פרסומים

בשנים האחרונות אנו עדים לעיסוק הולך וגובר בישראל, הן מצד הממשלה והן על ידי גופים לא-ממשלתיים שונים, בתופעה המכונה בישראל "דה-לגיטימציה", המוכרת בעולם כתנועת מחאה לא-אלימה הקוראת להחרמת ולבידוד ישראל בזירה הבינלאומית. התופעה בתצורתה הנוכחית וביחס לישראל ניכרה כבר בוועידת דרבן שנערכה ב-2001, אך היה זה ביולי 2004, בעקבות פסיקת בית הדין הבינלאומי לצדק שגרסה כי גדר ההפרדה שבונה ישראל בגדה המערבית היא בבחינת סיפוח ואינה חוקית, כאשר פרסם לראשונה ארגון אקדמאים ואינטלקטואלים פלסטיני קריאה לחרם אקדמי ותרבותי על ישראל. שנה בדיוק לאחר מכן, ביולי 2005 ותחת מטרייה של 170 ארגונים פלסטיניים, הושק קמפיין ייעודי הקורא ל"חרם, הימנעות מהשקעות וסנקציות" (BDS) נגד ישראל, תוך הרחבת הפעולות נגד ישראל גם לתחומים הכלכליים והפוליטיים. מאז, למעלה מעשור לאחר השקתו ולמרות שחסר מידע אמפירי מהימן ומוחלט אשר להצלחות או כישלונות הקמפיין, נראה כי התנועה להחרמתה ובידודה של ישראל הצליחה להרחיב את מעגל ההתייחסות אליה וההכרה בה, תוך יצירת חזית התמודדות תודעתית מורכבת בפני ישראל בזירה הבינלאומית, גם בקרב מדינות שבאופן מסורתי ידידותיות לה.

הוויכוח העקרוני אשר לאפיון ולהגדרת ה-"דה לגיטימציה" נגד ישראל וכן מידת האיום הנשקפת מתופעה זו מעסיקים את מעצבי מדיניות החוץ הישראלים וגורמים לא-ממשלתיים כבר למעלה מעשור, וביתר שאת מאז פרשת משט המרמרה ב-2010. בדרך כלל מתייחס מושג זה למאמצים של גורמים שונים בזירה הבינלאומית להטיל ספק בלגיטימיות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, או לערער על זכותה לנקוט צעדי הגנה עצמית מול אויביה. הבחנה נוספת היא אופי המחאה: נשמעת קריאה לנקיטת צעדים ממשיים, כגון חרמות ומשיכת השקעות מחברות ישראליות המעורבות במימון ובנייה בהתנחלויות ובאספקת ציוד לגדר ההפרדה, ובמקביל יש המשתמשים ברטוריקה תוקפנית ומסיתה, הכוללת טענות חריפות וארסיות נגד כל נוכחות יהודית-ישראלית, צבאית ואזרחית, בשטחים שנכבשו ב-1967. איפיון התומכים במחאה הלא-אלימה הזו נגד ישראל מורכב אף הוא. אחדים מהגופים והאנשים הפרטיים הפועלים נגד ישראל הינם בעלי זהות פוליטית המוגדרת עוינת. אחרים נתפשים כגורמים מתונים יותר, חלקם ישראליים, יהודיים, וביניהם אף בעלי ברית של ישראל בהקשרים אחרים.

לאורך שנות קיומה התמודדה מדינת ישראל עם תופעות חרם שונות ועם תנועות אנטי-נורמליזציה שונות אשר פעלו נגדה. עם זאת, המהפכה הטכנולוגית, העלייה בחשיבות דעת הקהל בקרב מקבלי ההחלטות של בעלות בריתה של ישראל, וכן התפרשות התופעה על פני זירות פעולה רבות ומגוונות, מקשות על גיבוש מענה אחיד לאתגר ולכן מעוררות פולמוס פוליטי פנימי בישראל. זאת ועוד, עיקר הדיון התיאורטי וההיסטורי בתופעת החרמות על ישראל מתייחס למצב בו יופעלו חרמות ויוטלו סנקציות על מדינת ישראל על ידי מדינות וגופים רשמיים במטרה לפגוע בה או לגרום לה לשנות את מדיניותה על פי הרצוי למטיל החרמות או הסנקציות. אמנם, נקיטת צעדים רשמיים מצד מדינות כלפי מדינות אחרות היא הדפוס הנפוץ ביותר להפעלת סנקציות, ומובן שכל דיון בהקשר הישראלי צריך לכלול הערכה לגבי אילו ממשלות עשויות להפעיל מולה לחץ כזה או אחר, אולם בשנים האחרונות עיקר המאמץ להטיל חרמות על ישראל מתנהל דווקא על ידי שחקנים לא-מדינתיים - ארגוני מחאה, ארגונים לא-ממשלתיים בעלי סדר יום פוליטי או חברתי מוגדר, קבוצות אינטרס שונות וחברות רב לאומיות - כאשר התנהלותם של אלו יכולה לעיתים להוות איום בעל משקל לא פחות ערך והשפעה מזו של מדינות, שכן יש להם השפעה על דעת הקהל ומקבלי ההחלטות במדינות שונות.

