פרסומים

אמל ג'מאל / החברה האזרחית הערבית בישראל – אליטות חדשות, הון חברתי ותודעה אופוזיציונית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום, תל אביב, 2017, 311 עמ'.

רוב המחקרים אודות החברה הערבית-הפלסטינית בישראל נכתבו בידי אנשי אקדמיה (רובם יהודים ומקצתם ערבים), מתוך מבט על חברה זו כקרבן של מדיניות האפליה וההדחקה מצד מוסדות המדינה. כחסיד של תפיסת ה- structure agency, מציג פרופ' אמל ג'מאל בספרו את החברה הערבית בישראל כ"סוכנת" שחותרת לחולל שינוי במצבה ופועלת בתוך "מבנה", מדינת ישראל, המגדיר את אפשרויות הפעולה שלה. ג'מאל מעלה על נס את הישגיה של החברה הערבית, אותם היא מגשימה למרות המדיניות המדירה הננקטת כלפיה.

מהספר משתקפת חברה פעילה שאינה קופאת על שמריה. המחקר מתמקד בניתוח מקיף ומעמיק של הנסיבות והתנאים שהביאו לצמיחת רשת ענפה של ארגוני חברה אזרחית בחברה הערבית בישראל. המחבר מתאר את התחומים ודרכי הפעולה של הארגונים, עצמתם ומידת השפעתם על החברה, וכן יחסי הגומלין (שאינם חפים ממתחים ויריבויות) בינם לבין הציבור והמפלגות הערביות, בינם לבין עצמם ובינם לבין המדינה וארגוני החברה האזרחית היהודיים. התמקדות זו בארגוני החברה האזרחית מהווה, למעשה, אמצעי בידי המחבר כדי לשקף את התהליכים החברתיים, התרבותיים והכלכליים הרחבים שעוברים על החברה הערבית בישראל, הכרוכים גם במעבר בין-דורי.

המחבר מצביע על העלייה המתמדת במספר המשכילים בקרב החברה הערבית, כאחד הגורמים העיקריים לשינויים ולתמורות המתחוללים בתוכה. צמיחת מעמד ביניים בחברה הערבית יוצרת שאיפות וציפיות לרמת חיים גבוהה יותר, ובמקביל מביאה למודעות לאומית מפותחת יותר וכן לסולידריות חברתית. אלה מתבטאים, למשל, ברצון להיאבק לקידום יתר חלקי החברה הנחשלים, ובהקשר זה מתקיימים שיתופי-פעולה פוריים בין ארגוני החברה האזרחית הערביים לבין אלה היהודיים, מתוך מודעות הדדית למצוקות החברתיות הקיימות בשתי החברות.

המחבר רואה בארגונים האזרחיים כ"הון חברתי" (social capital) המאפשר לחברה הערבית לפעול במסגרת החוקית של המדינה, באמצעות האליטות והרישות החברתי, הן כדי לתבוע שינוי במדיניות כלפיה והן כדי להיאבק בכוחות ימניים ושמרניים בציבור היהודי המתייצבים נגדה. בעוד מדיניות ההדרה והאפליה של המדינה מרוקנת מתוכן את מושג האזרחות ביחס לחברה הערבית, ארגוני החברה האזרחית מעצימים מחדש את האזרחות של הערבים כאזרחות פעילה שיש ביכולה לחולל שינוי במרחב האזרחי. ההון החברתי שנצבר בחברה הערבית, מאפשר לקדם שיח פוליטי ואזרחי מאתגר, להעמיד את המדינה בפני מבחנים ערכיים ומוסריים בעלי משקל, לקדם הלכה למעשה את האינטרסים שלה בצורה יעילה יותר, ולהשיג את יעדיה לשינוי מצבה ומעמדה במדינה.

לדעת המחבר מדובר בשינוי יסודי ביחס למצב ששרר בעבר בחברה הערבית. שינוי זה מבטא מעבר מהישענות על המפלגות הפוליטיות כזירת פעילות עיקרית, להתארגנות אזרחית שבמהותה היא חופשית יותר. היא אינה כבולה לחוקים המגבילים את חברי הכנסת ולכן יכולה לנקוט עמדות אופוזיציוניות וביקורתיות יותר כלפי המדינה. הוא מעריך שההון החברתי הולך ונצבר והדבר מעצים ומגביר את חשיבותה של החברה האזרחית הערבית במרחב הציבורי של המדינה. אי לכך, הוא חוזה כי מגמות השינוי בחברה הערבית רק יתעצמו וילכו בזכות הדור הערבי הצעיר, אשר מתנתק מסמכות הוריו ונחשף לגלובליזציה ולהתפתחות הטכנולוגיה.

המחבר מסביר שמגמות השינוי שמחוללים ארגוני החברה האזרחית אינן בהכרח ליברליות, שכן קיימים ארגונים דתיים, בעיקרם אסלאמיים ומיעוטם נוצריים, המבקשים באמצעות הכלים האזרחיים לקדם סדר יום חברתי שמרני ולאומני. ארגונים אלה קרובים לחברה הכללית, בהשוואה לארגונים החילוניים האליטיסטיים המרוחקים ממנה. הם מלוכדים ויעילים יותר בתהליכי צבירת ההון החברתי, ופעילותם מביאה לצמיחת "חברה בתוך חברה" וגורמת לשסע בחברה הערבית.