עופרת יצוקה

קראו את ההערכה האסטרטגית לשנת 2023 של המכון למחקרי ביטחון לאומי

ההערכה האסטרטגית לשנת 2021 מתאפיינת באי-ודאות ניכרת בשלושה נושאים עיקריים: מידת ההצלחה בהתמודדות עם הקורונה; האופן שבו יפעל הממשל החדש בארצות הברית; וההתפתחויות הפוליטיות בישראל. ההערכה הנוכחית מבוססת על תפיסה רחבה יותר של הביטחון הלאומי, שנותנת משקל רב מבעבר לזירה הפנימית ולאיומים על היציבות, על הלכידות החברתית, על הערכים ועל דפוסי החיים. זאת, כמובן, מבלי להמעיט בעוצמתם של האיומים הביטחוניים, שנותרו משמעותיים. למול אי-הוודאות הזאת תצטרך ישראל לתת עדיפות לטיפול במשבר הפנימי; להתאים עצמה לתחרות בין המעצמות, המושפעת מהקורונה; להסתגל לממשל ביידן ולהיות מתואמת איתו בעניין האיראני ובעניינים נוספים; להרחיב את מערכת הבריתות שלה ואת הסכמי הנורמליזציה עם מדינות האזור; ולהיות מוכנה להסלמה ביטחונית בצפון ומול עזה, שיכולה להתרחש למרות שכל הגורמים המעורבים מעדיפים להימנע ממנה.

ההערכה האסטרטגית לישראל לשנת 2021 מסכמת את שנת 2020, שהייתה שנה מורכבת וחריגה, אשר עוצבה בעיקר בהשפעת משבר הקורונה ושלהי כהונתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. שני גורמים אלו החלישו את גורמי הכוח העוינים לישראל, הובילו אותם לעסוק בענייני פנים וכך הפחיתו את הסיכון לעימות נרחב במזרח התיכון. זאת בין השאר בשל חשש מתגובות אפשריות של הנשיא טראמפ בשנת הבחירות לנשיאות, וזאת על רקע תקווה לסיום כהונתו. ישראל נהנתה אפוא במהלך השנה משקט יחסי בגבולותיה; פעלה באופן ממוקד במספר  זירות, באופן שלא הוביל להסלמה; וניצלה את מאפייניה הייחודיים של התקופה לקידום נורמליזציה עם שורת מדינות במזרח התיכון, שמסמנת צמצום במרכזיותו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בסדר היום האזורי והבינלאומי.

ההערכה האסטרטגית לשנת 2021 מתאפיינת באי-ודאות ניכרת בשלושה נושאים עיקריים: מידת ההצלחה בהתמודדות עם הקורונה; האופן שבו יפעל הממשל החדש בארצות הברית; וההתפתחויות הפוליטיות בישראל. ההערכה הנוכחית מבוססת על תפיסה רחבה יותר של הביטחון הלאומי, שנותנת משקל רב מבעבר לזירה הפנימית ולאיומים על היציבות, על הלכידות החברתית, על הערכים ועל דפוסי החיים. זאת, כמובן, מבלי להמעיט בעוצמתם של האיומים הביטחוניים, שנותרו משמעותיים. למול אי-הוודאות הזאת תצטרך ישראל לתת עדיפות לטיפול במשבר הפנימי; להתאים עצמה לתחרות בין המעצמות, המושפעת מהקורונה; להסתגל לממשל ביידן ולהיות מתואמת איתו בעניין האיראני ובעניינים נוספים; להרחיב את מערכת הבריתות שלה ואת הסכמי הנורמליזציה עם מדינות האזור; ולהיות מוכנה להסלמה ביטחונית בצפון ומול עזה, שיכולה להתרחש למרות שכל הגורמים המעורבים מעדיפים להימנע ממנה.