אסופת מאמרים זו מציגה ניתוחים המתמקדים בתפישת איום הדה לגיטימציה וקמפיין הBDS- ומאפייניהם בזירות שונות בעולם, ושל הדילמות שאלו מציבים בפני מקבלי ההחלטות בישראל. הקובץ נועד לעודד חשיבה מקיפה על אודות סוגית הדה-לגיטימציה וה-BDS באמצעות התבוננות בהשלכותיה של התופעה על מגוון סוגיות ביטחון, אסטרטגיה ומדיניות. המאמרים מקיפים יחדיו סוגיות רבות ומעלים תובנות רלוונטיות לקובעי מדיניות בדבר אתגרי הדה-לגיטימציה למדינת ישראל ומעמדה בזירה הבינלאומית בעת הנוכחית. כן מצביעים המאמרים על שאלות המזמינות מחקר המשך.

בשער הראשון בקובץ נבחנת ההתפתחות שחלה בעשורים האחרונים ביחסה של הקהילה הבינלאומית לישראל ובמסגרת זו סוגית הדה-לגיטימציה, וזאת בהשוואה לאתגרים דומים שישראל ניצבה בפניהם בעבר. על רקע זה משווה קובי מיכאל בין ההתנגדות לישראל כפי שנצפתה בעשורים הראשונים לקיומה לבין תופעת הדה-לגיטימציה הניכרת בשנים האחרונות, תוך סקירת השינויים המערכתיים והפוליטיים התורמים לעיצובו של האתגר הנוכחי. מרק הלר מתמודד עם סוגיית ההסברה הישראלית ותגובתה לתנועת ה-BDS, ומצביע על המגבלות והאתגרים הניצבים לפתחה של ישראל בהקשר זה, ובפרט על האופן הבעייתי שבו נתפסת בעולם סוגיית ההתנחלויות. מיכל חטואל-רדושיצקי משווה בין הצלחתה ואופן פעולתה של תנועת החרם על דרום אפריקה ל-BDS, וטוענת שעל-אף שספק אם תנועת ה-BDS תוכח כהצלחה, כמו תנועת האנטי-אפרטהייד, עדיין תופעת הדה-לגיטימציה מהווה אתגר משמעותי לישראל.

השער השני מתמקד בהיבטים מדיניים ומשפטיים הקשורים לתופעת הדה-לגיטימציה. מאמרם של שמעון שטיין וגליה לינדנשטראוס דן באופן שבו מנהיגים במדינות בולטות באיחוד האירופי מתמודדים אל מול הלחץ הגובר מקרב דעת הקהל בארצם לקריאות לחרם וליוזמות של ארגונים וגופים מסחריים למשוך השקעות מישראל. מאמרן של פנינה שרביט-ברוך וקרן אבירם עוסק במיסגור המאבק הדה-לגיטימטורי נגד ישראל והמשגתו בזירה המשפטית לנוכח הצגתה של ישראל כפורעת חוק וכמפרה שיטתית של המשפט הבינלאומי. מאמרו של לירן אופק בוחן את השימוש שעושה הרשות הפלסטינית בדה-לגיטימציה ובחרם מוצרים, ומנתח מהם המניעים להתנהלות זו. מאמר נוסף בשער זה, מאת אופיר וינטר ואייל רזי-ינוב, בוחן על סמך מקרי הבוחן של עסקאות הגז בין ישראל למצרים וירדן מדוע תנועת הדה-לגיטימציה אינה מצליחה לקנות אחיזה ממשית במדינות ערב.

