פרסומים

במאי האחרון, פרסמה עמותת יוזמות קרן אברהם את "מדד הביטחון האישי", שהציג תמונת מצב של האלימות, הביטחון האישי והשיטור ביישובים הערביים בשנת 2017. זהו הדו"ח הראשון בסדרת דו"חות שנתיים שמתוכננים לעקוב אחר העמדות של האזרחים הערבים בסוגיות של שיטור ואלימות, עבודת המשטרה בקרב האוכלוסייה הערבית ויישום החלטת הממשלה 1402 להגברת הביטחון האישי במגזר הערבי שנתקבלה ב-10 באפריל 2016.

בשנים האחרונות מסתמנת עלייה תלולה בשיעורי הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. דומה שהתופעה הגיעה לכדי מגפה. בשנת 2017 קופחו חייהם של 70 אזרחים ערבים בנסיבות של פשיעה, ושיעורם מכלל הנרצחים וההרוגים בישראל, בשל מעשי אלימות, באותה שנה היה למעלה מ-55 אחוזים.

הסיבות המרכזיות לאלימות בחברה הערבית הן: 1) נוכחות בלתי מספקת של המשטרה ביישובים הערביים; 2) מצבה החברתי-כלכלי של האוכלוסייה הערבית – מחצית מכלל המשפחות הערביות מוגדרות כעניות וכמעט שני שלישים מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני; 3) אבטלה נרחבת – בעיקר בקרב הצעירים והצעירות; 4) ומעבר לכך -  התמורות שחלו בחברה הערבית והיטלטלותה בין המסורת למודרנה, בנסיבות של היעדר שירותי ממשלה מספיקים, אפליה כלפי האזרחים הערבים ואי-שוויון ביחס לחברת הרוב היהודית.

בשנים האחרונות מסתמנת בקרב גורמי ממשלה ההכרה שלאורך השנים היה יחסה של המשטרה כלפי האזרחים בלתי-מספק ובלתי-שוויוני. בה בעת השתרשה בחברה הערבית ההכרה שהאלימות והפשיעה הן כיום איום אסטרטגי הפוגע בה קשות. נראה כי שני הצדדים – הן הממשלה והן הציבור הערבי – מכירים בכך שללא שיתוף פעולה המבוסס על אמון ביניהם, לא יתאפשר להילחם בפשיעה ביעילות.

סקר הביטחון האישי 2017 מתמקד השנה בחמישה תחומים: 1) תחושות ועמדות כלפי היקף האלימות; 2) עמדות הקשורות לתחומי האלימות השונים; 3) מידת תחושת הביטחון והיקף החשיפה לאלימות של האזרחים; 4) מידת הנכונות להירתם למאבק באלימות; 5) עמדות כלפי פעילות והתנהלות המשטרה.

הסקר נערך על בסיס מדגם מייצג של החברה הערבית כולה. לשם השוואה נערך במקביל סקר ארצי על בסיס מדגם מייצג של החברה היהודית. ממצאי הסקר ממחישים את המחסור בשיטור בחברה הערבית, ומדיווחי הנשאלים הערבים עולה תחושה של הפקרות והזנחה מצד המשטרה:

