פרסומים

לצורך הדיון, הבה נניח שהממשל האמריקאי כבר הגיע למסקנה המשתמעת, שאיראן בעלת יכולת גרעינית היא עובדה בלתי נמנעת, חרף כל המאמצים האמריקאיים והבינלאומיים למנוע זאת. מה תהיינה ההשלכות במקרה שמסקנה זו תהפוך לנחלת הכלל? כיצד יתנהג הממשל אם מסקנותיו ייוודעו לציבור? כיצד יפעל לצמצום הנזק שייגרם כתוצאה מגילוי זה, הן במישור הפנימי והן במישור הבינלאומי?

אם המסקנות יפורסמו בציבור, השלכותיהן לא תהיינה רחוקות מאלו שיבואו בעקבות ההכרה כי איראן השיגה את מטרותיה. מבלי לפרט יתר על המידה, הנזקים העיקריים צפויים להתרחש בתחומים הבאים: התגברות האיומים על בעלות בריתה של ארצות הברית במדינות המזרח התיכון באופן כללי ובמדינות המפרץ בפרט; איומים ולחצים על שוק הנפט; נזק חמור ליוקרתה ולמעמדה של ארצות הברית; התחזקות מעמדן של רוסיה ושל סין בזירה הבינלאומית; התעצמות האיום הנשקף לישראל מצידה של סוריה ומצידו של החיזבאללה והתגברות אפשרית של פעילויות טרור עולמיות. כמו כן, סביר להניח, שאם העניין לא ינוהל כראוי, קבלה של איראן גרעינית עלולה ל"עלות" לנשיא אובמה בכהונתו, ולדמוקרטים - ברוב שלהם בקונגרס. אכן, קשה לחשוב על תועלות לטווח ארוך שארצות הברית עשויה להפיק ממצב מעין זה. עם זאת, ארצות הברית צריכה להכריע כיצד לפעול להרגעת המצב בטווח הקצר, שכן הוא יכול בקלות לצאת מכלל שליטה.

אם ארצות הברית, מצידה, הגיעה למסקנה כי איראן גרעינית היא עובדה בלתי נמנעת, יהיה עליה לפעול בתבונה בכמה חזיתות בעת ובעונה אחת כדי למנוע עלייה משמעותית במפלס המתיחות עם איראן. יהיה עליה להציג חזות של מי שאינה מוכנה להשלים עם מצב שבו איראן השיגה יכולת גרעינית; לאחר מכן, יהיה עליה להבטיח לבעלות בריתה הן באזור המפרץ והן מחוצה לו, כי לא תאפשר לאיראן לעשות שימוש בעוצמתה החדשה לקידום שאיפותיה. כמו כן, יהיה עליה להרתיע את ישראל מנקיטת פעולות צבאיות נגד מתקני הגרעין האירניים, שכן פעולה שכזו עלולה לפתוח קן-צרעות. באופן כללי, ניתן לצמצם את כל האמור לעיל למשפט אחד: משחק על זמן. אם ההנחה דלעיל נכונה, יש בכך משום מפגש אינטרסים משותף של ארצות הברית ושל איראן. זה עדיין לא יפתור שום דבר, אך ידחה את משבר החשיפה – כשעמדתו החדשה של הממשל האמריקאי תתפרסם ברבים, או אפילו תיתפס ככזו באופן כללי – דבר שהוא מעין הישג בפני עצמו.

"משחק על זמן" אינו עניין של מה בכך במקרה זה, שכן איראן דוהרת קדימה במלוא הקיטור בכל הקשור לתוכנית ההעשרה הגרעינית שלה, לפיתוח מנגנון הפצצה הגרעינית (אם זה לא הושלם עד כה), ולפיתוח מערכות השינוע – טילי הקרקע-קרקע לטווח בינוני. לעת עתה קצב ההעשרה אינו מאוד גבוה, אך פריצת דרך בפיתוח מודלים חדשים יותר של מכונות צנטריפוגות גז עשויה לשנות את המצב במהירות. למעט מדינות אחדות, (בראשותן של רוסיה ושל סין) יש כיום הסכמה רחבה על כך שהפרוייקט האירני שם לו למטרה לפתח יכולת מלאה לייצור נשק גרעיני. לצורך העניין, אין זה משנה, אם החלטה ממשית על השלמת הפיתוח כבר התקבלה, שכן הפרש הזמן בין קבלת ההחלטה עד להשלמת המשימה בפועל הוא קצר יחסית.