לאור הגדרתו של אתגר הדה-לגיטימציה בשנים האחרונות כשייך לתחום הביטחון הלאומי, השער השלישי באסופת מאמרים זו מתייחס להיבטים הביטחוניים של התופעה. דודי סימן טוב וקובי מיכאל בוחנים את האתגרים לקהילת המודיעין והמענה שהיא נדרשת אליו בזירה שאינה טבעית לה, ובדרך כלל מנוהלת על ידי משרדי הממשלה השונים וגופי הדיפלומטיה. צבי מגן בוחן את תנועת הדה לגיטימציה כפועלת על פי דפוס מוכר של חתרנות אידיאולוגית, המוכוונת ומנותבת על ידי שחקנים מדינתיים ואחרים נגד מי שנתפס על-ידם כאויב. אמילי לנדאו טוענת, שבניגוד לראיה של תופעת הדה-לגיטימציה בעיקר בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, קיים חשש שהעמדה האנטי-ישראלית תתחזק ותהדהד גם בתחומים אחרים, ובכלל זאת גם לתחום של המאבק למנוע מאיראן יכולת גרעינית והמאמצים המובלים על ידי מצרים להביא לפירוז המזרח התיכון מנשק להשמדה המונית.

מקבץ המאמרים האחרון מתייחס להיבטים ציבוריים ותקשורתיים של התופעה. במאמרה של עינב יוגב נבחנים השפעתם הגוברת והשינוי באופן פעולתם של ארגונים לא-ממשלתיים בינלאומיים בזירה הבינלאומית, וזיקתם של אלו לסוגית הדה-לגיטימציה ולאופן שבו ישראל מנהלת את יחסיה מולם. מאמרו של אבנר גולוב מנתח את פוטנציאל הסיוע לישראל בהתמודדות עם תופעת הדה-לגיטימציה על ידי הקהילה הישראלית בארצות הברית, ודן במכשולים הייחודים הניצבים בפני קהילה זו בהקשר זה. ציפי ישראלי ומיכל חטואל-רדושיצקי מנתחות את הסיקור התקשורתי של תנועת הBDS- והדה-לגיטימציה בעיתון ידיעות אחרונות, כחלק ממגמה רווחת בשנים האחרונות ולפיה אמצעי תקשורת מנסים להרחיב את זירת השפעתם הציבורית מעבר לתפקידם המסורתי כספקי מידע ופרשנות גם באמצעות ארגון ועידות וכנסים.

אנו מבקשות להודות לאלה שמילאו תפקיד חשוב בהשלמת פרויקט זה ובהפקת הקובץ. תודה גדולה נתונה למנהלת המחקר במכון ד"ר ענת קורץ על הערותיה החשובות ומאירות העיניים למאמרים, ולמשה גרונדמן וד"ר ג'ודי רוזן על הסיוע בעריכת הקובץ והבאתו לדפוס. תודה מיוחדת לכותבי המאמרים, שתרומתם לפרויקט סייעה להרחבת זווית הראיה המחקרית לגבי נושא הדה-לגיטימציה והBDS- והאתגרים האסטרטגיים הגלומים בו.

 שער ראשון: מבט על

בין ישן לחדש — מאמצי הדה־לגיטימציה במבחן הזמן / קובי מיכאל

ההתמודדות עם ה־BDS :מגבלות כוחה של ההסברה / מרק הלר

BDS ו־AAM :יותר מאותו הדבר? / מיכל חטואל רדושיצקי

שער שני: היבטים מדיניים ומשפטיים

תנועת החרם ומנהיגים אירופים: מגמות מעורבות וסימני שאלה בנוגע לעתיד / שמעון שטיין וגליה לינדנשטראוס

דה־לגיטימציה — המסגור המשפטי / פנינה שרביט ברוך וקרן אבירם

הרשות הפלסטינית, תנועת ה־BDS ודה־לגיטימציה / לירן אופק \

צינורות לנורמליזציה בעידן ה־BDS :מה אפשר ללמוד מעסקאות הגז עם מצרים ועם ירדן? / אופיר וינטר ואייל רזי־ינוב

שער שלישי: היבטים ביטחוניים

תפיסת המערכה התודעתית / צבי מגן

האתגר המודיעיני שבתופעת הדה־לגיטימציה / דוד סימן טוב וקובי מיכאל

הדה־לגיטימציה של ישראל: ממד גרעיני? / אמילי לנדאו

שער רביעי: היבטים ציבוריים ותקשורתיים

קלקלת יחסים: ישראל ויחסיה עם ארגונים לא־ממשלתיים בינלאומיים / עינב יוגב

הקהילה הישראלית בארצות־הברית — נכס שטרם נוצל / אבנר גולוב

BDS העולמי ו"ידיעות אחרונות": "נלחמים בחרם" / ציפי ישראלי ומיכל חטואל רדושיצקי