פרסומים

רקע

לקראת הבחירות לכנסת העשרים שנערכו במארס 2015 התאחדו, לראשונה, ברשימה המשותפת, ארבע המפלגות המרכזיות בפוליטיקה הערבית: החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש), הרשימה הערבית המאוחדת (רע"מ – המייצגת את הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית בישראל), הברית הלאומית הדמוקרטית (בל"ד), והתנועה הערבית לשינוי (תע"ל). הקמת הרשימה המשותפת הביאה לעלייה בשיעור ההצבעה בקרב הציבור הערבי ולהגדלת הייצוג הערבי בכנסת. שיעור ההצבעה הגיע ל-63.5 אחוזים לאחר עשור של השתתפות נמוכה (56.3 אחוזים בבחירות 2006, 53.4 אחוזים בבחירות 2009, 56.5 אחוזים בבחירות 2013) כשהייצוג הערבי הגיע לשיא של 13 מושבים בכנסת העשרים.

מחלוקות פוליטיות בין המפלגות המרכיבות את הרשימה סביב סוגיית הרוטציה בין חבריהן והביאו לפירוקה. הציבור הערבי "העניש" את ההנהגות הפוליטיות על כך בבחירות אפריל 2019. שיעור ההצבעה אז בקרב הציבור הערבי היה הנמוך ביותר אי פעם (49.2 אחוזים) והייצוג ירד לעשרה מושבים לשתי רשימות: 6 לרשימת חד"ש-תע"ל ו-4 לרשימת רע"מ-בל"ד. תוצאות אלו, שביטאו אכזבה ציבורית מההנהגה הפוליטית, היו מניע מרכזי מאחורי הקמתה המחודשת של הרשימה המשותפת בעקבות פיזור הכנסת ה־21, ולעלייה מחודשת של שיעור ההצבעה בבחירות לכנסת ה־22 שנערכו בספטמבר 2019 ל-59.5 אחוזים ולשחזור הייצוג מהכנסת ה־20. התפזרותה המהירה של הכנסת בסוף 2019, העדר מאבקים בתוך הרשימה המשותפת באותה תקופה קצרה, חזית אחידה שהציגו מנהיגיה והתלכדות ציבורית רחבה סביבה, הובילו אותה להצלחה חסרת תקדים מבחינת מספר הנציגים הערבים בכנסת ה־23: בבחירות שנערכו במארס 2020, זכתה הרשימה המשותפת ב־15 מושבים ושיעור ההצבעה בקרב הציבור הערבי עמד על 64.5 אחוזים – הגבוה ביותר בשני העשורים האחרונים.

למרות ההצלחות האלה, התפצלה רע"מ מהרשימה לקראת הבחירות לכנסת ה־24, פתחה דלתותיה למועמדים מחוץ לתנועה והכריזה על התמודדות כרשימה נפרדת, לראשונה בתולדותיה. מאמר זה יציג את הסיבות לכך וינתח את ההשלכות לעתיד.

הסיבות להתפצלות רע"מ מהרשימה המשותפת

התפצלות רע"מ מהמשותפת התרחשה על רקע מחלוקות פוליטיות ואידיאולוגיות בין רע"מ האסלאמית לבין חד"ש ובל"ד החילוניות, כאשר תע"ל שמרה תקופה מסוימת על ניטרליוּת טרם בחרה להישאר במסגרת הרשימה המשותפת. התפצלות זו עלולה הייתה להביא להתפרקות המשותפת לשתי רשימות בנות שתי מפלגות כל אחת, אלא שתע"ל החליטה להישאר במסגרת הרשימה המשותפת. נראה, כי שיקולי תע"ל לא היו רק אידיאולוגיים, אלא גם ואולי בעיקר תועלתניים: תע"ל העדיפה ייצוג מובטח בכנסת במסגרת הרשימה המשותפת על פני הצטרפות לרע"מ, שהסקרים לקראת הגשת הרשימות לוועדת הבחירות המרכזית ניבאו כי לא תעבור את אחוז החסימה.

בחינת ההתרחשויות בשנה האחרונה מגלה שני מוקדי מחלוקת עיקריים שהיו בין רע"מ לבין הרשימה המשותפת. המוקד הראשון היה על הפרקטיקה הפוליטית למקסוּם הכוח הפוליטי של הח"כים הערבים בכנסת לטובת קידום האינטרסים החיוניים של החברה הערבית. מאז נבחר לכנסת באפריל 2019, וביתר שאת בשנה האחרונה, נוקט יו"ר רע"מ, מנסור עבאס, גישה פוליטית פרגמטית, שאופיינה בחתירה לשיתוף-פעולה פוליטי עם הממשלה, כולל עם רה"מ נתניהו אישית. עבאס נקט מהלכים המיועדים לקדם שיתוף פעולה עם הליכוד, תוך התמקדות בתחומים מעשיים וביניהם ההתמודדות עם האלימות והפשיעה וכן הארכת תוכנית החומש לפיתוח החברה הערבית (החלטת הממשלה 922 מדצמבר 2015). מבחינת עבאס, "הפלת נתניהו" אינה תכנית עבודה שמשרתת את החברה הערבית, ולכן על המנהיגות הפוליטית הערבית להפגין גמישות פוליטית. כך גם צריך, לגישתו, להתנתק מהאידיאולוגיות הלאומיות ומהקיבעון התפיסתי שלה, גם ביחס למבנה המערכת הפוליטית הישראלית. לדידו, נציגי הציבור הערבי צריכים להיות שחקנים פוליטיים פרו־אקטיביים ולחתור להשיג השפעה פוליטית ממשית על תהליכי קבלת ההחלטות במדינה.

