פרסומים
מבט על, גיליון 970, 31 באוגוסט 2017
הפיכתה של רוסיה לגורם המשפיע ביותר בסוריה מאז שלהי 2015 הציבה אותה, בין היתר, כטריז בין השאיפות של איראן באזור לבין האינטרסים של ישראל מנגד. פגישתם של הנשיא פוטין וראש הממשלה נתניהו סבבה את שאלת הנוכחות וההשפעה האיראנית בסוריה, כשרוסיה מנסה לתמרן ולאזן בין הרצונות המנוגדים. בשל נסיגתה של ארצות הברית לתפקיד משני, רוסיה הפכה לכתובת הראשית עבור ישראל במאמציה לסכל את האיום האיראני בזירה הצפונית, ולשם כך על האחרונה להפעיל מנופי לחץ על מוסקבה – כמי שבכוחה להשפיע על איראן.
קיימים דיווחים סותרים, רובם מגמתיים, אשר להתנהלות הפגישה שנערכה ב-23 באוגוסט בין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין בעיר סוצ'י. במרכז הפגישה נדונו המעורבות האיראנית הגוברת בסוריה והתפקיד שרוסיה מעניקה לאיראן בעיצוב הסדר המדינתי העתידי שם. עוד טרם הפגישה העבירה ישראל מסרים חריפים שביטאו את הערכתה כי המשך הנוכחות האיראנית בסוריה מגלמת איום מוחשי כלפיה. במקביל נעשה מאמץ ישראלי לשכנע את ארצות הברית להימנע מהפקרת הזירה הסורית באופן מוחלט לידי רוסיה, ובאופן עקיף לאיראן (סופם של רוב השטחים שארצות הברית משחררת משליטת 'המדינה האסלאמית' להיתפס על ידי איראן ושלוחיה).
השאלה העיקרית היא האם הפגישה בין נתניהו לפוטין הניבה הסכמות והחלטות מעשיות, שיסייעו לבלום ולצמצם את המעורבות האיראנית בסוריה. רוסיה מצדה מנסה למצוא את דרך המלך בין התרומה החיונית של איראן לקואליציה הפרו-אסדית שבהובלתה, לבין התחשבות באינטרסים הישראליים המאויימים עקב התרחבות הנוכחות והשפעה האיראנית בסוריה. מוסקבה מעריכה כי המגמות הנוכחיות המנוגדות - ההתנהלות האיראנית בסוריה והחשש הישראלי הנובע מכך - יובילו במוקדם או במאוחר לפעולה צבאית ישראלית, שבכוחה יהיה לשנות את התמונה ולערער את יסודותיו הרעועים של משטר אסד, שעליו מתבסס ההסדר המדינתי שרוסיה חותרת לכונן בסוריה.
בחשבון הכולל של רוסיה, המתחשב בהשלכותיו האפשריות של הסדר בסוריה על מעמדה הבינלאומי, היא מבקשת לקדמו מעמדת היתרון הצבאי והמדיני שצברה שם - במידה רבה על חשבון מעמדה של ארצות הברית בזירה. ההסדר הנוכחי בסוריה, הכולל הפסקת האש וכינון אזורי הרגעה, הוכתב על ידי רוסיה, כשארצות הברית מילאה בגיבושו תפקיד משני בלבד (המקרה היחיד של תיאום מוצלח בין ממשל הנשיא טראמפ לרוסיה). תרומתה של ארצות הברית הסתכמה בעיקר בניסיון לשמור במסגרת ההסכם גם על האינטרסים של שתי בעלות בריתה - ישראל וירדן - באמצעות תחילת יישום ההסדר להפסקת אש ולכינון אזור ההרגעה בדרום סוריה.
ירדן, שמטרתה המידית היא ייצוב והרגעה בדרום סוריה, ראתה בעין יפה את ההסדר, בין היתר כצעד מקדים להחזרת פליטים סורים משטחה לביתם. לעומת זאת, ישראל, שאינה מסתפקת בהבטחות רוסיות כלליות למניעת התקרבות כוחות איראניים לטווח קצר מ- 30 ק"מ לגבול ברמת הגולן, לא קיבלה את מבוקשה. חרף הגיבוי האמריקאי, ההסדר אינו עומד בדרישותיה בכל הקשור לסילוק הכוחות האיראניים ושלוחיה של טהראן מסוריה.
