פרסומים

הסיבה לפרוץ המשבר הנוכחי בקווקז רחבה ועמוקה הרבה יותר מאשר דאגתה של רוסיה לשלומם של תושבי דרום-אוסטיה, מיעוט אתני שאיננו רוסי. הסיבה האמיתית לכך שרוסיה פלשה לגיאורגיה נעוצה בהתנגשות אינטרסים בין רוסיה למערב בארבע חזיתות שונות, הבאות כולן לידי ביטוי במשבר זה, כפי שיפורט להלן. רוסיה פלשה אמנם לגיאורגיה אך את הדי הפלישה לגורי ולפוטי היא ציפתה שישמעו היטב לא רק בטיביליסי ובקייב אלא גם בבריסל ובוושינגטון. מאמר זה מנסה להתחקות אחר סיבות העומק לפרוץ המשבר תוך התייחסות להקשר הגיאו-פוליטי שלו וכן למימד הזמן. אלה נותנים תמונה ברורה יותר של המשבר ואולי אף של כיוונים לפתרון אפשרי שלו.

בשנים האחרונות מתחוללים מאבקי כוח בין ארה"ב והמערב לרוסיה במספר חזיתות. במרביתן, נטלו ארה"ב והמערב את היוזמה ולעיתים אף קצרו הצלחות, לפחות קצרות טווח, מבחינתן. באוגוסט 2008, לאחר פלישת החיילים הגיאורגים לדרום-אוסטיה, נקרתה בדרכה של  רוסיה ההזדמנות ליטול את היוזמה  ולקצור הצלחות מבחינתה, באותן חזיתות. הפלישה של רוסיה לגיאורגיה איננה אלא קרב אחד במערכה הכוללת והרחבה יותר של התנגשות האינטרסים המתנהלת בין הצדדים.

חזית ראשונה – אי התחשבות מספקת באינטרס הרוסי בזירה הבינלאומית

מקרה 'קוסובו' יכול לשמש דוגמא להתנגשות אינטרסים בין המערב ורוסיה בחזית זו. כבר מספר שנים שתושבי קוסובו, החבל האלבני הבדלני בסרביה, דורשים עצמאות. רוסיה, פדרציה אתנית ובעלת ברית מובהקת של סרביה, התנגדה באופן נחרץ למתן עצמאות לקוסובו. רוסיה חששה שהכרה בינלאומית במתן עצמאות לחבל אתני בדלני זה יהווה תקדים למה שעלול לקרות במחזות אתניים בדלניים אצלה 'בבית', דוגמת צ'צ'ניה. אולם, מדינות מערביות בולטות, ביניהן ארה"ב, בריטניה, צרפת, גרמניה ואיטליה החליטו, מסיבות שונות, להתעלם מהאינטרס הרוסי ולהכיר בעצמאות חבל זה, מיד לאחר שזו הוכרזה בפברואר 2008. נשיא רוסיה דהיום – מדבדב – אמר אז שעצמאות קוסובו "תוביל לערעור היציבות והביטחון באירופה ושהיא תצית את אירופה כולה".
נדמה שבאוגוסט 2008 נקרתה בפני רוסיה ההזדמנות להוכיח את אמיתות טענתה ולגבות מחיר מן המערב וארה"ב על התעלמותם מהאינטרס הרוסי. רוסיה אמנם תמיד תמכה באוטונומיה של דרום-אוסטיה ואבחזיה, אך העיתוי לפלישתה לגיאורגיה רחוק מלהיות מקרי. הפעלת הכוח הרוסית ומאוחר יותר ההכרה בעצמאותן של חבלים אלו תוך התעלמות מופגנת מעמדות האיחוד האירופי וארה"ב היא מענה יזום של הרוסים לכך שהמערב הפנה את גבו לאינטרס הרוסי בסוגיית חבל קוסובו. ב-27 באוגוסט, יום לאחר שרוסיה הכירה בעצמאות החבלים, סיכם זאת שוב בדייקנות, נשיא רוסיה, באומרו "עשינו כמו שמדינות אחרות עשו בנוגע לקוסובו..".

