פרסומים

העובדות מצביעות על כך כי מאמצי הדיפלומטיה הציבורית של מדינת ישראל במהלך מבצע עופרת יצוקה תוכננו באותה המקצועיות ובאותו הדיוק כפי שתוכנן המבצע הצבאי של צה"ל. ניכר כי בכל הנוגע ליחסים עם התקשורת ולביטחון המידע נלמדו לקחי העבר. ישראל העמידה מה שנראה כמכונה משומנת היטב, ממוקדת, ממושמעת ומנווטת היטב של דיפלומטיה ציבורית, המפיצה הודעות מלוות בחומר תומך בזמן אמת ובאופן מאורגן.

נראה כי הממונים על ביטחון המידע ועל הדיפלומטיה הציבורית של מדינת ישראל במהלך עימות זה למדו והפנימו את לקחי מלחמת 2006. ועדת וינוגרד לבדיקת אירועי המערכה במלחמת לבנון השנייה העבירה ביקורת קשה על האופן בו נוהלו במהלכה תחומי ביטחון המידע והדיפלומטיה הציבורית, והקדישה לנושא זה פרק חשוב. הדלפות של החומרים הרגישים ביותר מפורומים ממשלתיים ובטחוניים רגישים במיוחד אשר דווחו כמעט בזמן אמת, העניקו במהלך המלחמה בשנת 2006 לחיזבאללה, כך לדברי מי שהיה אז הרמטכ"ל דן חלוץ, מודיעין בשווי של מאות מיליוני דולרים. השימוש הבלתי מבוקר בטלפונים ניידים על ידי הכוחות הלוחמים והמסרים שהועברו להוריהם, בני משפחותיהם וחבריהם ולבסוף גם לאמצעי התקשורת, הצביעו על בלבול ועל היעדרה של מנהיגות אמיתית כמו גם על ליקויים באספקה ובטיפול הרפואי לכוחות הלוחמים. חילופי מידע בלתי ממושמעים ובלתי מוסדרים בין קצינים במדים לבין כתבים ציירו תמונה מטושטשת באשר למטרותיו של הצבא. פרשנים, ואף אלה שהיו אחראים רשמית על הצגת צידה של מדינת ישראל הן כלפי פנים והן כלפי חוץ, לא זכו לתדרוכים והרבו לפרסם הערכות סותרות אודות התקדמות המלחמה ומידת העמידה במטרותיה, מה שהוביל למבוכה ולמוראל ירוד בקרב הציבור. בנוסף, הן במלחמת לבנון השנייה והן במהלך האינתיפאדה השנייה ניכר אי-תאום קריטי בין הצבא לבין משרד החוץ ולמשרד ראש הממשלה, כאשר כל אחד מן הגורמים האלה נראה כאילו הוא עובד על פי מטרות סותרות.

נראה כי במבצע עופרת יצוקה המצב שונה למדי. בשונה ממה שהתרחש במלחמת לבנון השנייה, בה נקט דובר צה"ל במדיניות של פתיחות, מתאפיינת המדיניות הנוכחית בבקרה צמודה. גישתם של אמצעי התקשורת הוגבלה באופן חמור. אזורים נרחבים סביב אתרי הכינוס והגיוס הוכרזו "מחוץ לתחום" עבור אמצעי התקשורת. במהלך שבוע הלחימה השני ניתנה גישה מוגבלת מאוד ומבוקרת לעיתונאים "אמינים" אשר להם היסטוריה ארוכה של יחסי עבודה עם צה"ל, ואשר הסכימו לנהוג על פי חוקי הצנזורה המחמירים. לא נתקלנו במלחמה זו בקצינים שדיברו עם אמצעי התקשורת ללא רשות, ואלה שדיברו ברשות קיבלו תדרוך קפדני מראש. טלפונים ניידים פרטיים הוחרמו. המסר של הצבא הועבר באופן אישי על ידי דובר צה"ל בראיונות ליליים, בשידור חי ובשעות צפיית-שיא. ניכר היה, כי אלה אשר אכן הופיעו בפני הציבור זכו לתדריכים מראש באשר למה שמותר להם לומר ובכל הקשור להוראות של ביטחון מידע. ובשונה מן העבר, הצבא סיפק מודיעין מהיר לאותם הגורמים האמונים על קידום טיעוניה של ישראל, זאת על מנת להוסיף מידה של אמינות ואמון למסרים שלהם, במיוחד כאשר מדובר היה בהתקפות על מסגדים ובתקיפתם של יעדים רגישים אחרים כמו אמבולנסים ובתי ספר.

גדעון מאיר, שגרירה של ישראל ברומא, אמר בראיון לגלי צה"ל ביום 13 בינואר, כי הוא "התרשם מאוד" מחומר ההסברה שקיבל לידיו, לרבות זה שסופק לו על ידי צה"ל. לפני מינויו זה, שימש מאיר במשך שמונה שנים כסמנכ"ל משרד החוץ לענייני הסברה ותקשורת ואחראי על הדיפלומטיה הציבורית של מדינת ישראל, והיה בזמנו מבקר קולני של מדיניות הצבא - על פיה הוא נמנע מלפרסם מידע - ושל היעדר שיתוף הפעולה מצידם של גורמי ממשל וביטחון נוספים.

מיומה הראשון של המלחמה, קיים מסר אחיד המגיע ממקורות רשמיים אודות מטרות המבצע.