גישתו של מנסור עבאס זכתה לביקורת חריפה והתנגדות מצד ההנהגות הפוליטיות של חד"ש ובל"ד ומצד תומכיהן. עבאס הפך מושא להכפשות והאשמות בבגידה בבוחרים הערבים ובעם הפלסטיני. הדרישה של עבאס מעמיתיו ברשימה המשותפת, להציג בפניו חלופה לגישתו, נענו בהטחת האשמות שהוא משרת את האינטרסים של נתניהו והליכוד וכי רע"מ "הפכה לסניף" של הליכוד.

מוקד שני של מחלוקת שהביא לפרישת רע"מ, היה הנושא האידיאולוגי-ערכי הרגיש בחברה הערבית: זכויות ה-להט"ב. חברי הכנסת מטעם חד"ש הביעו תמיכה במאבק קהילת ה-להט"ב, הצביעו בעד איסור טיפולי המרה ותמכו באשת העסקים ג'וליה זהר, הבעלים של מפעל טחינת אל־ארז, שתרמה להקמת מוקד טלפוני לתמיכה נפשית ב-להט"בים ערבים. עבאס והנהגת רע"מ מכנים את קהילת ה-להט"ב כ"סוטים" מבחינה חברתית, ערכית ודתית. הם ראו בתמיכה של חד"ש בזכויות קהילת ה-להט"ב כדבר המנוגד לערכים של הציבור הערבי על כלל עדותיו, בהיותו ברובו מסורתי ושמרן ובחלקו דתי ומקיים מצוות. הנהגת רע"מ האשימה את הנהגת חד"ש, בעיקר את חה"כ עאידה תומא-סולימאן, בניסיון לתת לגיטימציה ל"סטייה" שרע"מ כתנועה אסלאמית אינה יכולה להסכים לה.

בניגוד להתפצלות הרשימה המשותפת בראשית 2019, שאירעה כתוצאה של מאבקי כוח פנימיים ושל אינטרסים מפלגתיים גרידא, הפיצול הפעם בתוך הרשימה המשותפת והפרישה של רע"מ נבעו גם ממחלוקות ערכיות ואידיאולוגיות. מנהיגי הרשימה המשותפת ללא רע"מ, בעיקר מנהיגי חד"ש ובל"ד, רואים במנסור עבאס כמי שסטה מהאידיאולוגיה הלאומית ומהערכים הקולקטיביים של החברה הפלסטינית בישראל. זאת, בעוד הוא ומפלגתו רואים במנהיגי המשותפת כשבויים בדוֹגמוֹת מיושנות שלא רק אינן מקדמות את האינטרסים של הציבור הערבי אלא פוגעות בהם, כאשר רע"מ היא הדבקה בערכים בסיסיים  של החברה הערבית ומסורתה.

השלכות ההתפצלות של רע"מ מהרשימה המשותפת

הפילוג יצר חששות לירידה בשיעור ההצבעה בבחירות הקרובות. חששות אלו מבוססים על חלק מסקרי דעת הקהל הצביעו על צפי לירידת שיעור ההצבעה ל-50 אחוזים, בדומה לבחירות אפריל 2019. אך ככל שעובר הזמן, מסתמנת בסקרים מגמה של עלייה בשיעור ההצבעה הצפוי. בסקר של מכון סטאנט שנערך בראשית מארס 2021 בקרב 500 נשאלים, שיעור ההצבעה הצפוי עמד על 59 אחוזים, לאחר שסקר של אותו מכון מתחילת ינואר הצביע על צפי ל-52 אחוזי הצבעה.