חזית שנייה - המאבק המתחדש בין מזרח ומערב

ארה"ב וחלק ממדינות אירופה מודאגות ממסע התחמשותה של איראן ומהתקדמות תכניתה הגרעינית. עקב כך דנה ארה"ב מזה זמן עם פולין וצ'כיה, שותפותיה האסטרטגיות במרכז אירופה, בנוגע לאפשרות להציב על אדמתן מערכות הגנה מפני איום איראני פוטנציאלי. על מנת להפיג את החששות בצד הרוסי, הציעה ארה"ב שפולין תאפשר למשקיפים רוסיים גישה קבועה למערכות אלו, אך הצעה זו נדחתה על ידי הפולנים. רוסיה מצידה טוענת בתוקף כי המיקום הצפוי של הצבת המערכות מעלה ספקות בדבר כוונותיה האמיתיות של ארה"ב ושותפותיה. פולין גובלת עם בלארוס, בעלת בריתה המובהקת של רוסיה ושכנתה ממערב  דבר הנתפש בעיני רוסיה  כשווה ערך  להצבת מערכת טילים על גבולה שלה ממש.
מבחינת הרוסים, ההתעקשות של ארה"ב להשאיר את רוסיה 'מחוץ לתמונה' בנוגע להחלטה על מיקום הצבת מערכות ההגנה מחד, וההחלטה להתקין את המערכות דווקא 'בחצר האחורית' שלה מאידך, עשויים להצביע על כך שמדובר בחזרה של ארה"ב לעידן של מעין מרוץ חימוש בין מזרח ומערב. עוד באפריל 2008, טען שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב שהצבת המערכת בפולין ובצ'כיה ללא מתן ביטחונות מספקים לרוסיה תוביל את רוסיה לתגובה 'צבאית-טכנולוגית'. ההתקפה הצבאית הרוסית על שכנתה מדרום, גיאורגיה, יכולה להתפרש כאיתות רוסי ראשון לארה"ב ולאירופה בדבר יכולתה של המעצמה לשעבר לחזור ולהפעיל את עוצמתה הצבאית לכיוון מערב גם במאה ה-21.

חזית שלישית – דריסת רגל מערבית באזורי השפעה 'מסורתיים' של רוסיה

ארה"ב רואה בשותפות עם דמוקרטיות חדשות במזרח אירופה ובמרכז אסיה יעד אסטרטגי חשוב ולכן היא פועלת לחזק את המשטרים הדמוקרטיים העומדים בראשם תוך סיוע לצבאם ולכלכלתם. פעילות זו של ארה"ב לא נצפית בעין יפה, בלשון המעטה על ידי ההנהגה הרוסית. רוסיה לא מעוניינת שיקומו משטרים דמוקרטיים עם סממנים מערביים אנטי-רוסיים בקרבתה המיידית ובאזורים שהיו מבחינה היסטורית, תחת השפעתה. יתרה מכך, רוסיה מסתכלת בעין חשדנית על התרחבותה מזרחה של הברית הצבאית הצפון אטלנטית– ברית נאט"ו— ועל כך שהיא מתפרשת על גבולותיה.

צירופן של מדינות במרכז אירופה דוגמת פולין הונגריה וצ'כיה ומאוחר יותר של מדינות במזרח אירופה הגובלות עם רוסיה כמו אסטוניה ולטבייה לברית נאט"ו נתפסת ברוסיה כאיום פוטנציאלי מתהווה על ביטחונה. כפועל יוצא מכך, תמיכתה של ארה"ב בהתבססות משטרים מערביים אנטי-רוסיים בגיאורגיה ואוקראינה, שתי מדינות החברות לשעבר בברית המועצות הגובלות עם רוסיה, ובצירופן לארגון נאט"ו מהווה בעיני הרוסים חציית קו אדום נוסף. אולם, למרות התנגדותה הנחרצת והחריפה של רוסיה, הבטיח מזכ"ל הארגון בוועידת נאט"ו שהתקיימה באפריל השנה בבוקרשט, בירת רומניה, ושעסקה באפשרות צירופן של גיאורגיה ואוקראינה לברית, שבסופו של דבר הן יתקבלו כחברות מלאות בארגון. בתגובה לכך אמר סגן שר החוץ הרוסי, אלכסנדר גרושקו שקבלתן של מדינות אלה לארגון תהווה 'טעות אסטרטגית איומה בעלת השלכות חמורות לביטחון הפאן-אירופאי'. שר החוץ הרוסי, לברוב, אף הוסיף ואמר שצירופן של אוקראינה וגיאורגיה לברית יביא להרעה ביחסי רוסיה איתן.

ההתקפה על גיאורגיה באמתלה של הגנה על התושבים המקומיים בדרום-אוסטיה ואבחזיה באה להמחיש עד כמה קריטי בעיני רוסיה שגיאורגיה ואוקראינה תישארנה תחת חסותה ולא תהפוכנה לבעלות ברית צבאיות של המעצמה הצבאית הגדולה בעולם – ארה"ב –  ושל שותפותיה האירופאיות. המלחמה האחרונה, כך לפחות מקווים במוסקבה, תבהיר למערב עד כמה לא כדאי 'לשחק באש', תרתי משמע, 'בחצר האחורית' שלה ועד כמה חשוב לרוסיה לשמור על השפעתה ועליונותה האסטרטגית בסביבתה המיידית.

