פרסומים

זו הייתה רק שאלה של זמן, עד שהוויכוח בדבר האחריות לכישלון ההערכה האסטרטגית לגבי ארגון 'המדינה האסלאמית' – דאע"ש, יפרוץ החוצה. לפני פחות משנה ידעו מעטים בלבד על דאע"ש ועל הסיכונים הטמונים בו. לפתע, תוך חודשים ספורים, נתפס דאע"ש כאיום החמור ביותר על שורה ארוכה של מדינות, ובראשן ארצות הברית – איום המחייב לנקוט צעדים חריגים כדי להתמודד עמו. ההצלחה הדרמטית של דאע"ש, המהירות שבה הושגה, האיום המוקרן ממנה, הזעזוע שעוררה האכזריות המאפיינת ארגון זה, והתחושה שההתמודדות עמו עלולה להמשך זמן רב – כל אלה הובילו לוויכוח הבלתי-נמנע, בעיקר בארצות הברית, בשאלה: מדוע לא הוערכו נכונה יכולותיו של דאע"ש, ומי אחראי לכך?

      הנשיא אובמה תרם את חלקו לוויכוח, בהטילו את האחריות לכישלון ההערכה על קהילת המודיעין האמריקאית. אובמה טען שראש המודיעין הלאומי, גנרל ג'יימס קלאפר – הדמות הבכירה בקהילת המודיעין – אישר שהמודיעין המעיט מחשיבות ההתפתחויות בסוריה; אלה יצרו חלל שלטוני, ששאב אליו ג'האדיסטים מכל העולם, ובסופו של דבר הוביל להתפוררות בעיראק. הנשיא הוסיף שהייתה הגזמה בהערכת יכולתו של הצבא העיראקי להלחם בקיצונים הסונים.

קהילת המודיעין האמריקאית לא נשארה חייבת. בכירים מהקהילה ומיוצאיה – ללא ציון שמם – טענו, שמאז סוף 2013 הוציא המודיעין התרעות, שהצביעו על האיום הגובר מצד הג'האדיסטים, אלא שהתרעות אלה לא משכו תשומת לב ראויה בממשל, שמצדו סבר שזו בעיה מקומית שתישאר תחת שליטה. לטענת גורמי המודיעין, מתחילת 2014 – בעיקר לאחר שאנשי דאע"ש השתלטו על העיר פלוג'ה, הנמצאת כ-40 ק"מ ממערב לבגדאד, התרבו ההתרעות שלפיהן דאע"ש הפך לגורם רב עוצמה בצפון ובמערב עיראק, ועלול להרחיב את שליטתו בשטח המדינה וכי כוחות הביטחון העיראקיים מתקשים להתמודד עם האיום. לדברי גורמי המודיעין, גם אז נמנע הממשל מתגובה ממשית, מעבר להרחבת הסיוע לצבא עיראק, משום שלא רצה להיגרר שוב למלחמה בעיראק. יש הטוענים גם שהממשל היה מוטרד יותר מהסיכונים למדינות המערב כתוצאה מחזרת הג'האדיסטים לאירופה, מאשר מהמצב בעיראק עצמה. כן נשמעו טענות מפי גורמים פוליטיים, שלפיהן התחזקות דאע"ש לא הייתה תוצאה של כשלון מודיעיני, אלא כשלון של מדיניות – בעיקר אי-הבנת הזיקה בין המצב בסוריה ובעיראק, וההימנעות מפעולה נגד הג'האדיסטים בסוריה ומעצירת התקדמותם בעיראק.

      בשלב זה, בהיעדר מסמכים ועדויות אמינות, לא ניתן להכריע בין עמדות הצדדים המתווכחים, אבל מותר להניח שהאמת מצויה במקום כלשהו בין הקצוות. בפברואר 2014 אמר לוטננט-גנרל מייקל פלין, ראש ה-DIA – סוכנות המודיעין של משרד ההגנה – בעדות שמסר בוועדת השירותים המזויינים של הסנאט ואשר פורסמה בגלוי, שדאע"ש ינסה כנראה להשתלט על שטחים בעיראק ובסוריה במהלך 2014, כפי שאכן קרה ב-פלוג'ה, ולקיים במקביל מאחזים בסוריה. אולם, גרס פלין, יכולתו של דאע"ש לשלוט בשטח תהיה תלויה במשאבים שיעמדו לרשותו, בתמיכה המקומית בו ובתגובת כוחות הביטחון העיראקים וקבוצות אופוזיציה אחרות בסוריה. פלין גם העריך שרוב הסונים מתנגדים כנראה לפעילות ולאידאולוגיה של דאע"ש, אך יש שבטים סונים המשתפים פעולה עמו, בתגובה ליחסה העוין של ממשלת עיראק כלפיהם.

      פירוש הדברים הוא, שלפחות ארבעה חודשים לפני הפריצה הגדולה של דאע"ש בעיראק והשתלטותו על מוצול, ביוני 2014, אכן התריע ה-DIA שדאע"ש ינסה להמשיך להשתלט על שטחים נוספים בעיראק. עם זאת, מתוך הערכה זו משתמע כנראה שה-DIA לא העריך נכונה את התמוטטותו של צבא עיראק ואת המהירות שבה יתקדם הארגון בעיראק, ואולי גם לא הבין מספיק את הזיקה בין מאחזי דאע"ש בסוריה ובעיראק, שתרמו להצלחתו גם בעיראק.

