פרסומים

תקציר

הפיכת מנהרות ההברחה בין עזה לסיני מ"בעיה ישראלית" לאיום מרכזי על הביטחון הלאומי המצרי

השתלטות חמאס על רצועת עזה הציבה מראשיתה איומים חדשים ורב־ממדיים על הביטחון הלאומי המצרי, ואלה התחדדו ביתר שאת בתקופת שלטונו של עבד אל־פתאח א־סיסי, על רקע מאבקו בתנועת 'האחים המוסלמים' במצרים ובשלוחת 'המדינה האסלאמית' בחצי־האי סיני. האיום העזתי המתגבר נבע מהפיכת הרצועה לבסיס טרור המקרין על היציבות הביטחונית במצרים בכלל ובסיני בפרט, נוכח הקשרים הענפים שהתפתחו בין חמאס לגורמים סלפיים־ג'האדיסטיים בחצי האי. במוקד המתיחות הביטחונית בין מצרים לחמאס עמדו מערך מנהרות ההברחה בגבול עזה־סיני שחתר תחת הריבונות המצרית, החיכוכים בין כוחות הצבא המצרי לאנשי חמאס במעבר הגבול בין מצרים לעזה ברפיח והחשש המצרי מהשימוש של חמאס או של גורמים סלפיים־ג'האדיסטיים בסיני כבסיס חלופי או נוסף למאבק הצבאי בישראל.

עדות לאינטרס המצרי־ישראלי ההדדי בתיאום לצורך התמודדות עם האיום העזתי הומחש בכך שדווקא בעת שלטון הנשיא מורסי, איש האחים המוסלמים, אשר ייצג תנועה העוינת בבסיסה את השלום עם ישראל, גבר המאבק המצרי במנהרות ההברחה והתהדק שיתוף הפעולה הביטחוני בין מצרים לישראל מול קבוצות הטרור הג'האדיסטיות בסיני. הפיגוע הקשה שיצא מעזה באוגוסט 2012 ואשר גבה את חייהם של 16 חיילים מצרים אילץ את מורסי - בלחץ הצבא והציבור - לחדש את המגבלות על פתיחת מעבר רפיח. בעקבות התקרית, עשרות מנהרות הברחה נאטמו או הוצפו במי ביוב, וחמאס שב והאשים את מצרים בהשתתפות במצור על עזה.

הדחת מורסי ועליית משטר א־סיסי העלו את מפלס העוינות בין מצרים לחמאס בדרגה נוספת, נוכח העמקת השסע האידיאולוגי בין הצדדים והסלמת המצב הביטחוני בסיני. במקביל נרשמה תנופה בפעילות הסלפית־ג'האדיסטית בסיני, כאשר בנובמבר 2014 הצהיר ארגון 'אנצאר בית אל־מקדס' על הקמת 'מחוז סיני' הנשבע אמונים ל'מדינה האסלאמית'. משטר א־סיסי האשים במישרין את חמאס בסיוע לכמה מן הפיגועים שהתבצעו נגד כוחות הצבא המצרי בסיני, כאשר נקודת השבר החמורה ביותר ביחסי הצדדים התרחשה לאחר ההתנקשות בתובע הכללי של מצרים, הישאם ברכאת, ביולי 2015.

הלחץ המצרי על חמאס נשא בהדרגה פרי. במארס 2016 הגיעה משלחת ביטחונית של חמאס לביקור במצרים. במהלך הדיונים התנתה קהיר את שיפור היחסים עם הארגון ובעיקר את פתיחת מעבר רפיח בשורה של דרישות ביטחוניות ומדיניות, ביניהן: בלימת מעבר נשק וטרוריסטים דרך מנהרות ההברחה; הסגרת מבוקשים למצרים; התנתקות רשמית של חמאס מהאחים המוסלמים והתקרבות לציר הסוני המתון על חשבון הציר השיעי בהובלת איראן, והציר האסלאמיסטי בהובלת טורקיה וקטר. בעקבות השיחות וכאיתות חיובי תגבר חמאס באפריל 2016 את אבטחת הגבול עם שיפור נוסף ביחסי הצדדים נרשם לאורך שנת 2017 ,בעקבות ביקוריהן של מצרים. משלחות מדיניות וביטחוניות נפרדות ומשולבות של חמאס בקהיר, בניסיון לגבש הבנות נרחבות יותר. כל זאת במקביל להידרדרות ביחסי חמאס עם 'מחוז סיני', על רקע מעצרם של מאות פעילים סלפים־ג'האדיסטים ברצועת עזה והטלת מגבלות הדדיות מצד חמאס והג'האדיסטים על השימוש במנהרות ההברחה.

ההיבט הכלכלי: האוכלוסייה הבדואית כמפתח לייצוב המציאות הביטחונית בסיני

מערך מנהרות ההברחה המפותח שהקים חמאס לאחר השתלטותו על עזה, ואשר הפך בהדרגה לאיום משמעותי על הביטחון הלאומי המצרי, לא יכול היה להתקיים ולשגשג ללא שיתוף הפעולה מצד האוכלוסייה הבדואית מעברו המצרי של הגבול. מסיבה זו החל הטיפול באוכלוסייה זו להיתפס בהדרגה במצרים כמפתח לייצוב המצב הביטחוני בסיני.

