פרסומים
צבא ואסטרטגיה , כרך 7, גיליון 1, מארס 2015
הטלטלה שפקדה את המזרח התיכון מאז דצמבר 2010 העמיקה את חוסר היציבות והציפה סכסוכים ומתחים שונים שאפיינו את האזור לאורך ההיסטוריה. אירועים אלה חושפים את חשיבותם של השחקנים הלא מדינתיים במזרח התיכון ומעוררים את הצורך בחשיבה מעשית ותיאורטית על "עובדות", מונחים ותפיסות הקשורים בתופעת מדינת הלאום. קיומם של שחקנים לא מדינתיים אינו חדש בנוף הפוליטי העולמי והמזרח תיכוני. אף על פי כן, ניכר כי השיח התיאורטי והיישומי, על היבטיו הפוליטיים, הצבאיים, המשפטיים והבין־לאומיים, נותר במידה רבה "מדינתי", באופן המתיר מקום חלקי בלבד להבנה מעמיקה של תופעות שאינן מדינתיות.
מטרת מאמר זה היא לדון בהתפתחויות במזרח התיכון, בדגש על פעילותם של שחקנים לא מדינתיים כמעצבים משמעותיים של תהליכים אזוריים. זאת, תוך עיסוק בשאלה עד כמה תיאוריות והמשגות ביחסים הבין־לאומיים תקפות לניתוח התופעות הלא מדינתיות הקיימות. הדיון ייעשה באמצעות ניתוח שני מקרי בוחן: חזבאללה ודאע"ש.