חזית רביעית –בכורתה של רוסיה כספקית אנרגיה (נפט וגז)

רוסיה היא אחת מיצאניות הנפט והגז הטבעי הגדולות בעולם. לא זו בלבד, כיוון שלמדינות מרכז אסיה עתירות המשאבים אין גישה ישירה לים השחור ולאירופה, הן מוכרות לרוסיה גז טבעי בחצי מחיר ורוסיה בתורה, מוכרת אותו במחיר מלא לאירופה. כלומר, הרווחים  שרוסיה גוזרת ממכירת משאבי אנרגיה לאירופה אינם נסמכים רק על המשאבים שלה, אלא גם על משאבים שהיא מעבירה ממרכז אסיה לאירופה. אירופה מצידה מעוניינת כמובן לצמצם את תלותה הגוברת ברוסיה ולכן היא פועלת למצוא דרכים חלופיות לייבא גז ונפט ממרכז אסיה. החלופה היעילה ביותר היא לייבאו דרך גיאורגיה, המדינה היחידה מלבד רוסיה בעלת קשר יבשתי הן עם מרכז אסיה (דרך אזרבייג'אן והים הכספי) והן עם האיחוד האירופי (דרך הים השחור).

בשנים האחרונות, נחנכו שני צינורות באמצעותם גיאורגיה מייצאת נפט אזרי לאירופה, דרך הנמל שלה בים השחור ודרך הנמל התורכי שבים התיכון. לא מפליא לראות שהצינור שעובר דרך גיאורגיה אל הנמל שבים השחור עובר בסמוך מאוד לערים הגיאורגיות גורי ועיר הנמל פוטי, שתי ערים שהרוסים טרחו לכבוש בפלישתם למדינה. אולם, מה שבאמת מדאיג את הרוסים הן התכניות של המערב וגיאורגיה לשבור את המונופול הרוסי בייצוא גז טבעי לאירופה באמצעות בניית צינור בים הכספי שיחבר בין עתודות הגז של מרכז אסיה (הקזחי, הטורקמני והאוזבקי) לאזרבייג'אן ומשם כאמור דרך גיאורגיה אל אירופה (פרויקט 'Nabucco'). לרוסיה יש אינטרס ראשון במעלה שתלותה של אירופה בה לאספקת משאבי אנרגיה תעמוד בעינה ושלא תימצא לה חלופה ברת-קיימא. בפלישתה לגיאורגיה רוסיה מנסה לאותת שהיא לא תיתן לחלופה כזאת לקרום עור וגידים. ערעור יציבות המשטר בגיאורגיה והשפעה רוסית מכרעת על דרום-אוסטיה, הקרובה לתוואי הצינורות המוצעים, ועל אבחזיה עם הנמל האסטרטגי שהיא מחזיקה בים השחור, יאפשרו לרוסיה לחזק את אחיזתה כברונית הייצוא הבלעדית של משאבי האנרגיה מצידו המזרחי של העולם, למערבו.

סיכום

המשבר הנוכחי בקווקז הוא תוצאה של התנגשות אינטרסים בין רוסיה למערב וארה"ב במספר זירות- אי התחשבות מספקת באינטרס הרוסי בזירה הבינלאומית, המאבק המתחדש בין מזרח ומערב, דריסת הרגל המערבית ב'אזורי השפעה רוסיים' ושבירת מונופול האנרגיה הרוסי. מכך ניתן להבין שניסיון לפתור את המשבר בקווקז תוך התייחסות נקודתית למעמדם של החבלים הבדלניים בגיאורגיה יחטיא את המטרה ולא יהווה התמודדות ראויה עם השורשים האמיתיים של הבעיה. דרום-אוסטיה ואבחזיה הינם רק תסמינים של תמונה רחבה יותר, המצביעה על משבר אמון ביחסי המערב בכלל וארה"ב בפרט עם רוסיה ועל חוסר הבנה, הפנמה וכיבוד האינטרסים של כל צד בזולתו.

על סדר היום של ארה"ב והמערב מחד ושל רוסיה מאידך נמצאים נושאים רבים ומגוונים, החשובים יותר ממעמדן של דרום-אוסטיה ואבחזיה. שיתוף פעולה ודיאלוג פורה בין הצדדים יוכל לקרות, אם כן, אך ורק תוך הבנה של מכלול האינטרסים ההדדי, תיעדופם והבנה כיצד ניתן לממש את האינטרסים החשובים יותר.

סיכום זה מבוסס על דברים שהושמעו במפגש פנימי במכון למחקרי ביטחון לאומי, על ידי יעקב קדמי וד"ר ברנדה שפר.