פרסומים

המחקר על "מדד יחסי ערבים-יהודים", שעורך פרופ' סמי סמוחה מדי שנה, זוכה לעניין רב בציבור הישראלי. זהו אחד המדדים ארוכי הטווח במדעי החברה, שמאגר הידע שלו קיים מאמצע שנות השבעים של המאה העשרים. חלק משאלות הסקר של היום נשאלו כבר ב-1976. בכך המחקר שופך אור, בעקביות, על מערכת היחסים בין ערבים ליהודים במשך יותר מארבעה עשורים. השוואה בין ממצאי סקר המדד הנוכחי לבין סקרי דעת קהל שערכו בנפרד המכון הישראלי לדמוקרטיה והמכון למחקרי ביטחון הלאומי, מצביעה על ממצאים ומגמות דומים ברוב הסוגיות.

המדד השנתי האחרון על יחסי ערבים-יהודים בישראל, שמתייחס לסקר של 2017, הוצג בערב עיון באוניברסיטת תל-אביב (8 במרץ 2018). המדד הצביע על הרעה בעמדות הציבור הערבי, ולראשונה גם בציבור היהודי, בהשוואה לשנים 2015 עד 2017, במהלכן התרכך השסע בין יהודים וערבים. בין הגורמים להחרפה בעמדות הערבים, לפי ממצאי המדד, האפליה וההדרה, קמפיין הימין היהודי נגדם, יוזמות החקיקה לריסון הפעילות הפוליטית של הערבים, והיעדר פירות מוחשיים מתכנית החומש שהחלה להתבצע ב-2016. הסקר הראה כי למעלה ממחצית הערבים חשים יותר מאוימים וכי נחלשה השלמתם עם אופייה היהודי של המדינה.

בקרב היהודים הסתמנה החרפה ונכונות פחותה לשלב ערבים בחברה על בסיס שווה. בעמדות הציבור היהודי הייתה יציבות או אפילו התמתנות מסוימת לאורך השנים, אך מאז 2015 חלה החרפה בעמדותיו, בין השאר "בעקבות ההסלמה בתהליך הדה-דמוקרטיזציה של ממשלות הליכוד מאז 2009", כדברי סמוחה. לעומת סקר המדד, בסקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה זוהתה מגמת ההחרפה כבר בשנים קודמות. הדבר מתבטא, בין היתר, בהתנגדות גוברת והולכת של יהודים להכיר בציבור הערבי כקבוצת מיעוט לאומי קולקטיבית, הזכאית לזכויות משלה, וזאת בהלימה לתהליכי "הימנה" ו-"הדתה" שעובר הציבור היהודי בשנים האחרונות.

לדעת פרופ' סמוחה, ההחרפה בקרב הערבים והיהודים אינה מבטאת נטייה ל'שבירת כלים': עדיין רוב הערבים חושבים שישראל היא מדינה שטוב לחיות בה, ורוב היהודים מוכנים לקיום השוויון כל עוד אינו פוגע בצביונה היהודי של המדינה. בערב העיון הובעה דעה, שהתפתחות מעמד ביניים בשני העשורים האחרונים בקרב קבוצות האוכלוסייה הפריפריאליות בחברה הישראלית, כולל הערבים, יצרה אינטרסים מעמדיים אשר חוצים את הגבולות בין הקבוצות הלאומיות. מעמד הביניים הערבי מתרחב והופך ליותר דומיננטי בהשפעתו הפוליטית, התרבותית והחברתית, על הלכי הרוח בחברה הערבית, בזמן שמעמד הביניים היהודי מצטמצם והשפעתו על הלכי הרוח בחברה היהודית נחלשת.

אחד הממצאים המעניינים במדד 2017 הוא ההסכמה ההולכת וגוברת במרוצת השנים בין ערבים ויהודים לגבי העדפת השתלבותה של ישראל בעולם המערבי במקום באזורנו. לדעת רוב הערבים, על ישראל להשתלב במערב ולקיים עם מדינות ערב קשרים הכרחיים בלבד. ממצא זה איננו מתיישב עם הדימוי של הציבור הערבי את היהודים כ"נטע צלבני זר" באזור, ואף עומד בניגוד להשקפת האליטות הערביות בישראל, הדוגלות בהשתלבות ישראל באזור ולכל הפחות באיזון בין השתלבות במערב ובאזור. כך חושף הממצא את עומק האכזבה של הפלסטינים אזרחי ישראל מהעולם הערבי ובעקיפין את חוזק זיקתם לישראל.

לפי הסבריו של פרופ' סמוחה, התגבשו במהלך השנים "קווים אדומים" שהמדינה, וכן היהודים והערבים, נזהרים לא לחצות אותם. הערבים הפכו לבעלי עניין בחברה הישראלית (מודרנה, דמוקרטיה, גם אם חלקית, מדינת רווחה ועוד); נוצר קונצנזוס בין ערבים ויהודים בסוגיות העיקריות הבאות: מעמד מיעוט בעל זכויות פרטיות וזכויות קולקטיביות תרבותיות, אך לא לאומיות, מיעוט לא נטמע, דמוקרטיה נוהלית, פתרון שתי מדינות ומתן פטור לערבים ממילוי חובת שירות למדינה. סמוחה מסיק מכך שישראל יכולה לשפר את הקיום המשותף היהודי-ערבי על-ידי יישוב הסכסוך עם הפלסטינים והגברת השוויון האזרחי והלאומי, בלי לפגוע בביטחון המדינה ובלי לטשטש את אופייה היהודי והדמוקרטי.

פרופ' סמוחה סבור גם שיש צורך לגבש נוסחה מאוזנת יותר של מדינה יהודית ודמוקרטית, שתהיה הוגנת יותר לערבים ונסבלת בעיני היהודים. בישראל החדשה והמתוקנת, שלצדה תתקיים מדינת לאום פלסטינית ידידותית, יצומצם אי-השוויון החברתי-כלכלי בין ערבים ויהודים, יבוטלו האפליות וההדרות נגד ערבים, ויוענקו לערבים שוויון אזרחי מלא, הכרה כמיעוט לאומי פלסטיני, אוטונומיה תרבותית, ייצוג בשלטון, נתח מידתי בתקציב המדינה וחובת התייעצות של המדינה עם ראשי המפלגות הערביות המיוצגות בכנסת בעניינים חיוניים לערבים. הערבים, כמו היהודים, ימלאו חובת שירות למדינה. בכך יתמלאו רוב התביעות שמציבים הערבים במסמכי החזון העתידי. הערבים יחדלו ממאבק להפוך את ישראל למדינה דו-לאומית וישלימו עם קבלתה כמדינה יהודית ודמוקרטית.

* הערת המערכת: בגיליון הבא של "הדים" יובא מאמר ביקורת בנושא מדד יחסי יהודים-ערבים.

**ד"ר נוהאד עלי, הוא מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי, עמית מחקר באוניברסיטת חיפה וחוקר בכיר במוסד נאמן בטכניון.