הכנס השנתי ה-12 של המכון למחקרי ביטחון לאומי עסק במארג האתגרים וההזדמנויות העומדים לפתחה של ישראל ב-2019. כבכל שנה, נשזרו זו בזו סוגיות אסטרטגיות ממעגלים שונים – הפנימי, האזורי והבינלאומי – שמרכיבים יחד את המציאות האסטרטגית של ישראל. בהמשך למגמה משנים עברו, נבחנה את תקפותו של סדר העדיפויות הביטחוני-לאומי דרך דיון במגוון נושאים. ראשית דרך מבט פנימה, לתהליכים והתרחשויות שקשורים קשר הדוק לחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית ולחשיבותה כאבן יסוד בחזונה ובעתידה של מדינת ישראל. תיבחנה הזיקות בין הלכידות הפנימית בחברה הישראלית סביב ערכים ונורמות לבין חוסנה של ישראל ויציבותה לאורך זמן. הסתעפות של הנושא השתלבו אף הן, כמו למשל היחסים עם יהדות ארצות הברית והיבטים טכנולוגיים לחוסנו הכלכלי של המשק הישראלי ומעמדו הבינלאומי. הסוגיה הפלסטינית עמדה במוקד כנושא ליבה בעל השפעה ניכרת על זהותה של מדינת ישראל ומעמדה הבינלאומי. אירועי השנה האחרונה ברצועת עזה ובגדה המערבית, על רקע מדיניות ניהול הסכסוך של ממשלת ישראל התייחסות לזירה הפלסטינית כמשנית ביחס לזירה הצפונית, מזמינים דיון מתמשך אם נדרש לשנות את מציאות הסכסוך ומה החלופות שעל השולחן. המתווה האסטרטגי שפרסם המכון בשלהי 2018 שימש בסיס לדיון ויעומת עם הצעות אחרות שקיימות ועם התכנית העתידה לבוא של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. הממד האזורי זכה אף הוא להתייחסות מקיפה. ההשתנות המתמדת של הזירה הצפונית, והאתגר לישראל בהתנהלותה האזורית של איראן בהתבססותה בסוריה ובהסטת הזרקור בחזרה ללבנון, אלו מזמנים דיון מעמיק, בשתי רמות. הראשונה היא תמונת המצב בסוריה שנגזרת מהמעורבות הרוסית האמריקאית והטורקית, הדומיננטיות האיראנית והאינטרסים האזוריים. השנייה היא המדיניות הישראלית נוכח מציאות זו, בדגש על דוקטרינת הפעולה של המערכה שבין המלחמות (מב"מ) ומידת הצלחתה לאורך זמן והרלוונטיות שלה בעתיד. נושאים אזוריים אחרים כמו השינויים הדרמטיים במפרץ, האם השתנה היחס כלפי ישראל ומשמעותיו, והשיח העדכני בעולם הערבי השלימו תמונה זו. המסגרת הרחבה יותר הקיפה את הממד הבינלאומי, ובפרט את התהליכים במערכת העולמית בעידן הנשיא טראמפ, שמשנה את כללי המשחק, ובתוך כך היחסים בין ארצות הברית לרוסיה ולסין. המכלול האמריקאי היה שזור ברבים מהדיונים, כמרכיב מרכזי בביטחון הלאומי של ישראל. לצד הנסיגה מסוריה וההצעה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני שהוזכרו, הסכם הגרעין עם איראן היה מוקד אחר ומשמעותי, והמדיניות המזרח-תיכונית של וושינגטון באופן כללי. מעל כל אלה מרחפת התופעה, שהנשיא טראמפ הוא ממבשריה ומפיציה, הפער הניכר שנפער בין המציאות לבין דימויים. מונחים כ"חדשות כוזבות" (Fake News) ו"פוסט אמת" נבחנו בניסיון להבין את המציאות שמתהווה בחסותם והשלכותיה על ניהול מדיניות והתמודדות עם אתגרי ביטחון לאומי.

ההתמודדות עם איומים כמו אלה שמייצג חמאס, מחייבת את צה״ל לגבש תפיסת הפעלת כוח עדכנית, שתתבסס על תמהיל בין הפעלת האש לבין התמרון. זאת, מתוך הבנת האפקטיביות והעוצמה של המגע הישיר ושל ההישגים המבצעיים שיכול להשיג התמרון הקרקעי. תהליכי בניין הכוח של צה״ל נדרשים לתמוך בהבנה הזו ולא להישען באופן מוטה על הפעלה של אש מנגד — מדויקת ועוצמתית ככל שתהיה. לצד זאת, ראוי לזכור שהמערכה איננה צבאית בלבד. מול האיום המתפתח גם בזירות נוספות נדרשת ישראל לגבש דוקטרינה משולבת, שתכלול — לצד המאמץ הצבאי — תמהיל של רכיבים מדיניים, הסברתיים ומשפטיים.