ישראל מאתגרת את האינטרסים של שתי המעצמות: את רוסיה - ביחס לתלותה בלחימה הקרקעית של איראן ושלוחיה לצדו של הנשיא אסד; את ארצות הברית - בהדגשת ההכרח להעמיק את מעורבותה בסוריה, למרות שהעניקה בפועל לרוסיה את הטיפול ב"תיק הסורי", בשם אחריותה לדאוג לאינטרס הישראלי והאזורי, גם במחיר העלאת הפוטנציאל לעימות עם רוסיה.
מבחינת האינטרסים של רוסיה בסוריה, המעורבות האיראנית בזירה זו היא לגיטימית לחלוטין, כשם שההתערבות הרוסית עצמה היא לגיטימית. ההצדקה להן היא קריאתו של המשטר הלגיטימי בסוריה, בראשות הנשיא אסד, לסיוע משותפותיו האסטרטגיות, איראן ורוסיה, למיגור מתנגדיו והשארתו בשלטון. זאת, בניגוד לארצות הברית, שמעורבותה לא התבקשה. בהמשך לכך ובראייה רוסית, לאיראן יש גם תפקיד בעיצוב סוריה 'ביום שאחרי' מלחמת האזרחים. נכונותה של איראן לעשות את העבודה "המלוכלכת" על הקרקע ולספק משענת משמעותית לשיקום מעמדו של משטר אסד עושים אותה נכס עבור רוסיה. יתר על כן, איראן נקבעה על ידי רוסיה, לצד טורקיה, כגורם שיבטיח את ההסדרה בסוריה במסגרת שיחות אסטנה, שמובילה מוסקבה.
מנגד, יש להביא בחשבון כי ככל שהמצב בסוריה יתייצב, ועל אחת כמה וכמה אם יתגבש מבנה מדינתי פדרטיבי כפי שרוסיה מציעה, איראן עשויה להפוך לשחקן מתחרה לרוסיה על הדומיננטיות וההשפעה במדינה. איראן צפויה לחתור נגד התמסדות מבנה פדרטיבי, שכן היא מעדיפה שלטון מרכזי עלאווי, חזק ויציב, שיהיה נתון להשפעתה.
בבואה לגבש את המדיניות והמענה לאיום האיראני בסוריה, ישראל מתבססת על שתי הנחות יסוד. החשובה שבהן היא מרכזיותה של רוסיה לעיצוב סוריה. השנייה היא שרוסיה, בעת הנוכחית, היא ידידותית לישראל. רוסיה, מצדה, רואה אף היא בישראל מדינה ידידה, וחשוב מכך - שחקן אזורי משמעותי, בעל מעמד מדיני וכלכלי שיש להתחשב בו. להערכת מוסקבה, לישראל יכולת לסכן את הישגיה בסוריה בשל יכולות צבאיות מוכחות, וזאת בנוסף לפוטנציאל השתלבותה ככוח משפיע במחנה האזורי המכוון נגד ההשפעה האיראנית הגוברת במרחב. עד כה תורגמו הנחות אלה לשיתוף פעולה. ישראל ורוסיה כאחת רואות זו בזו שותפות לתיאום צבאי מוצלח, במיוחד משום שניהולו היה כרוך בהתחשבות באינטרסים של שתיהן.
קשה להניח שעמדותיה של ישראל, כפי שהוצגו בפני נשיא רוסיה המודע היטב לתמונת המצב, נפלו על אזנים ערלות. במערכת סבוכה זו הקשורה בזירה הסורית אין כיום גורם, בכלל זאת איראן, המעוניין בהסלמה שעשויה להוביל למלחמה מול ישראל, שדינה לפגוע קשות בפרויקט האיראני (ובעקיפין גם הרוסי) בסוריה. איראן עצמה מתחשבת בשותפותה עם רוסיה, ומטעמיה שלה, בשלב זה לפחות, אינה מחפשת עימות ישיר עם ישראל. לכן צפוי שהיא תיקח בחשבון את האיומים הישראליים. משמעותם של דברים אלה היא צמצום פעילותה הצבאית הגלויה, בעיקר בדרום סוריה - גם אם תיווצר סתירה עם הרטוריקה העקבית של ההנהגה האיראנית ושל מזכ"ל חזבאללה חסן נצראללה. בה בעת, טהרן חוזרת ומדגישה כי אין בכוונתה להקים בסיסים בסוריה וכי פעילותה מתבצעת שם מתוך בסיסי הצבא הסורי - במשתמע, כחלק מהבקשה הסורית לסיוע.
