פרסומים

ב-23 במרץ 2021 תערכנה הבחירות לכנסת ה-24, הרביעיות בתוך שנתיים. מעט יותר ממחצית האזרחים הערבים בישראל מיוצגים בכנסת באמצעות ארבע מפלגות ערביות שהתאחדו לראשונה ב-2015 והקימו את הרשימה המשותפת (השאר נמנעו מהצבעה או הצביעו עבור מפלגות לא ערביות). איחוד זה נתפס כחיוני בציבור הערבי, המהווה חמישית מכלל האוכלוסייה בישראל, לצורך השגת ייצוג אפקטיבי בכנסת. בבחירות לכנסת ה-23 זכתה הרשימה המשותפת ב-15 מנדטים והפכה להיות המפלגה השלישית בגודלה בכנסת. הרשימה המשותפת שברה טאבו כאשר החליטה להמליץ על יו"ר כחול לבן לתפקיד ראש הממשלה, מתוך גישה פרגמטית ותקווה לשיתוף-פעולה מעשי עם הקואליציה שתקום. הפניית העורף של כחול לבן לרשימה המשותפת ובעקבות זאת הקמת קואליציית ימין-מרכז הותירה שוב את נציגי החברה הערבית באופוזיציה.

 כתוצאה מכך, ועל רקע השיתוק הפוליטי שמלווה את המערכת הפוליטית בישראל בשנתיים האחרונות, חלו שינויים בגישות של מפלגות יהודיות כלפי הלגיטימיות של הקול הערבי. אלה גררו שינויים גם בהיערכות המפלגות הערביות לקראת הבחירות לכנסת ה-24.

השינוי הבולט ביותר חל בגישה של ראש הממשלה בנימין נתניהו שפנה באופן ישיר לציבור הערבי באמצעות ביקורים ביישובים ערבים וראיונות לערוצי תקשורת ערבית עם הבטחות למינוי שר ערבי מוסלמי לקידום האינטרסים של החברה הערבית. אולם, תפנית זו ביחס ללגיטימיות של הקול הערבי מצד ראש ממשלה ימני אינה חלה על חברי הכנסת הערבים המכהנים, באשר הוא שב ומדגיש כי לא יקים ממשלה הנשענת על תמיכתם. לעומתו, יאיר לפיד, יו"ר "יש עתיד" ויו"ר האופוזיציה, הביע הסכמה מפורשת לשיתוף פעולה עם הרשימה המשותפת, דבר המהווה שינוי מעמדתו בעבר, כמו גם לקבלת תמיכתה מחוץ לקואליציה, תוך שהוא מציין את אי רצונו של איימן עודה, יו"ר המשותפת, להיות חלק מהממשלה.

הלגיטימיות של הקול הערבי מובלטת יותר ככל שמדובר במפלגות הנוטות לצד המרכזי והשמאלי של המפה הפוליטית. מפלגות אלה שיבצו מועמדים ערבים במקומות העשויים להיחשב ריאליים: מרצ – גידאא' רינאווי-זועבי במקום הרביעי ועיסאווי פריג' במקום החמישי; מפלגת העבודה - איבתסאם מראענה במקום השביעי. ברשימות הימין לא הוצבו מועמדים ערביים במקומות ריאליים.

השינויים שחלו בגישות של המפלגות היהודיות בכל הנוגע לחשיבותו של הקול הערבי לקראת הבחירות לכנסת ה-24, הובילו גם לשינויים בפוליטיקה הערבית. בהקשר זה ניתן לעמוד על העמדות של שלוש המפלגות הערביות המתמודדות בבחירות הקרובות:

• הרשימה המשותפת: האכזבה של הרשימה המשותפת מהסירוב של בני גנץ להכיר בה כשותפה לגיטימית מחוץ לקואליציה בכנסת ה-23, לא גרמה לה לפסול את האפשרות להמלצה חוזרת על מועמד ציוני לראשות הממשלה. כך, חה"כ אחמד טיבי, יו"ר סיעת הרשימה המשותפת, נמנע מלהתחייב על אי המלצה בפני הנשיא על יאיר לפיד לראשות הממשלה. יחד עם זאת, הרשימה המשותפת ממשיכה לדבוק בגישתה לפיה האזרחים הערבים זכאים לשווין זכויות אזרחי מלא ולהשתלבות במרקם החיים הישראלי מבלי לוותר על זהותם הלאומית הנפרדת ועל תמיכתם בעם הפלסטיני. למעשה, אין כל חידוש או ריענון ברשימה המשותפת: לא במנהיגיה, בהרכבה או במצעה, ומבחינה זו היא אינה מצליחה להיות אטרקטיבית עבור הציבור הערבי. נראה, כי הסקרים המייחסים לה ירידה מתחת ל-10 מנדטים, משקפים את האכזבה ממנה ומהפילוג שלא נמנע.
• הרשימה הערבית המאוחדת (רע"מ): הרשימה המזוהה עם הפלג הדרומי (הפרגמטי) של התנועה האסלאמית אימצה גישה פוליטית לפיה נכון מבחינת חברי הכנסת הערביים לשתף פעולה עם הליכוד בתמורה לקבלת תקציבים לשיפור התחומים החיוניים לציבור הערבי, כגון קידום תכנית ממשלתית למאבק בפשיעה ובאלימות. הדבר הביא לפיצול רע"מ מהרשימה המשותפת. מצידו הצהיר ראש הממשלה, כי לא יישען על תמיכת רע"מ בקואליציה שיקים. יש להניח אפוא כי השינוי הדרמטי בגישת רע"מ והפיצול מהרשימה המשותפת יחלישו, מצד אחד, את הייצוג הערבי בכנסת, וספק אם יבטיחו לרע"מ לעבור את אחוז החסימה.
• מפלגת מען (יחד בעברית): מפלגה ערבית חדשה בראשות מוחמד דראוושה, המכירה במפורש בישראל כמדינת העם היהודי ושואפת לשותפות מלאה בין יהודים לערבים בתהליכי קבלת ההחלטות, כולל ישיבה בממשלה הבאה, גם אם תהיה בראשות מועמד מהימין. המפלגה דורשת שוויון בזכויות אזרחיות בין ערבים ליהודים באמצעות חוק שוויון המבוסס על מגילת העצמאות. בדומה לרשימה המשותפת, גם "מען" רואה את חוק הלאום כבעייתי ועל כן מתנה את כניסתה לקואליציה בחקיקה שתבטיח 'חוק יסוד שוויון' לכלל האזרחים כבסיס לשיתוף בין ערבים ויהודים. על פי הסקרים, ספק אם "מען" תעבור את אחוז החסימה. נראה כי הציבור הערבי עדיין אינו בשל לאמץ ולתמוך בכיוון פוליטי חדש כזה.

