פרסומים

מאז ה-20 במאי מתחולל עימות קשה בין צבא לבנון לארגון "פתח אל-אסלאם", המזוהה עם אל-קאעדה, שעשרות מפעיליו מתבצרים במחנה הפליטים הפלסטיני נהר אל-בארד הסמוך לטריפולי. ממשלתו של פואד סניורה, הזוכה לגיבוי מדיני וצבאי מצד ידידותיה בזירה האזורית והבינלאומית, נחושה בדרישתה לכניעת הפעילים המתבצרים ורואה באירוע לא רק בעיה ביטחונית חריפה אלא בעיקר מבחן כוח חשוב עבורה. אירוע זה שב וממקד את תשומת הלב הבינלאומית לנעשה בלבנון ולעצבים החשופים של היציבות הלבנונית השברירית, באופן המשליך על המערכת האזורית ועל ישראל במספר היבטים.

•1. ההסתננות הגוברת של גורמי אל-קאעדה ללבנון בשנים האחרונות - גורמים אלה פועלים לבסס את השפעתם בקרב הפליטים הפלסטינים והציבור הסוני הלבנוני, תוך ניצול חולשת השלטון המרכזי, חולשת הנהגות הפלגים הפלסטינים בלבנון ותשתית קיימת של ארגונים סונים קיצוניים. הם אינם חלק טבעי מהאקולוגיה הלבנונית ולא פועלים לפי "כללי המשחק" המקובלים בלבנון, שאפילו ארגונים עתירי עוצמה כמו חזבאללה מתחשבים בהם. יתרה מזו, הם רואים בממשלת לבנון חלק מה"פרויקט" האמריקאי-ישראלי באזור ולפיכך יעד לגיטימי לג'יהאד בדרך למימוש השמדת ישראל. בישראל זיהו זה מכבר את הפוטנציאל המסוכן של הסתננות "בוגרי עיראק" ללבנון והגברת היקף פעילותם נגד ישראל (שלפחות פעם אחת מומש בדמות ירי קטיושות בדצמבר 2005), או נגד כוחות יוניפ"ל. לצד זאת, טמון כאן איום לא פחות חמור בדמות מאמצי ארגונים אלה לערער את היציבות בלבנון, בין השאר, ע"י הפצת האסלאם הרדיקלי בקרב הציבור הסוני בלבנון, באופן שעלול להצית את המתיחות המבעבעת ממילא בין הסונים לשיעים במדינה כבבואה של המתרחש בעיראק.

•2. בעיית הפלסטינים בלבנון – העימות האחרון ממקד את תשומת הלב למה שנתפס בלבנון כפצצה ביטחונית מתקתקת בדמותם של כ-400 מאות אלף פליטים פלסטינים הנתונים בתנאים הומניטאריים קשים במחנות בלבנון ללא מעמד אזרחי. החלשות סמכות ההנהגות הפלסטיניות המקומיות הוותיקות הנתונות ביניהן בסכסוכים בלתי פוסקים, הפיצול החריף בפוליטיקה הפלסטינית והעדרו של מרכז פוליטי פלסטיני חזק מחוץ ללבנון מהווים קרקע פורייה לקליטת מגמות של רדיקליזם ומיליטנטיות שמקורם בגורמי הג'יהאד העולמי, כמו "פתח אל-אסלאם", ושעלולים לחלחל גם לרשות הפלסטינית. במציאות זו סוגיית "זכות השיבה" עלולה לשוב ולעלות לדיון אזורי ובינלאומי, כאשר מבחינת ממשלת לבנון מימושה הוא הפתרון היחיד לבעיה הפלסטינית בלבנון.