בין אם ההשפעה של הפילוג תהיה גבוהה, כפי שציינו סקרים מוקדמים, או נמוכה כפי שעלה בסקרים האחרונים, הרי שההשפעה המסתמנת כמשמעותית ביותר בכל הסקרים טמונה בהקשר אחר, רלוונטי לא פחות לתוצאות הבחירות: שיעור ההצבעה הצפוי למפלגות יהודיות מקרב המצביעים הערבים. תוצאות בחירות 2015, בחירות ספטמבר 2019 ובחירות 2020, בהן התמודדו ארבע המפלגות הערביות במסגרת הרשימה המשותפת, נשענו על שיעור הצבעה גבוה בקרב המצביעים הערבים למשותפת ומיעוט מצביעים למפלגות יהודיות: בבחירות 2015 היחס היה 83.2 אחוזים למשותפת לעומת 16.8 אחוזים למפלגות היהודיות, בבחירות ספטמבר 2019 היחס עמד על 81.6 אחוזים לעומת 18.4 אחוזים, ובבחירות 2020 היחס הגיע לשיא 87.6 אחוזים למשותפת לעומת 12.4 אחוזים למפלגות היהודיות. לעומת זאת, הפילוג לקראת בחירות אפריל 2019 גרם לירידה בהצבעה למפלגות הערביות (71.6 אחוזים) ולהצבעה גבוהה יחסית למפלגות היהודיות (28.4 אחוזים). הזוכות הגדולות היו מרצ שעברה את אחוז החסימה בזכות הקולות הערביים (36,000 קולות), וכחול ־ לבן שזכתה במנדט נוסף בזכות 33,620 קולות שקיבלה ביישובים הערביים (כולל הדרוזיים).

מהסקרים לקראת בחירות מארס 2021 מסתמנת מגמה של עלייה בהצבעה הצפויה למפלגות היהודיות. לפי סקרי מכון סטטנט, כשליש מהמצביעים הערבים יתנו קולותיהם למפלגות יהודיות (31 אחוזים לפי סקר שנערך בחודש ינואר, 32.9 אחוזים בסקר שנערך שלושה וחצי שבועות לפני הבחירות). הממצא המעניין ביותר שעולה מהסקרים בחברה הערבית לקראת הבחירות, הוא הצפי לעלייה ניכרת בהצבעה הערבית למפלגת הליכוד. הסקרים מנבאים לה בין 10 ל-12 אחוזים מקולות המצביעים הערבים (בין 70-80 אלף קולות השווים כשני מנדטים), בהשוואה ל-2.3 אחוזים בבחירות אפריל 2019, 1.6 אחוזים בבחירות ספטמבר 2019, 1.8 אחוזים בבחירות 2020.

צפוי כי הפילוג שנבע מהמחלוקות בתוך הרשימה המשותפת והמתיחות בין הנהגת רע"מ ולבין הנהגת הרשימה המשותפת בהרכבה הנוכחי, בעיקר בין מנסור עבאס לבין ראשי חד"ש, יביא לירידה בייצוג הערבי בכנסת ה־24, גם אם תעבור רע"מ את אחוז החסימה. אפשר שתוצאה כזו תשחק לידי מחנה הימין בראשות רה"מ נתניהו ומפלגתו, למרות שמרבית הציבור הערבי (כ-75 אחוזים) תומך בהחלפת ראש הממשלה ועל אף שהמפלגות הערביות – כולל הנהגת רע"מ – מצהירים כי אינם מאמינים להצהרותיו של נתניהו וליחס החיובי שהוא מפגין לאחרונה כלפי הציבור הערבי.

לקראת עידן חדש בפוליטיקה הערבית?

נראה כי חלק הולך וגדל מהציבור הערבי נעשה יותר פרגמטי בגישתו הפוליטית, יותר מודע למבנה ולדינמיקה של המערכת הפוליטית הישראלית הנוכחית, בה יש לימין רוב, ומאמין כי מה שמערער את היציבות הפוליטית בישראל הן דווקא המחלוקות בתוך מחנה הימין. ביטוי נוסף לפרגמטיוּת של הציבור הערבי ניכר בעלייה בשיעור התמיכה ב-רע"מ, הנמצאת כיום בכל הסקרים סביב אחוז החסימה. סביר לשער שתקיפתו של חה"כ עבאס על ידי פעילי המפלגות היריבות במהלך הפגנה באום אל־פחם (5 במארס),  וההד הציבורי הרחב של האירוע בחברה הערבית, יתרמו לעלייה בתמיכה ברע"מ.

אם רע"מ תיכנס לכנסת, הדבר עשוי לסמן תחילת עידן חדש בפוליטיקה הערבית בישראל, בו חד"ש (כמפלגה עצמאית בתוך הרשימה המשותפת)  לא תהיה עוד במובהק המפלגה הדומיננטית בקרב הציבור הערבי. במקרה כזה מעמדה של רע"מ יתחזק ככוח מוביל – במיוחד אם מנסור עבאס יצליח לממש את כוונתו להפוך את רע"מ לשחקן פוליטי פעיל בפוליטיקה הישראלית. במקרה כזה, המערכת הפוליטית הערבית צפויה להפוך לדו־קוטבית – עם ציר אחד, פתוח לשיתוף פרגמטי עם הממשלה, בראשות רע"מ, וציר שני, בעל צביון לאומי, בהובלת חד"ש. ייתכן גם ששינוי כזה יוביל את הפוליטיקה הערבית לגיוון נוסף, אם גם המפלגות האחרות, כמו רע"מ, יפתחו את רשימותיהן להתמודדות של מועמדים שאינם נמנים על המפלגות עצמן.