השינויים המתוארים בגישות המפלגות היהודיות והערביות, עשויים להשפיע על דפוסי ההצבעה בחברה הערבית. סקרים שונים מראים, כי אחוז ההצבעה של הציבור הערבי צפוי לרדת בהשוואה לבחירות האחרונות, למרות הרצון הקיים בציבור שלנציגים הערביים יהיה כוח פוליטי משפיע בכנסת. האכזבה מהתפצלות רע"מ מהרשימה המשותפת, הישארותה של הרשימה המשותפת באופוזיציה והבחירות החוזרות ונשנות בפרק זמן קצר, תורמים להתפתחות אדישות בקרב הבוחרים הערבים.

במקביל, צפויה עלייה מסוימת בשיעור ההצבעה של הציבור הערבי למפלגות ציוניות. בעבר הגיע אחוז ההצבעה של בוחרים ערבים למפלגות יהודיות לכ-30% כאשר המפלגות הערביות התמודדו ברשימות נפרדות, ולכ-17% בלבד כשהן התמודדו ברשימה אחת. במצב הנוכחי ניתן להעריך כי מפלגות מרצ והעבודה עשויות לזכות ביותר קולות מאשר בעבר מבוחרים ערבים, גם משום ששתיהן שילבו ברשימותיהן מועמדות ומועמדים ערביים במקומות ריאליים וכן משום שעמדותיהן המוצהרות בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני קרובות יותר לרצון רוב הציבור הערבי. סקרים שונים מצביעים על אפשרות שהליכוד יזכה לתמיכה של מנדט או מנדט וחצי מהציבור הערבי.

בסיכום ניתן להצביע על מגמות חשובות אך סותרות, עם קשר ברור ביניהן: מחד גיסא, הציבור הערבי ברובו מעוניין בהשתלבות במרקם המדינתי בישראל ומבין את החשיבות של השפעה פוליטית ישירה של נציגיו בכנסת, ובמקביל, יותר משליש מהציבור היהודי, בעיקר  בימין ובמרכז, תומך כיום בצירוף מפלגות ערביות לקואליציה, לעומת כחמישית בלבד בספטמבר 2019 (לפי סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה); מאידך גיסא, חלק גדול של הציבור היהודי (לפי סקר אחרון של הליגה נגד השמצה, כ-70 אחוזים ממנו) עדיין אינו מתייחס לציבור הערבי (כמו גם החרדי) כחלק מהחברה הישראלית.

למגמות אלו השפעה על הפוליטיקה היהודית, הממשיכה להסתייג ברובה, ברמות שונות, משילוב מפלגות ערביות בקואליציה. משמעות הדבר הינה שגם בבחירות הקרובות כנראה לא יהיה שינוי של ממש בנושא זה ולכן מידת ההשפעה של נבחרים ערביים על החלטות ממשלה, גם בנושאים הקרובים לליבם של האזרחים הערביים, תמשיך להיות נמוכה. מבחינה זו אפשר להעריך, כי גם אם הצטברו לאחרונה סימנים העשויים להעיד על מגמה חיובית של הכרה בלגיטימיות של הקול הערבי, המשמעות המעשית שלה הינה נמוכה. אמנם הציבור הערבי מעוניין ברובו ליטול חלק פעיל בתהליך הפוליטי בישראל, אולם האפשרות שמפלגה ערבית תצטרף לקואליציה אינה ריאלית בתנאים הנוכחיים. במקרה חריג, ובעיקר אם רע"מ תעבור את אחוז החסימה, ייתכן שיתוף פעולה באמצעות תמיכה מותנית בקואליציה מבחוץ, דבר העשוי אולי לקדם נושאים אזרחיים הנמצאים בליבת העניין של  החברה הערבית.