פרסומים

גם לפני הצטרפות מפלגת רע"ם לקואליציה החדשה השתתפו אזרחים ערבים בממשלות ישראל, כולל בתפקידי שרים וסגני שרים, באמצעות חברותם במפלגות ציוניות. על רקע זה, מה התחדש בהשתתפות רע"ם בקואליציה הנוכחית? מה המשמעות על השינוי בדפוסי ההתנהגות הפוליטיים של נציגי החברה היהודית והערבית בפוליטיקה הישראלית? מה הסיכויים והסיכונים הכרוכים בתופעה החדשה? מתן תשובות לשאלות אלה והמשתמע מהן מהווה אתגר ניכר ודורש מחקר רחב החורג מהיקף ומהות מאמר דעה קצר זה. עם זאת, כוונתי כאן לשרטט מספר כיוונים אפשריים בעניין ייחודיות ההשתתפות של רע"ם בקואליציה הממשלתית, על בסיס הנסיבות והתהליכים שהובילו להשתתפות מפלגה ערבית לא ציונית בקואליציה.

הייחודיות של התופעה הנדונה בולטת על רקע העובדה לפיה עד עתה כל ממשלות ישראל סירבו לשתף מפלגות ערביות בקואליציה. אולם מעבר לאתגר זה, נדרש להבין את ההקשר הרחב של קפיצת המדרגה של מפלגה ערבית להצטרף לקואליציה על בסיס תפיסה של השתתפות משפיעה ולא רק על המשך המחאה. מספר גורמים מאפיינים הקשורים לחברה הערבית, לחברה היהודית ולגורמים חיצונים יצרו את האקלים שאיפשר שינוי בדפוסי ההתנהגות הפוליטית בישראל:

א. הפוליטיקה העולמית עוברת מדגש על אידאולוגיה לאומית לפרגמטיזם אזרחי תפקודי. במסגרת זו אזרחים תובעים איכות חיים ומבקשים להתקיים על בסיס אמנה בין האזרח לבין המדינה.

ב. בעיות גלובאליות הקשורות בשינוי אקלים ומגיפות חוצי גבולות, כגון הקורונה, המחייבים שיתופי פעולה חוצי גבולות וקהילות.

ג. צמיחה והתגברות הנגישות של הפרט לתקשורת המונים מגוונת. נגישות לתקשורת וחשיפת האזרחים באמצעותה לאירועים ולדפוסי התנהגות פוליטיים הצמיחה את הצורך בפוליטיקה אחרת השמה את הפרט במרכז, תוך הבנה שאין בהכרח סתירה בין צורכי הפרט לקולקטיב, אלא ניתן לגשר ולחבר ביניהם.

ד. אירועי "האביב הערבי" והמתחים המתרחשים ברשות הפלסטינית העמידו את האזרחים הערבים בישראל מול מציאות שונה, המחייבת יוזמה אחרת למענם ולמען עתידם.

ה. צמיחה של הכרה בחברה היהודית ובחברה הערבית בישראל ששתי הקהילות, למרות התנאים הסוציו-כלכליים השונים, כמו גם מעמדן הפוליטי השונה, זקוקות לשינוי היחסים ביניהן, על בסיס ההתרחבות של מרחבי המפגש, גם אם אלה אינם שוויוניים.

ו. ניסיון המפלגות הערביות להשפיע ולהשיג הישגיים חומריים לאזרחים הערבים מצביע על  כך שדרך ההשתתפות משיגה הישגים יותר מאשר דרך ההתכחשות והמחאה. זו עדות לכך שניתן לזכות ביותר משאבים כאשר משחקים במגרש הפוליטי, וודאי בתוך הקואליציה הממשלתית.

ז. הכרה בינלאומית ואף ישראלית בהפליה שהמדינה נוהגת כלפי אזרחיה הערבים, וקיומה של תביעה לשנות מצב זה.

ח. השסעים הקיימים בחברה היהודית יצרו מארג פוליטי סבוך שהביא לארבע סיבובי בחירות תוך שנתיים ויצר אי-יציבות במערכת הפוליטית. תופעות אלה פגעו במשילות ובו בזמן יצרו הכרה בעובדה שהאזרחים הערבים יכולים להשפיע על המערכת הפוליטית בישראל.

ט. התבגרות המערכת הפוליטית הערבית ומעבר משיח הזהויות, לשיח הצרכים / הזכויות האזרחיות. שיח זה התקיים בתוך המחלוקות בין הזרמים הפוליטיים הערבים. זאת, גם על רקע  הניסיון של הרשימה המשותפת, שלא השכילה למנף את כוחה להשגת הישגים. נהפוך הוא, הרשימה המשותפת יצרה אכזבה בקרב לא מעט מהציבור הערבי, דבר שתרם להתפרקותה.