בעוד מובארכ הפנה תקציבים דלים לטובת הבדואים החיים בסיני )מספרם נאמד ב־2013 בכ־600 אלף(, הרי ההתערערות שחלה במצב הביטחוני לאחר נפילתו הבהירה למשטר המרכזי בקהיר כי תוכנית כוללת לפיתוח הכלכלה בחצי־האי מהווה מפתח לשיקום הביטחון הלאומי הכולל של מצרים.

היבטים מדיניים: השלום עם ישראל והתפקיד המצרי בתהליך השלום וברצועת עזה

השתלטות חמאס על רצועת עזה אתגרה לאורך העשור שלושה אינטרסים מדיניים אסטרטגיים של מצרים - השלום עם ישראל, קידום תהליך השלום הישראלי־פלסטיני והמעמד ההגמוני של מצרים ברצועת עזה אל מול שחקנים אזוריים מתחרים. להלן פירוט הדברים:

שמירת יחסי השלום עם ישראל: חרף התהפוכות וחילופי הנשיאים שעברו על מצרים בעשור החולף, השלום עם ישראל לא איבד ממעמדו כנכס אסטרטגי בעל חשיבות עליונה. ואולם, הידרדרות המצב הביטחוני בסיני מאז ינואר 2011 ,אשר נגרמה בין היתר כתוצאה משיתוף הפעולה הצבאי הגובר בין חמאס לגורמים סלפיים־ג'האדיסטיים בחצי־האי, יצרה איום חדש בגבול המשותף בין המדינות, והעלתה סימני שאלה לגבי תוקפו של הסכם הפירוז שנקבע בחוזה השלום בין מצרים לישראל. מציאות זו הביאה את המדינות לבחון מחדש את המגבלות שנקבעו בנספח הביטחוני בחוזה השלום.

קידום תהליך השלום הישראלי-פלסטיני: השתלטות חמאס על רצועת עזה יצרה מכשול חדש ומשמעותי בפני הסדר מדיני בין ישראל לפלסטינים, אשר קידומו נחשב אינטרס לאומי מצרי לאורך העשורים האחרונים. בניגוד לפת״ח, חמאס סירב בעקביות להכיר בישראל ובהסכמים הקודמים שנחתמו עמה, ולהתנער מדרך האלימות ומהיעד האסטרטגי של חיסול ישראל.

פריצת דרך במאמצי התיווך המצריים בין עזה לרמאללה נרשמה בספטמבר 2017 , כאשר קהיר הצליחה לכפות על חמאס ופת״ח ניסיון נוסף לשים קץ לפילוג הפלסטיני בן עשר השנים, אשר הסתיים באוקטובר בחתימת הסכם פיוס המהווה פתח להסכמות רחבות יותר בין הצדדים.22 בעקבות דרישות מצרים הודיע חמאס על פירוק הוועדה המנהלית שהקים וקרא לממשלת האחדות הפלסטינית היושבת ברמאללה למלא מחדש את תפקידיה ברצועה.

הבטחת ההגמוניה המצרית ברצועת עזה: איראן, ואחריה טורקיה וקטר, ראו בהשתלטות חמאס על רצועת עזה פתח לחיזוק השפעתן, בין היתר על חשבונה של מצרים. מאבקי ההגמוניה בין מצרים לבין מדינות אלו היו חלק מהמאבקים האזוריים הרחבים יותר שהתנהלו לאורך העשור האחרון בין "הציר הסוני הפרגמטי", שמצרים נחשבה לאחת ממנהיגותיו בימי מובארכ, כמו גם עתה, לבין שני צירים מתחרים - "הציר השיעי" בהובלת איראן והציר האסלאמיסטי המזוהה עם האחים המוסלמים, ובמידת־מה גם עם טורקיה וקטר.

סיכום

בחלוף עשור להשתלטות חמאס על עזה ניכר כי מצרים השכילה להתאים את עצמה למציאות זו: מצד אחד, היא מכירה בחמאס כגורם הכוח הדומיננטי השולט ברצועה ומהווה בה כתובת עיקרית; מצד שני, היא מפעילה מול חמאס מנופי השפעה יעילים הכוללים מקלות וגזרים, במטרה לקדם באופן ריאליסטי אינטרסים ביטחוניים, פוליטיים וכלכליים החיוניים לה. מצרים מחשיבה את חמאס כשותף הכרחי במיגור הטרור בסיני, רואה בסיום הפילוג הפלסטיני אינטרס לאומי מצרי והזדמנות להעצמת תפקידה האזורי ובוחנת בעין יפה את האפשרות להידוק קשרי הכלכלה בין עזה לסיני. בד בבד, היא אינה משלה את עצמה שחמאס שינה את תפיסת עולמו, והיא ספקנית כלפי כוונותיו ומעשיו. מדיניותה מושתתת על הציפייה שהתלות בפתיחת מעבר רפיח, החולשה במערכת הערבית והבינלאומית והמצוקות ההומניטריות הגוברות בעזה יאלצו את חמאס להעדיף שיקולים פרגמטיים על פני שיקולים אידיאולוגיים, ולקיים עם קהיר הבנות ההולמות את נסיבות השעה. מימוש ההבנות ושמירתן ידרוש שיתוף פעולה מצד הרשות הפלסטינית וישראל, לצד נכונות מתמשכת של כל הצדדים הנוגעים בדבר לוויתורים ולפשרות.