      מעבר לשאלת האחריות להערכה הלקויה, ראוי להצביע על כמה סיבות שעמדו בבסיסה. ראשית, הייתה בעיה משמעותית של איסוף המודיעין. בעת שהותם של הכוחות האמריקאים בעיראק, מאז 2003, בנו סוכנויות המודיעין האמריקאיות מערכת מודיעין שתוארה כמעולה, שנשענה בעיקר על מודיעין קשר, מודיעין חזותי ורשת ענפה של מקורות אנושיים. ואולם, בעקבות יציאת הכוחות האמריקאים מעיראק, בשלהי 2011, אבד חלק חשוב מיכולות מודיעיניות אלה. ממשלת עיראק לא חתמה על הסכם עם ארצות הברית שיאפשר לכוחות האמריקאים להמשיך לקיים נוכחות צבאית פיזית בעיראק, ושיסייע גם לצרכי מודיעין. כתוצאה מהנפילה ביכולות המודיעיניות, לא הייתה בידי המודיעין יכולת לספק מידע מפורט ואמין על תכנון התקפות של דאע"ש ועל כיוונן ועיתוין. גם לאחר הצלחות דאע"ש, כשהתבררה חומרת איומו, התקשה המודיעין לספק מידע איכותי לגבי היקף כוחותיו של הארגון, יכולותיו הצבאיות והכספיות, הנהגתו ויעדי התקיפות שתכנן.

       שנית, חלק חשוב מהצלחותיו של דאע"ש נבע מחולשתם וחוסר נחישותם של כוחות הביטחון העיראקים. חולשה זו לא הייתה מוכרת במידה מספקת בעוד מועד. ההערכה הרווחת, הייתה שכוחות אלה אינם יכולים להגן על עיראק מפני צבא אויב חיצוני, ואולם הייתה ציפייה שיוכלו להתמודד עם אויבים פנימיים, ובכלל זה עם מיליציות חמושות. ביסוד ציפייה זו הייתה ההנחה, שגודלם של כוחות הביטחון העיראקיים – כ-650,000 אנשי צבא ומשטרה – וכן המאמצים הניכרים שהשקיעה ארצות הברית בבנייתם במשך כשש שנים, יספיקו לצורך שמירת הביטחון הפנימי. לא ברור אם המודיעין, או גורם אחר בארצות הברית, היה הגורם שהופקד על המעקב אחר יעילותם וביצועיהם של הכוחות העיראקיים, ובכל מקרה, לאמריקאים לא היה כנראה מושג ברור כיצד יתפקדו כוחות אלה בשעת מבחן.

     ולבסוף, הערכת ההתפתחויות בעיראק והצלחותיו של דאע"ש, הייתה משימה קשה מאד, לכל גורם. חוקרי מודיעין ומקבלי החלטות מנסים להיעזר בהיסטוריה של מדינתם ואזורם ובניסיונם האישי, כעוגן להערכה של תופעות חדשות. אבל במקרה של דאע"ש, ההיסטוריה אינה מסייעת. אין תקדים, לפחות במזרח התיכון, להשתלטות של ארגון טרור קטן יחסית על שטחים גדולים תוך הבסה מהירה של כוח צבאי שנבנה והוכשר להתמודד עמו. ההיסטוריה יכולה גם להטעות. בעת יציאת כוחות ארצות הברית מעיראק ב-2011, אל-קאעדה במדינה זו היה במצב קשה בעקבות הפגיעה הניכרת שגרמו לו כוחות אלה מאז 2007, מותר היה להניח שכך יהיה גם גורלו של יורשו. זאת ועוד, למרות המצב הפנימי הקשה הן בעיראק והן בסוריה והסמיכות הגיאוגרפית בין המדינות, הן היו שתי מדינות נפרדות מזה עשורים, וקשה היה להעריך את הזיקה שנוצרה בין הארגונים הג'האדיסטיים הפעילים בשתיהן, אשר היה לה תפקיד מפתח בהעברת כוחות דאע"ש מהאחת לשנייה תוך מחיקת הגבול ביניהן.

      גם המידע אינו עוזר הרבה. כבר נאמר שלאובדן המקורות המודיעיניים בעיראק היה תפקיד חשוב בהערכה השגויה. אבל גם לולא כך קרה, היה קשה להגיע להערכה הנכונה בדבר ההצלחה המהירה של דאע"ש. בסוגיות מעין אלה, אין בנמצא, ולא יכולה להיות, "ידיעת זהב" שתאמר מה עומד להתרחש. במקרה הטוב, היה עולה בידי המודיעין להשיג מידע איכותי על כוונותיו של דאע"ש, אבל קשה היה להסיק ממידע זה עד כמה, ובאיזו מהירות, יצליח הארגון לממש את כוונותיו. זאת, משום שמימושן היה תלוי ביכולתם ובנחישותם של יריביו, במקורות החומריים שיעמדו לרשותו ובתמיכה שישיג מקרב תומכיו הפוטנציאליים.

      סביר להניח שגם בעתיד יתקשה המודיעין האמריקאי להתמודד עם דאע"ש. קהילת המודיעין האמריקאית תלמד מן הסתם משגיאותיה ותשפר את הכיסוי המודיעיני של הארגון, אבל הוא יישאר אגוז קשה לפיצוח. קשה לחדור לארגון אידיאולוגי כדאע"ש עקב המידור בארגון סגור מסוגו. הוא מעורב באוכלוסיה, מקשה על זיהוי אנשיו ומותיר חתימה נמוכה בשטח, ללא מטרות בולטות. יתר על כן, קהילת המודיעין האמריקאית חוששת, כי גילוייו של איש ה-NSA – הסוכנות לביטחון לאומי – אדוארד סנודן, חשפו חלק מיכולות ההאזנה של הסוכנות, ולכן יקלו על ארגוני טרור כדאע"ש להיזהר יותר מחדירה מודיעינית לתוכם.