לפיכך, אם ארצות הברית אכן קיבלה את המציאות הבלתי נמנעת של איראן גרעינית, כיצד צפוי הממשל לפעול? הוא צפוי לעודד דחיות, בפרט בכל הקשור לאימוץ החלטות בדבר הטלת סנקציות במועצת הביטחון של האו"ם. הוא צפוי לקבל החלטות בדבר הטלת סנקציות מוחלשות, שכן אלו לא יובילו למשברים, ובמקביל, הממשל אינו צפוי לעודד פעולות תקיפות מצידן של בעלות ברית השותפות להשקפתו. הממשל אינו צפוי לצאת בהכרזות תקיפות המגנות את איראן על פיתוח נשק גרעיני, והוא צפוי לנקוט צעדים על מנת להבטיח לבעלות בריתו במדינות המפרץ כי הן מוגנות מפני פעילות אירנית עוינת. הממשל ינסה לשכנע בעלות ברית חזקות של איראן (כמו סוריה), כי מוטב להן לא לחזק בריתות עם איראן, ותחת זאת, לכרות בריתות עם המערב. כמו כן, הממשל צפוי להשקיע מאמצים רבים במישור הדיפלומטי כדי להבטיח שישראל לא תתקוף את איראן בעצמה.

אך האם לא כך בדיוק הם פני הדברים כעת? כל תאריך יעד או תאריך יעד מדומה אשר הוצב מאז נכנס מר אובמה לתפקידו כנשיא בא והלך, ללא כל הסבר. תחילה היו אלה העיכובים עד לאחר הבחירות באיראן, ולאחר מכן באו שיחות אוקטובר (העקרות), אשר במסגרתן, גם אם עסקת הדלק הגרעיני הייתה מתקבלת, היא הייתה מספקת לארצות הברית מרחב נשימה מדומה של שנה לכל היותר. סוף שנת 2009 הגיע, ואיתו, תאריך היעד, אשר לא מומש, להשגת הסכם עד סוף השנה להשעיית פעילויות ההעשרה באיראן, ולאחרונה אמרה מזכירת המדינה קלינטון, כי יידרשו עוד חודשים רבים לפתרון סוגיית הסנקציות.

לאחר מכן הגיעו החדשות על כך שהסנקציות לא תהיינה חמורות כפי שצפו תחילה, לא תתמקדנה בבנק המרכזי של איראן, אלא רק ב"משמרות המהפכה", ובודאי שלא ישימו להן כמטרה להקשות על העם האירני, על אף העובדה שרק בכוחן של סנקציות חמורות להביא לחילופי משטר. אכן, ארצות הברית לא תמכה באופן פעיל בניצני ההתקוממות העממית באיראן, שהתעוררו בעקבות הבחירות אשר כשרותן מוטלת בספק. כמו כן, השבועון "ניוזוויק" דיווח, כי המהדורה החדשה של הערכת המודיעין הלאומית האמריקאית (NIE) שהייתה אמורה לתקן את הטעויות של הערכת המודיעין הלאומית האמריקאית משנת 2007 לא תוגש בעתיד הנראה לעין בגלל סכסוך פנימי וחילוקי דעות בסוכנות המודיעין, וגם אם תאושר, כלל לא בטוח שתפורסם גרסה בלתי מסווגת של הדו"ח. בכך, הממשל נמנע מהצורך המיידי לנקוט פעולה תקיפה.
ארצות הברית מתגברת את יכולות ההגנה האווירית של כמה ממדינות המפרץ, וזהו סימן מרשים נוסף לקבלתה של ארצות הברית את הבלתי נמנע, ואילו ה"רכבת האווירית" הראויה לציון של אישי ממשל מכובדים המגיעים לישראל כדי לשכנעה שלא לתקוף את איראן, מצטרפת, ללא ספק, לתמונה הרחבה. כאשר מביאים את כל האמור דלעיל בחשבון, יהיה צורך במאמץ גדול מצידה של ארצות הברית לשכנע מדינות אחרות, שההנחה לפיה ארצות הברית מוכנה לקבל איראן גרעינית, גם אם לא באופן מיידי, אינה נכונה.

ארצות הברית היא כיום המעצמה הבינלאומית היחידה היכולה, לו רצתה בכך, למנוע מאיראן להשיג את הפוטנציאל להפוך למדינה גרעינית. אם, כפי שנראה, היא אינה מתכוונת לפעול בכיוון זה, המדינות העלולות להיות מושפעות ייאלצו לבחון את המצב מחדש ולהעריך את אפשרויות הפעולה העומדות בפניהן בעתיד.