פרסומים

במלחמה המתנהלת כיום בין החמאס לבין ישראל בעזה ישנה מי שממלאת תפקיד מרכזי מאחורי הקלעים ורוצה להיות המרוויחה הגדולה מהלחימה, וזו איראן. בחסות המלחמה הזו, כמו גם בחסותה של המלחמה הקודמת בלבנון בין ישראל לבין חזבאללה, מרוויחה איראן זמן יקר כדי לקדם את היעד האסטרטגי המוביל במדיניותה בשנים האחרונות - השגת יכולת לייצר נשק גרעיני.

בעוד ישראל זוכה לקיתונות של ביקורת בדעת הקהל העולמית נותר חלקה המרכזי של איראן בהצתת סבבי הלחימה במזה"ת הרחק מן העין הציבורית. היא שעומדת במלוא כובד משקלה, מאחורי אימונם, ציודם, חימושם ומימונם של ארגוני השליח שלה במזרח התיכון מצליחה להתחמק מביקורת של ממש. איראן מפיקה מהתלקחות מעשי האלימות רווח כפול: האחד היא מסייעת בהכנת הכוחות המקומיים לקראת לחימה - ושלחימה פורצת מופנית תשומת הלב הבינלאומית למוקדים רחוקים ממנה - ושנית, היא זו שנקראת לסייע בשיקומם של הכוחות התת-מדינתיים המשרתים את ענייניה. איראן עושה זאת במרץ ובאדיקות ומחמשת ומציידת אותם שוב לקראת סיבוב לחימה אפשרי נוסף.

ראוי להבחין בשינוי שחל באופן בו מנצלת איראן את קלף הטרור. מאז עלה לשלטון המשטר של חכמי הדת ("ווליאת אל פקיה") באיראן הוא משתמש בטרור ככלי אפקטיבי לקידום מטרותיו המדיניות. בשני העשורים הראשונים השתמשה איראן בטרור באופן ישיר ובוטה באמצעות סוכני המודיעין שלה, אותם שלחה לחסל אופוזיציונרים באיראן וגולים מתנגדי המשטר מחוץ לאיראן כולל במדינות מערביות, מבלי שהיססה לפגוע בריבונותן ולהפר את חוקיהן. במקביל, הפעילה איראן ארגוני-שליח אשר עסקו גם הם בחיסול אופוזיציונרים (למשל חיסול הגולים מהמפלגה הכורדית בברלין בשנת 92') והרחיבה את פעילותה נגד יעדים של מדינות מערביות וערביות, אשר מדיניותן הייתה מנוגדת לאינטרסים של המשטר באיראן.

בשנים האחרונות עברה איראן למדיניות של גישה עקיפה לשימוש בטרור, אשר במוקדה עמד שדרוג יכולתם הצבאית של בני חסותה (מלאה או חלקית), באמצעות אספקת ציוד ואמצעי לחימה באיכות גבוהה ביותר, וכן באמצעות אימונים צבאיים מתקדמים בשטחה הריבוני. אלה נועדו להעניק להם יכולת להטריד ואף להתעמת צבאית עם יריביה של איראן ובראשם ישראל.

כך, אימנה איראן רבים מקרב אנשי חזבאללה וסיפקה לארגון את מיטב הציוד ואמצעי הלחימה המצויים בידה עד שהביאה אותו לרמת לחימה הדומה לזו המצויה אצל צבאות סדירים במדינות ריבוניות. יכולת זו הוכחה במלחמת לבנון השנייה ושרתה כמצופה את האינטרס האיראני.
מזה כמה שנים נוקטת איראן במדיניות דומה גם כלפי החמאס למרות שקשרי השתיים שונים מאלו שמתקיימים בין איראן לחזבאללה והם נושאים – בראיית החמאס – אופי של נישואי נוחות ואפילו של אילוץ מכורח העדרם של פטרונים אלטרנטיביים. איראן היא זו המספקת לחמאס רקטות ארוכות טווח המטרידות ומשבשות בימים אלה את חיי תושבי ישראל בדרום הארץ ואפילו עלולות להגיע פאתי מרכז ישראל.. איראן גם סייעה לחמאס (וכמובן גם לג'יהאד האסלאמי, שהיה פעיל מרכזי בירי על ערי הדרום שהובילו לשבירת הפסקת האש ובסבירות גבוהה שותף לירי המתבצע בימים אלה נגד ערי ישראל) בהכשרת חלק ניכר מהכוח הלוחם שלו. אנשי החמאס עברו בשנים האחרונות הכשרות צבאיות ממוסדות באיראן, החל מקורסים בסיסיים שנמשכו חודש וחצי ועד אימונים מתקדמים שנמשכו כחצי שנה. בכך העניקה איראן לחמאס הכשרה חיילית ופיקודית ברמה גבוהה וציידה אותו כך שהפך בסיועה מארגון שמפעיל חוליות טרור לכוח צבאי היררכי מאומן ומצויד למלחמה נגד ישראל.

