גישור והידברות: פרדיגמה חדשה במדיניות החוץ והביטחון של טורקיה והשלכותיה על ישראל

{image} המזכר הזה נכתב בתקופה שבה יחסי ישראל-טורקיה נמצאים בעיצומו של משבר עמוק. בקרב רבים קיימת תחושה שישראל איבדה את טורקיה. נראה שלא רק שהיחסים בין שתי המדינות לא ישובו להיות כפי שהיו בשיאם באמצע שנות ה– 90 של המאה ה– 20 אלא שקיים אף חשש לעצם קיום היחסים הדיפלומטיים. התפתחות נוספת המעוררת דאגה בישראל היא ההתקרבות בין טורקיה וסוריה ובין טורקיה ואיראן. ישראל חוששת במיוחד מהיווצרות ציר טורקי-איראני-סורי. מטרת המזכר הזה היא לעמוד על הגורמים שהביאו להידרדרות ביחסי ישראל-טורקיה תוך בחינת השינויים שחלו במדיניות החוץ של טורקיה מאז עלייתה לשלטון בשלהי 2002 של מפלגת הצדק והפיתוח, הנתפסת כבעלת אוריינטציה אסלאמית. בחינה מקיפה כזאת הכרחית מכיוון שיש להבין את ההידרדרות ביחסי המדינות בין היתר על רקע החשיבות שמייחסת טורקיה למדיניות הגישור וההידברות שאותה היא נוקטת. על הרקע הזה יש גם להבין את התרעומת של טורקיה על חלק מפעולותיה של ישראל, הנתפסות בעיניה כמחבלות בהצלחתה של המדיניות הזאת.