פרסומים
בתוך: מזכר 148, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, ספטמבר 2015
מאמר זה יעסוק בהבחנה בין שתי קטגוריות של מוטיבציה לשירות בצבא, אשר פעמים רבות מבלבלים ביניהן למרות השוני הניכר. הקטגוריה הראשונה היא מוטיבציית הכוונה היא לְמה שמניע חיילים להסתער בזמן אמת. כך למשל, חיילים לחימה. שמלכתחילה כלל לא רצו להתגייס עשויים להתברר כלוחמים הטובים והנחושים ביותר ברגע האמת. מן העבר השני של המתרס, ייתכן כי מי שהיו בעלי המוטיבציה הגבוהה ביותר להתגייס, לא יביאו אותה בהכרח לידי ביטוי ברגע האמת. הקטגוריה השנייה, בהיבט זה לא בוחנים את מה שתעמוד במרכז הדיון, היא המוטיבציה לגיוס לצבא. שגורם לפרט להסתער בקרב, אלא מתמקדים בסיבות ובגורמים שהביאו אותו להצטרף למערכת הצבאית בכלל. את הדחף הזה לעצם הגיוס לצבא ניתן לחלק לארבעה סוגי מוטיבציה: מוטיבציה הישרדותית, מוטיבציה אידאולוגית, מוטיבציה נורמטיבית, ומוטיבציה אינדיבידואליסטית. נפתח בתיאור של כל אחד מסוגי המוטיבציה, ולאחר מכן נצביע על התמורות שחלו במוטיבציות אלו לאורך השנים בישראל, מראשית ימי צה"ל ועד היום.