פרסומים

מאמר זה מְפתח את הטיעון כי הניצחון במלחמת ששת הימים ותחושת הביטחון שלאחריו הביאו לקיבעון מסוים בחשיבה המדינית והצבאית בישראל, שגרמו בהמשך לכישלון ההתרעה והתפיסה הצבאית־אסטרטגית והמבצעית (אופרטיבית) במלחמת יום הכיפורים. מחקרים וספרים רבים נכתבו על מלחמה זאת, ורבים מהם עסקו בהפתעה המודיעינית, תוך הדגשת ה"קונספציה" שקנתה שביתה בראשי המעריכים. אחרים עסקו ב"קונספציה" מדינית והיו כאלה שעסקו ב"קונספציה" האופרטיבית הצבאית.

קיימת רתיעה טבעית מהצורך לבחון מחדש את הקונספציה, כי ההרגל מספק תחושת ודאות וביטחון. לכן, גם קשה לעכל מידע המנוגד לקונספציה, קל וחומר לערער עליה ולהיפרד ממנה. כך, דווקא הניסיון של הישן והמוכר הופך להיות "כעושר השמור לבעליו, לרעתו" (קהלת ה', י"ב).

אין בקונספציה לבדה כדי להסביר את הכשלים שהתגלו במלחמת יום הכיפורים. יחד עם זאת, הדבקות העיוורת בה מדגימה את הקיבעון המחשבתי שפשה בצמרת המדינית והצבאית של ישראל לפני המלחמה. כך, דווקא שמחת הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים היוותה זרע פורענות לקיפאון ולקיבעון מחשבתיים בתחומים המדיני, הצבאי־אסטרטגי והצבאי־אופרטיבי, שהביאו להפתעה של מלחמת יום הכיפורים.