1. שיעור הערבים הגורסים כי ביישוב מגוריהם קיימת בעיית אלימות עומד על 54 אחוזים, והוא גבוה פי ארבעה משיעור היהודים הגורסים כך.
2. אשר לסוגי האלימות, שיעור האזרחים הערבים החשופים לפריצות וגנֵבות גבוה: בחברה היהודית הוא עומד על 53 אחוזים ובחברה הערבית על 58 אחוזים. האזרח היהודי חש שהוא בטוח מפני אלימות ומפני פגיעה בנפש הרבה יותר מן האזרח הערבי, אולם בעבירות רכוש, פריצות וגנֵבות, החששות דומים בשתי האוכלוסיות.
3. תופעת דמי החסות ("ח'אווה") נתפסת כתופעה חמורה יותר בחברה הערבית לעומת היהודית.
4. שני המגזרים, הערבי והיהודי, סבורים כי בעיר מגוריהם רווח השימוש בסמים, אם כי בחברה הערבית הבעיה נפוצה יותר: כמחצית סבורים כך לעומת כשליש מהאזרחים היהודים. אשר לסחר בסמים, 20 אחוזים מהציבור היהודי סבורים שיישובם סובל מבעיה של סחר בסמים לעומת שיעור כפול בציבור הערבי – 40 אחוזים.
5. השימוש הבלתי-חוקי בנשק מסתמן כבעיה חמורה בציבור הערבי: 49 אחוזים סבורים כי ביישובם רווחת הבעיה של ירי ושימוש בנשק בלתי-חוקי, לעומת 7 אחוזים בלבד בקרב היהודים.
6. שיעור האזרחים היהודים הסבורים כי בעירם קיימת תופעה של אלימות במשפחה עומד על 14 אחוזים לעומת 33 אחוזים בחברה הערבית. ניכרים הבדלים מובהקים בין גברים ונשים בעמדות כלפי תופעת האלימות במשפחה: הנשים בשני המגזרים סבורות כי קיימת אלימות במשפחה ושיעורן עולה על זה של הגברים הסבורים כך.
7. תחושת חוסר הביטחון האישי של האזרח הערבי גדולה פי 2.5 מזו של האזרח היהודי. שיעור הערבים החשים חוסר ביטחון בעיר מגוריהם עומד על 32 אחוזים לעומת 13 אחוזים מקרב היהודים.
8. העמדות כלפי המשטרה מעלות כי 63 אחוזים מהאזרחים היהודים מטילים על המשטרה את האחריות לביטחון התושבים לעומת 36 אחוזים בלבד מהאזרחים הערבים. נתונים מדאיגים אלה מלמדים שרובו של הציבור הערבי אינו מסתמך כלל על המשטרה ואינו מטיל עליה את האחריות לביטחונו. מאידך גיסא, שיעור האזרחים הערבים הסבורים כי המשפחה וההורים הם האחראים לביטחון האישי של התושבים עומד על 32 אחוזים, לעומת אחוז אחד בלבד מהאזרחים היהודים.
9. כ-70 אחוזים מהאזרחים הערבים מוכנים להשתתף במאבק באלימות לעומת 39 אחוזים מהאזרחים היהודים. רובו של הציבור הערבי סבור שהגיעה העת למלחמה באלימות ו-70 אחוזים מוכנים להירתם לכך.
10. שיעור ניכר מן הנשאלים בשני המגזרים אינם רוחשים אמון למשטרה או מאמינים בה במידה מועטה – 59 אחוזים מקרב הערבים ו-54 אחוזים מקרב היהודים. השוואה לממצאי סקר קודם שנעשה ב-2014 מלמדת שחל כרסום באמון כלפי המשטרה והוא הולך ויורד. הנשאלים הביעו גם אי-שביעות רצון מפעילותה של המשטרה: 53 אחוזים מהציבור היהודי ו-61 אחוזים מהציבור הערבי.
11. על אף חוסר האמון ואי-שביעות הרצון הכללית מתפקוד המשטרה, שיעור הערבים במדינה התומכים בהקמת תחנת משטרה במקום מגוריהם עומד על 77 אחוזים. יתר על כן, 79 אחוזים מהאזרחים הערבים מוכנים לדווח למשטרה על פשע או על עבירה שהיו עדים לה. ממצא זה מעיד על נכונות לשיתוף פעולה עם המשטרה כדי למגר את האלימות.
12. רוב גדול מכלל אזרחי המדינה הערבים, 72 אחוזים, תומכים בשילוב ערבים במשטרה ו-48 אחוזים מוכנים לשרת במשטרה בעצמם או שאחד מבני משפחתם ישרת בה.

עמותת יוזמות קרן אברהם מייחסת חשיבות עליונה למאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית, והיא רואה בהם מכשול לפיתוחו ולשגשוגו של המיעוט הערבי-פלסטיני ולשילובו במדינה. לשם כך הוקם בעמותה מיזם "קהילות בטוחות" המתמקד בקידום תפיסת שיטור שירותית ומיטיבה לאזרחים הערבים, בביסוס מנגנוני הידברות בין המשטרה לבין הקהילה, בחינוך נגד אלימות ובהקמת שירותים מצילי חיים ביישובים הערביים.

ההמלצות העיקריות של הדו"ח לשיפור הביטחון האישי ביישובים הערביים הן:

1. ליזום תכנית מערכתית רב-שנתית למאבק באלימות ביישובים הערביים ולהקצות את המשאבים הדרושים ליישומה.
2. נוכחות קבועה ומיטיבה של המשטרה ביישובים הערביים תוך אימוץ גישה שירותית ומבוססת-קהילה כלפי התושבים.
3. מיקום תחנות המשטרה במתחמי חירום ביישובים הערביים.
4. הידברות ממוסדת וקבועה בין המשטרה לבין הקהילה.
5. ייזום מבצעים נוספים למסירת נשק בלתי חוקי מרצון ובה בעת להגביר את האכיפה בתחום זה.
6. פיתוח תכניות חינוך נגד אלימות במסגרות החינוך הפורמליות והבלתי-פורמליות ביישובים הערביים.
7. מחקרי עומק ביישובים שבהם יש תחנות משטרה וביישובים שבהם הוקמו לאחרונה תחנות משטרה כדי לבדוק את השפעתן על צמצום האלימות.

*עו"ד רסול סעדה הוא מנהל מיזם קהילות בטוחות, עמותת יוזמות קרן אברהם.