תרחישים שפותחו לפני פריצת מעשי האיבה מותאמים כדי לענות על צרכי השעה, נתמכים על ידי כל ראייה הניתנת לאיסוף, ומופצים ביעילות לדוברים, שגרירויות, שרי ממשלה המופקדים על הדיאלוג עם הציבור ולגורמים רלוונטיים נוספים. התאום מנוהל על ידי המטה הלאומי לתקשורת במשרד ראש הממשלה, גוף שהוקם כתוצאה מהערות דו"ח מבקר המדינה בנושא כשלונותיה של מדינת ישראל בתחום הדיפלומטיה הציבורית, בייחוד לאחר אירוע מחנה הפליטים בג'נין בשנת 2002, כאשר רבים בעולם הוטעו לחשוב כי התרחש במקום טבח, אשר לא היה ולא נברא. הדו"ח קבע, כי העדר שיתוף מידע בין צה"ל, משרד החוץ ומשרד ראש הממשלה עמד בזמנו ביסוד הבעיה. נראה כי המטה הלאומי לתקשורת הצליחה להתגבר כעת על כשל זה.

עבור אלה שתכננו את מבצע עופרת יצוקה ואת צעדי הדיפלומטיה הציבורית הנלווית אליו, היה זה ברור כי התמונות הבעייתיות ביותר בעבור ישראל ויחסיה הבינלאומיים יהיו אלה של שכונות העיר עזה הנתונות לפעילות צבאית אינטנסיבית. ההחלטה להשאיר את העיתונות הזרה מחוץ לרצועת עזה התקבלה בהקשר זה. הגבול נסגר בפניהם חודשיים לפני תחילתו של המבצע ונשאר כזה עד לשבוע השני של המבצע, כאשר צלם של הבי. בי. סי וכתב של רויטרס הורשו להיכנס יחד עם הכוחות הישראליים ותוך בקרה צמודה בשטח עצמו. למרות שבמענה להגשת ערעור של התאחדות כתבי החוץ בישראל פסק בית המשפט הגבוה לצדק, עוד מספר שבועות לפני המבצע, כי יש לפתוח את הגבול, שמר אותו הצבא סגור תוך ציטוטן של "סיבות בטחוניות", למרבה הכעס של נציגי עיתונות החוץ. איתן ברונר מן ה"ניו יורק טיימס" התלונן כי "שלא כמו בכל מלחמות ישראל האחרות, מנסה הממשלה במלחמה זו לשלוט שליטה מלאה על המסר ועל הנרטיב ממניעים הן של פוליטיקה והן של אסטרטגיה צבאית". התאחדות כתבי החוץ עצמה פרסמה הצהרה על פיה "המניעה ללא תקדים של הגישה לרצועת עצה של אמצעי התקשורת העולמיים שקולה להפרה חמורה של חופש העיתונות, ושמה את ישראל בחברתם של קומץ משטרים ברחבי העולם המונעים דרך קבע מעיתונאים לבצע את מלאכתם". לורנצו קרמונזי, עיתונאי מטעם עיתון Corriere della Sera האיטלקי טען במאמר בעיתון "הארץ" כי אם ישראל תמנע מן העיתונות העולמית את הגישה לרצועת עזה כדי שזו תיווכח בעצמה בתמונה המתגלית במקום, אל לה לצפות לדיווח מאוזן ואוביקטיבי, מכיוון שהכתבים הזרים יאלצו להתבסס על דיווחים מפיהם של קורבנות ועדי ראייה ברצועת עזה. "אם איננו זוכים לגישה לאזור ניהול הקרבות, נדווח לבסוף על הגזמותיו של מישהו אחר", הוא כתב. קרמונזי, ששהה עשרים שנה בישראל במהלך הקריירה העיתונאית שלו, מזכיר לקוראים כי אילו הרשתה אז ישראל לאמצעי התקשורת להיכנס לג'נין יחד עם צה"ל לא היו מתפרסמים הדיווחים על הטבח, וכי אותו ההגיון תקף היום לגבי רצועת עזה.

ברור, כי הגורמים שתכננו את אסטרטגית התקשורת של ישראל עבור מלחמה זו לא מסכימים עם דברים אלה. המחאות של עיתונות החוץ נצפו מראש ונחשבו לפחות מזיקות לישראל מאשר ההשלכות של סיקור בלתי מבוקר משדה הקרב, אולי בחלקו תחת הכתבתה של תנועת החמאס, ואשר היה כרוך גם בסבירות גבוהה לכך שחלק מן העיתונאים ימצאו עצמם בקו האש וייהרגו.

בעוד שיחלפו חודשים עד אשר ניתן יהיה להעריך במלואן את התוצאות של מאמצי הדיפלומטיה הציבורית במהלך מלחמה זו, דומה כי לקחי העבר נלמדו ויושמו, כי הוקמה מסגרת לטיפול והפצה יעילים של מסרים, וכי הועמק שיתוף הפעולה הבין-מוסדי.
התנאים הבסיסיים של מדיניות המפעילה כח רב-עצמה בשטח המאוכלס בצפיפות היו מהווים אתגר לכל ממסד של דיפלומטיה ציבורית. עד כה, נראה כי האחראים עשו עבודה טובה בנסיבות קשות וכנגד כל הסיכויים.