דוקטרינת הלחימה שהפעיל חמאס ובוודאי הגיונה, לפני מבצע עופרת יצוקה ובמהלכו מבוססים על הדוקטרינה האיראנית שגם חזבאללה פעל על פיה. ביסודה של דוקטרינה זו הטרדה באמצעות שיגור רקטות לעבר ערי ישראל בטווחים השונים כדי להכניס עוד ועוד אזורים אזרחיים למעגל האש, וזאת במטרה להתיש ולעורר חרדה בקרב אזרחי ישראל ולשבש את חייהם מעבר לפגיעה הפיזית הבלתי סלקטיבית שנגרמת להם.

איראן מצידה, ממתינה בסבלנות לשלב הצפוי בעקבות תקופת הלחימה בעזה. מאחר וגלוי לכל כי תשתיתו האזרחית, הכלכלית והצבאית של חמאס סופגת בימים אלה מכות קשות ביותר מידי ישראל , ברור כי הארגון יזדקק בתום הלחימה לשיקום יסודי, לאספקה מחדש של ציוד ואמצעי לחימה, לאימון כוחות חדשים במקום אלה שנפגעו וכמובן למימון ניכר. הפרטנר הזמין והמוכן תמיד לתמוך ולסייע בכל אלה, הוא איראן. זו בולטת בבדידותה המזהרת כתומכת היחידה בחמאס, אל מול סעודיה מצרים וירדן המסתייגות, אפילו אם חלקן עושות זאת בחצי פה, ממדיניות הטרור שנקט בה חמאס מול דרום ישראל – מדיניות אשר היא שהובילה בסופו של דבר לתגובה הגורמת לסבלם הכבד של תושבי עזה.

במאבק נגד איראן יש לישראל כיום בעלי ברית פוטנציאלים רבים מקרב מדינות בעולם המערבי והערבי כאחד. אלה רואים באיראן השיעית כוח עולה שלילי המאיים על יציבות הסדר העולמי והאזורי הן בתחום תפוצת הנשק הגרעיני והן בתחום הטרור. בעוד איראן מבקשת להמשיך וללבות סכסוכים ולהצית אלימות במזרח התיכון כך שישרתו את יעדיה המדיניים, כשהיא נותרת בצל ופעילה מאחורי הקלעים, על ישראל להאיר את מדיניותה זו בזרקור רב עוצמה ולחשוף את תפקידה השלילי לעיני כל.

הנשיא הנבחר ברק אובאמה אשר עתיד להיכנס לבית הלבן ב-20 בינואר 2009 קבע, כי בכוונתו לקיים דיאלוג עם איראן כדי לבחון את נכונותה לשנות את מדיניותה בתחום הגרעין ולהימנע מהמשך חתירה פעילה להשגת נשק גרעיני. לצד נושא חשוב זה ניצב הצורך לבלום את תפקידה של איראן כמלבת האש המזרח תיכונית. יש לתבוע מאיראן לחדול מתמיכתה הפעילה בארגונים מזרח תיכוניים ובראשם חזבאללה והארגונים הפלסטינים כדוגמת חמאס והג'יהאד האסלאמי, אשר פועלים בשיתוף פעולה ביניהם בסיועה כדי לשבש כל ניסיון לקדם מהלכי שלום בין ישראל לבין לבנון ובין ישראל לבין המחנה הפרגמאטי הפלסטיני. עמידה עיקשת על דרישה זו עשויה לסייע לממשל אובאמה, אם איראן תיענה לכך, לקדם אפשרות להגיע להבנות ולהסדרים פוליטיים במזרח התיכון.

עד אשר תבחן הצלחתו של ממשל אובאמה לשנות את דרכיה של איראן, מוטלת על ישראל חובה לחשוף בפני מעצבי דעת הקהל העולמית, שחלקם מבקרים בחריפות את מדיניותה הבלתי מדתית, לטעמם - מול תוקפיה מצפון ומדרום - את תפקידה של איראן כמציתת אלימות סדרתית באזור וכמרוויחה העיקרית ממנה. רווחיה של זו באים לביטוי בכמה מישורים: הסתת מוקד תשומת הלב של הקהילה הבינ"ל מסוגיית הגרעין לעבר פרץ האלימות באזור והצורך להשקיע מאמצים בפתרונו; התשת החברה הישראלית במאבק מתמיד; העסקת צה"ל ופיזור מאמציו; ביסוס וחיזוק תלותו של החמאס באיראן שיאלץ אותו לשמש כלי בשרות המדיניות שלה ויעגן את מחויבותו לשרת את האינטרסים שלה.