוריה וניצחון המערב הליברלי. ההנאה מ"פירות השלום" הפכה למוטו של המדיניות הגרמנית, ועמה התלות ברוסיה, ארצות הברית וסין. אלמלא הפלישה לאוקראינה, ספק אם בגרמניה הייתה נופלת החלטה לערוך שינוי פרדיגמטי במדיניות...
על אדמת אוקראינה מתנהלת לחימה עזה, אך עד כה לא הצליחו כוחות רוסיה לכתר את הבירה קייב ולבודדה. ארצות הברית, בריטניה והאיחוד האירופי פועלים בתגובה בתאום מלא ומתמקדים בשלושה מישורים: בידודה הכלכלי והמדיני של רוסיה, העברת סיוע צבאי לאוקראינה וחיזוק ההערכות הצבאית של מדינות ברית נאט"ו. כבר בשלב זה ברור שהמהלך הרוסי מטלטל את הסדר העולמי הקיים מאז תום מלחמת העולם השנייה, וסביר כי יגרור היערכות מחודשת של השחקנים הבינלאומיים השונים בכלל, ושל מדיניות הביטחון של נאט"ו ומדיניותה כלפי רוסיה בפרט. על ישראל לקחת בחשבון כי בזירה...
ההתרחשויות סביב משבר אוקראינה, בין שימומשו איומי רוסיה בפלישה ובין שמדינות ברית נאט"ו ורוסיה יגבשו הסכמות שלעת עתה יסירו את האיום במתקפה רוסית נגד אוקראינה, כבר יוצרות אתגרים לסדר הבינלאומי הקיים מזה כשלושה עשורים והן בעלות השלכות ישירות ועקיפות, מידיות ולטווח הרחוק יותר, על המזרח התיכון בכלל וישראל בפרט. גם אם תעדיף "לשבת על הגדר", על ישראל לצדד בעמדת וושינגטון לאור היחסים המיוחדים בין המדינות והמחויבות האמריקאית לביטחונה. בין היתר, מומלץ לישראל להימנע מכניסה לעימות עם הממשל, בוודאי בפומבי, גם אם יחתם בתקופה הקרובה...
ביקור הנשיא אברהים ראיסי במוסקבה מסמל החלטה אסטרטגית של המשטר האיראני לחזק את הקשרים עם המזרח, על חשבון מגמת הפתיחות למערב שהוביל הנשיא חסן רוחאני. תפנית זו מהווה סלע מחלוקת בין הזרמים הפוליטיים באיראן. אולם, בתמיכת המנהיג העליון עלי חמנאהי, האינטרס המוביל ימשיך להיות הצורך בשמירת אלטרנטיבה לקשר עם המערב, בחיזוק הצבא ובחתירה לתמיכה מדינית במוסדות הבינלאומיים. על ישראל להביא בחשבון שמבחינת מוסקבה, "הקלף האיראני" זוכה לאחרונה לחשיבות גוברת, גם בהקשר המתיחות עם ארצות הברית על רקע משבר אוקראינה, ועלול לבוא לידי ביטוי גם בניגוד...
עם התקדמות שיחות הגרעין בווינה, עולה סוגיית יכולתן של סין ורוסיה להביא את איראן לחתום על הסכם חדש בינה לבין המעצמות. במאמר זה נסקור את ראיית סין ורוסיה את יחסיהן עם איראן ואת האינטרסים שלהן במשא ומתן, וננסה להעריך האם מהן תצמח הישועה, קרי תגובש הסכמה לגבי עתידה של תוכנית הגרעין האיראנית.
הודעה משותפת שפרסמו נשיאי סין ורוסיה בתום פגישתם שנערכה ב-4 בפברואר מחדדת את המסקנה כי בניגוד למלחמה הקרה בגלגולה הקודם, כאשר במרבית שנותיה ניהלו שתי מדינות אלה מדיניות שונה מול ארצות הברית, בגלגולה החדש של מלחמה זו הן מגבשות חזית אחידה נגדה. הממד האידאולוגי שהפריד ביניהן הוחלף במערכת אינטרסים לאומיים-מדיניים, כלכליים וצבאיים דומים במידה רבה. בסבב הראשון של המלחמה הקרה, כשארצות הברית היא צד למתרס, קל היה לישראל לבחור צד. ואילו בסבב החדש יהיה תהליך קבלת ההחלטות הנוגעות ליחסיה עם סין, רוסיה וגם עם ארצות הברית מורכב יותר.
האפשרות לפלישה רוסית לאוקראינה והידרדרות למלחמה בעקבותיה עומדת במוקד סדר היום הבינלאומי. לא ברור אם פניה של רוסיה למהלך צבאי או האם היא מעוניינת למנף את בניין הכוח כדי להכריח את המערב לקבל את דרישותיה. גם אם לא יתלקח עימות צבאי, מדובר במשבר "אידיאולוגי" קשה לגישור. הממשל האמריקאי ובעלות בריתו בנאט"ו מקדמים מדיניות שעיקריה הם חיפוש פתרונות דיפלומטיים, כולל תוך אזהרות בסנקציות שיוטלו על רוסיה, ובמקביל העברת סיוע צבאי לאוקראינה, ללא כוונה להתערב בפועל, וכן היערכות כדי להגן על המדינות הבלטיות. נראה כי הממשל הפנים את לקחי...
המערכת הבינלאומית מצויה בטלטלה מרובת משברים ואתגרים, כשבמוקד נמשכים מאמצי ההתאוששות הכלכלית ממשבר הקורונה לצד ההתמודדות עם המגפה עצמה; התחרות בין ארצות הברית לסין מחריפה את המחנאות הגוברת בדינמיקה הבינלאומית; ומנגד משבר האקלים מהווה רקע לבחינת היכולת לשתף פעולה על אף המחלוקות. הממשל האמריקאי מצמצם את הקשב שלו למזרח התיכון ולאתגריו ומציב מחדש שיקולי זכויות אדם במקום מרכזי במדיניותו, כשברקע בחירות האמצע וקיטוב פוליטי חד בארצות הברית. כל אלה מדגישים את הצורך בעדכון המדיניות הישראלית כלפי הזירה הבינלאומית, ובייחוד הגברת התיאום עם הממשל...
ההערכה האסטרטגית לשנת 2021 מתאפיינת באי-ודאות ניכרת בשלושה נושאים עיקריים: מידת ההצלחה בהתמודדות עם הקורונה; האופן שבו יפעל הממשל החדש בארצות הברית; וההתפתחויות הפוליטיות בישראל. ההערכה הנוכחית מבוססת על תפיסה רחבה יותר של הביטחון הלאומי, שנותנת משקל רב מבעבר לזירה הפנימית ולאיומים על היציבות, על הלכידות החברתית, על הערכים ועל דפוסי החיים. זאת, כמובן, מבלי להמעיט בעוצמתם של האיומים הביטחוניים, שנותרו משמעותיים. למול אי-הוודאות הזאת תצטרך ישראל לתת עדיפות לטיפול במשבר הפנימי; להתאים עצמה לתחרות בין המעצמות, המושפעת מהקורונה; להסתגל...