סיכום והמלצות
על ישראל לגבש את מדיניותה ומהלכיה בהתחשב בשלושה אילוצים מרכזיים. ראשית, אל לה לאפשר התבססות איראנית בסוריה לאורך זמן, שתהפוך את סוריה למדינת חסות איראנית ותרחיב את שטח החיכוך בינה לבין איראן ושלוחיה. שנית, היחסים עם רוסיה הם נכס אסטרטגי עבור ישראל ומשום כך עליה לתמרן בין איום אמין והפגנת נכונות לפגוע באינטרסים רוסיים חיוניים בסוריה, לבין הרצון להתמיד בתיאום אסטרטגי פורה מול מוסקבה. שלישית, ארצות הברית, שהיא בעלת הברית המרכזית של ישראל, לא תעשה עבורה את העבודה. בנוסף, ממשל טראמפ רואה בזירה הסורית מקום לקידום שיתוף פעולה עם מוסקבה, שאותו הוא מעוניין להרחיב גם לזירות נוספות (בראשן צפון קוריאה). לפיכך, אין רצון אמריקאי להתבוסס בביצה הסורית לפי הדגם הכושל של אפגניסטאן ועיראק. בכל אופן, וושינגטון תעניק גיבוי מדיני לכל דרך פעולה ישראלית, גם צבאית ובהיקף רחב – אך לא יותר מכך.
לאור כל זאת, המאבק של ישראל בהשפעתה המתרחבת של איראן בסוריה יוכרע על ידי יכולתן של איראן וישראל להפעיל מנופי השפעה אפקטיביים על רוסיה. רוסיה מצדה תנסה לתמרן בין הדרישות הישראליות לבין הצורך בשיתוף פעולה עם איראן, בין היתר על ידי מתן הבטחות סותרות לצדדים. לפיכך, מומלץ לישראל להתייחס בזהירות להבטחותיה של רוסיה בהקשר זה ולשפר את מוכנותה להפעיל כוח בתבונה ובחתימה נמוכה, אל מול יעדי התבססות איראנית בסוריה ולפי מספר עקרונות:
א. הסכמה עם רוסיה בדבר נוכחות איראנית מבוקרת מצפון לדמשק, במרחק של לפחות 40 ק"מ מרמת הגולן, שתהיה מוגבלת בזמן עד הוצאת כל הכוחות הזרים מסוריה. זאת, תוך הדגשת הצורך בפיקוח רוסי בשטח, לצד חופש פעולה ישראלי במרחב הסורי-לבנוני לשם שמירה על האינטרסים הביטחוניים החיוניים שלה.
ב. מעורבות ישראלית בדיונים ובהחלטות הנוגעות לעיצובה של סוריה והמשטר בה.
ג. מעורבות ישראלית בנעשה בסוריה, בעיקר בדרומה, למשל בסיוע לכוחות 'הצבא הסורי החופשי' (FSA) שננטש באחרונה על ידי ה- CIA, ישירות או דרך ירדן, ואולי אף באמצעות שכנוע ארצות הברית לחזור ולתמוך בכוח זה. זאת, על מנת שיהווה גורם כוח שיחסום התבססות של הכוחות האיראניים והקואליציה הפרו-אסדית בדרום המדינה.
ד. שימוש מושכל בהפעלת כוח ההיזק הישראלי במרחב הסורי והלבנוני כאמצעי לבסס הרתעה ועל מנת לשכנע את רוסיה לאכוף את הקווים האדומים שהציבה ישראל ביחס לאיראן. בתגובה למהלכים איראניים מתגרים, על צעדיה המבצעיים של ישראל לכלול מהלכים מפתיעים, שיפרצו את הרף המוכר על ידי יריביה ויעבירו מסר של נחישות למנוע דומיננטיות איראנית והתבססות כוחות ותשתיות איראניות בסוריה לאורך זמן.
ה. פעולה מושכלת להגברת מוקדי החיכוך בין רוסיה לאיראן, בהקשר לתחרות על דומיננטיות בסוריה והשפעה על עיצובו של המבנה השלטוני במדינה.