נראה כי לגורמי יסוד אלה הצטרף באופן מיידי המבוי הסתום הפוליטי בחברה הערבית בישראל. עיקרו במחלוקות הקשות בין המפלגות הערביות, הנעוצות בתערובת של מחלוקות אידיאולוגיות ושל תחרות בין אישית, שניטשו לאור  שינויים מבניים בחברה הערבית. אלה כוללים צמיחה של מעמדות הביניים ושינויים במאזני הכוח על קביעת סדר היום הפוליטי.  בהקשר זה רע"ם הצמיחה והגבירה את השיח של השיתוף כתחליף לשיח המחאה. גם אם כל המפלגות הערביות (מלבד בל"ד שהסתייגה) ביקשו להשתתף בפוליטיקה הישראלית ולהיות חלק ממנה, במינונים ובתנאים שונים, הרי שרע"ם צעדה צעד גדול קדימה וזכתה לפתיחות ונכונות מהמנהיגות הישראלית, גם זו הימנית. זאת, על רקע שאיפת מנהיגי רע"ם לשמש כזרם פוליטי לגיטימי במרכז הפוליטיקה הישראלית (לא ימין ולא שמאל), תוך שהם פותחים הזדמנויות לבניית שותפויות פוליטיות ללא אבחנה בין הימין לשמאל, לצורך יצירת שותפות לגיטימית בין האוכלוסייה הערבית ליהודית בחלוקת הכוח והמשאבים הציבוריים.

רע"ם בהנהגתו של ח"כ דר' מנסור עבאס שאפה להיכנס כשחקן משפיע בחלון ההזדמנות הפוליטי שנוצר בנסיבות של התפרצות השסעים בין המפלגות הציוניות הדתיות והחילוניות, ובתנאים בהם ניצב ראש ממשלה השואף להישרדות פוליטית אישית בצל של כתבי אישום. נתניהו מצא את נקודת המפגש בין רצונו של מנהיג מפלגה ערבית להשפיע ולהיות חלק לגיטימי מהפוליטיקה הישראלית באמצעות הבאת הישגים חומריים לאזרחים הערבים מחד גיסא, לבין רצונו הוא להבטיח את הישרדותו הפוליטית ואולי אף המשפטית מאידך גיסא. בו בזמן, רע"ם חתרה לבדל עצמה מהרשימה המשותפת ולסיים את המונופול ההגמוני של חד"ש, תוך קבלת תמיכה מהציבור הערבי המוסלמי. מה שעזר לגיבוש סדר היום של רע"ם היו הסקרים שהצביעו על יותר משני שלישים מהחברה הערבית בישראל שואפת ותומכת בכך שהמפלגות הערביות יקדמו סדר יום אזרחי דרך השתתפות בממשלה. דהיינו,  לעבור ממסורת המחאה מהאופוזיציה לסלילת דרך להשתתפות בקואליציה ממשלתית. התגברות הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, בעיות המגורים, התכנון והקרקעות והעדר הזדמנויות תעסוקה על רקע שינויים מבניים בקרב האוכלוסייה הערבית, כל אלה יצרו את התחושה והתביעה של חלק גדול מהציבור הערבי כי השתתפות עדיפה על המשך המחאה.

לכל אלה ניתן להוסיף גורמים נוספים שסייעו לרע"ם להתקדם לכיוון ההשתתפות האקטיבית: ביניהם:

א. ההבדלים המועטים בין סדר היום האזרחי והפוליטי, בתחומי הזכויות האזרחיות, של המפלגות הערביות, למרות ההבדלים בבסיס האידאולוגי השונה בתחומי הדת, הלאומיות, הכלכלה והחברה ובסוגיות קונקרטיות כמו הסכסוך בסוריה ובלבנון, יחס דת - מדינה, כמו גם בשאלת יצירת קואליציות עם כוחות פוליטיים שונים בישראל ובעולם.

ב. התבדלות התנועה האסלאמית, שהיא חוט השדרה של רע"ם, מתנועת האחים המוסלמים,  שעברה טרנספורמציה בהענקת חופש החלטה לגבי סוגיות מקומיות ותקשורתיות.

ג. צמיחה של מנהיגות צעירה ברע"ם, הנוטה לסדר היום האזרחי, הנתפס כמאפשר הסדר לאומי גם עם הפלסטינים.

ד. ההכרה כי המוסלמים לא יכולים להיטמע בין יהודים, ולכן אין חשש לזהות הדתית / לאומית/ תרבותית של הקהילה המוסלמית, גם בעת השתתפות פוליטית אינסטרומנטלית, דבר שהיטה את שיח הזהויות לשיח הזכויות.

ה.  אימוץ של פרשנות להלכות דתיות המאפשרות השתתפות במערכת הפוליטית לצורך זכייה בזכויות בתוך גבולות ההלכה.