•3. שאלת היכולת של צבא לבנון לממש את ריבונות המדינה על שטחה – על צבא לבנון מוטל עיקר העול למימוש האג'נדה הפוליטית והבטחונית של ממשלת סניורה ביחס ליישום החלטה מועצת הביטחון 1701 בדרום לבנון, מניעת הברחות הנשק מהגבול עם סוריה וכן, התמודדות עם איומי טרור מבית. באף אחת מהמשימות הללו לא רשם הצבא הצלחות מזהירות. גם האופן המגושם בו הוא טיפל במשבר האחרון, שרק הגביר את התסיסה בקרב הפליטים הפלסטינים, חשף בעיקר את מגבלותיו לפעול ככוח יעיל בלוחמה בטרור מבית. עם זאת, הדרך שבה הצבא יסיים את המשבר יהיה מבחן חשוב ליכולת ההרתעה והאכיפה שלו ונייר לקמוס למידת יכולתו לעמוד בשורת האתגרים האחרים הניצבים בפניו. כישלון בטיפול נחוש באיום שמציבים הארגונים המזוהים עם אל-קאעדה ישחק לידי חזבאללה - בבחינת ראייה לחולשת הצבא - שישוב וידרוש הכרה בלגיטימציה שלו להגן על לבנון.

בקלחת הזו חזבאללה מעדיף לנקוט עמדה ניטרלית. הוא מוטרד מהאפשרות שהאירוע יסתיים בצורה שתעלה את קרנה של ממשלת סניורה ושל צבא לבנון ותגרום להתייצבות בינלאומית רבה יותר מאחוריהם. בסופו של דבר, הצבא מהווה מועמד פוטנציאלי לפירוק חזבאללה מנשקו ולכן מעדיף חזבאללה להותירו כלא יותר מסמל חלול של האחדות הלבנונית. התפתחויות כאלה עשויות לחבל במאמציו להפיל את ממשלת סניורה ולהניע מחדש דיון ציבורי בסוגית פירוק נשק המיליציות – תחילה הפלסטיניות ובהמשך נשקו שלו.
אלא שכאן לא חל הכלל של "אויבו של אויבי הוא ידידי". חזבאללה, שמנסה להדוף את הטענות מבית כי הוא משרת גורמים זרים, אינו רוצה להיות קשור לארגון המזוהה עם אל-קעאדה. אדרבא, התחזקות גורמי הג'יהאד העולמי בלבנון, שהם ברובם אנטי-שיעיים, מהווה איום גם עליו בכך שפעילותם עלולה לשאוב את חזבאללה לעימות בין הסונים לשיעים במדינה, או לכפות על לבנון סבב הסלמה נוסף עם ישראל, במידה וגורמים אלה יממשו את שאיפתם לפתוח חזית טרור נגדה מלבנון. כך, פרדוכסלית, חזבאללה וממשלת סניורה מצויים באותה סירה מול הרדיקליזם הסוני המיוצג על ידי "פתח אל-אסלאם" וארגונים נוספים, ועימם נמצאת גם סוריה – שאף היא חשה מאוימת מפעילות גורמי הג'יהאד העולמי בשטחה.

הסלמה בפעילות גורמים אלה עשויה להביא את חזבאללה לחזית אחת עם ממשלת סניורה לשם בלימתם – מהלך שיאלץ את שני הצדדים להגיע לפשרה בסכסוך הפוליטי המתמשך ביניהם. לעומת זאת, יהיה קשה יותר להניע את דמשק לשחק תפקיד חיובי – לפחות בהגברת הפיקוח על פעילים המסתננים משטחה. לסוריה אין אינטרס לסייע לייצוב לבנון והיא רק יכולה להרוויח מהמשבר המתחולל שם, במיוחד כאשר במקביל ארצות הברית, צרפת, ובריטניה העבירו במועצת הביטחון החלטה להקמת בית דין בינלאומי לשפיטת האחראים להתנקשות בראש הממשלה לשעבר רפיק אל-חרירי (מהלך שטעון אשרור לבנוני). סביר שסוריה תתנה כל סיוע מצידה בהסרת הלחצים עליה בסוגיה זו.

צמצום האיום של הפיכת לבנון לבסיס מרכזי של גורמי אל-קאעדה תלוי לא רק ביכולת משופרת של מנגנוני הביטחון הלבנוניים (בסיוע זר) במישור המבצעי והמודיעיני, אלא גם במידת יכולתם של ממשלת סניורה מזה וחזבאללה וסוריה מזה, להתגבר על ניגודי האינטרסים המהותיים ביניהם נוכח קיומו של איום משותף מצד גורמי ג'יהאד העולמי.