פרסומים
מזכר 172, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, פברואר 2018
יש מעט מאד מדינות שהן בעלות ברית של איראן. יש לכך כמה סיבות. המשטר השולט בה שונה מהמשטרים השולטים במדינות האחרות באזור, שכן בראשו עומדים אנשי דת בעלי גישה רדיקלית. היא מזוהה, יותר מכל מדינה אחרת, כמדינת השיעים וכמנהיגת המחנה השיעי, המאיים על המחנה הסוני. היא נתפסת כחותרת לערער משטרים אחרים ולשנות אותם. מטרתה האסטרטגית היא להשיג הגמוניה במרחב המזרח התיכון, כדי להשפיע על ההתפתחויות החשובות בו, לצמצם את האיומים על ביטחונה ולדחוק את רגליהם של יריביה. לשם כך היא מתערבת במדינות אחרות במרחב, מפעילה טרור ובונה עוצמה צבאית לא־קונבנציונלית המסכנת מדינות אחרות באזור ומחוצה לו. מאז המהפכה היא ניתקה את הקשר עם ידידיה המסורתיים, ובכללם עם ארצות הברית, מעצמת־העל שתמכה בה, ובאותה הזדמנות — גם עם ישראל.