תהליכים אלה הביאו לעידוד רע"ם להשתתפות בקואליציה גם על ידי ראשי רשויות מקומיות ואחרים  בהנהגת הציבור הערבי, דבר הנתפס גם כבסיס אפשרי לבניית אמון עם הציבור היהודי, ואולי גם לשמש כגשר מחבר בין ישראל לפלסטינים ולעולם הערבי והמוסלמי.

בזמן הקצר מאז הצטרפות רע"ם לקואליציה, אנו עדים לאתגרים רבים הכרוכים בניהול הקשרים עם המפלגות השותפות בקואליציה ועם הרשימה המשותפת באופוזיציה, שהתחרות עמה גולשת לרחוב הערבי ומגבירה את השסעים בתוכו.

למרות זאת ניתן להצביע על סיכויים הנובעים מהמצב הפוליטי החדש. ביניהם:

א.  הצלחת הניסוי הפוליטי עשוי לסלול את הדרך להשתתפות בעתיד של מפלגות ערביות בקואליציה הממשלתית, דבר שיגביר את האטרקטיביות של השותפות האזרחית השוויונית ואת האמון בין הציבור היהודי לערבי. הדבר עשוי לייצר הזדמנויות להתפתחות קואליציות בין קבוצות פוליטיות חוצות שיוך לאומי (יהודים מול ערבים).

ב. מימוש התכניות הממשלתיות וההתחייבות של המפלגות בקואליציה להקצאת המשאבים המיועדים לפיתוח היישובים הערבים עשוי להביא לצמצום פערים בין המגזרים ולפיתוח כלכלי בישובים הערבים.

ג. התחזקות השיח האזרחי, תוך הכרה בשונות הקהילתית והסוציו-פוליטית בחברה בישראל, עשויה להגביר את האמון ולצמצם את המתחים בין יהודים לערבים ואולי אף להפחית את האלימות בחברה הערבית. הלגיטימיות של ההשתתפות הפוליטיות של הציבור הערבי במערכת הפוליטית יכולה לעודד את השיתוף הסוציו-כלכלי והמרחבי בין יהודים לערבים.

ד. יש לצפות אולי לשינויים של תפיסות ודפוסי ההתנהגות בציבור הערבי והיהודי על ידי מעבר מהפרדיגמה המסורתית, לפיה הציבור היהודי מנכס לעצמו את המדינה ומשאביה הציבוריים ופועל לעצב את המרחב, כאשר הערבים משמים רק כצרכנים, לפרדיגמה חדשה, בה הציבור הערבי מקבל אחריות לשותפות על ניהול משאבי המדינה, כולל אלה הקשורים לאוכלוסייה הערבית.

ה. שינויים כאלה יסללו את הדרך להמשך הצלחה של רע"ם ככוח מוביל בקרב האוכלוסייה הערבית.

מנגד, יש להזכיר גם סיכונים לא פשוטים, הנובעים מהמצב הפוליטי החדש, כמו:

א. חוסר יכולתן של מפלגות הקואליציה, כולל רע"ם, להתגבר על הניגודים ביניהן.

ב. התעוררות סוגיות לאומיות (עזה, ירושלים, יחס דתיים-חילונים), שאינן מאפשרות פשרות מוסכמות, בעיקר עקב לחצים חיצונים.

ג. אי עמידה בהסכמים ובהתחייבות קואליציוניות שהועקנו לרע"ם, כמו הריסת מבנים, הפקעות קרקע, חוקים מפרי איזון בין דתיים לחילונים, כמו באל-חרם אלשריף / אלאקצא וגלישה לאלימות בין יהודים לערבים.

ד. הצטרפות של מפלגות ציוניות / חרדיות לממשלה, תוך החלשת מעמדה של רע"ם, שעשויה להביא לדחיקתה לשוליים ואף מחוץ הקואליציה. אלה עשויים לקבע את ההגמוניה היהודית ולדחוק את הציבור הערבי מהלגיטימיות של ההשתתפות הפוליטית. יותר מכך, יהיה בכך כדי לאיים בהחזרת הקיטוב הלאומי, כולל שיח הזהויות והמחאה. במצב זה תצטמצם שוב ההשתתפות הפוליטית של הערבים בישראל ותתגבר בדלנותם. במצב זה סביר שרע"מ תקרוס ממעמדה כמפלגה ערבית מובילה.

קיימים כוחות לא מעטים בחברה היהודית והערבית השואפים לכישלון הניסוי של רע"ם. מולם קיימים גם כוחות המבקשים את הצלחתו  והרואים בכך אינטרס לאומי ישראלי. בכל מקרה ברור שאנו עומדים בפתחה של מציאות חדשה, הדורשת לימוד ובחינה כדי לגבש מולה אסטרטגיה ומדיניות המאפשרות את הגברת הסיכויים על הסיכונים שהוצגו כאן.