פרסומים
מבט על, גיליון 730, 6 באוגוסט 2015
ב-5 באוגוסט 2015 נשא הנשיא ברק אובמה נאום תקיף במיוחד, שבו מתח ביקורת על עמדתה של ישראל בסוגיית הסכם הגרעין עם איראן. אמנם, דבריו של הנשיא היו תקיפים במיוחד, אולם תוכן הדברים לא היה חדש. התבטאויותיהם של ראשי הממשל האמריקאי, ובעיקר אלה של הנשיא ומזכיר המדינה ג'ון קרי, מאפשרות לבחון את הטיעונים שבאמצעותם מבקש הממשל לשכנע את הקונגרס ואת דעת הקהל בארצות הברית לתמוך בהסכם הגרעין. מאמר זה סוקר את עמדות הממשל השונות בהיבטים השונים של הסכם הגרעין ויתרונותיו.
בהמשך לאמירות בנושא הסכם הגרעין בין איראן למעצמות, שנשמעו מאז החתימה על ההסכם ועוד קודם לכן, ב-5 באוגוסט 2015 נשא הנשיא ברק אובמה נאום תקיף במיוחד, שבו, בין היתר, מתח ביקורת על עמדתה של ישראל בסוגיה זו. אמנם, דבריו של הנשיא היו תקיפים במיוחד, אולם תוכן הדברים לא היה חדש בתכלית. התבטאויותיהם של ראשי הממשל האמריקאי, ובעיקר אלה של הנשיא ומזכיר המדינה ג'ון קרי, מאפשרות לבחון את הטיעונים שבאמצעותם מבקש הממשל לשכנע את הקונגרס ואת דעת הקהל בארצות הברית לתמוך בהסכם הגרעין.
ההסכם כדרך לחסום את דרכה של איראן ליכולת גרעינית: הנשיא הפליג בשבחו של ההסכם וכינה אותו "הסכם טוב מאוד", ש"ימנע לתמיד" מאיראן להשיג יכולת גרעינית. מזכיר המדינה קרי ושר האנרגיה ארנסט מוניז השתמשו במגוון מונחים בהקשר זה, ובין השאר: cut off, closed off, shut off, block, prevent. מזכיר ההגנה, אשטון קרטר, היה הזהיר שביניהם. לדבריו, "יישומו של ההסכם יציב "מגבלות משמעותיות", שיחסמו באורח אפקטיבי את דרכה של איראן להשגת חומר בקיע הדרוש לייצור נשק גרעיני".
השלמה עם מציאות נתונה: הממשל עושה מאמץ ניכר להזים טענות, שלפיהן משמעות ההסכם, היא וויתורים מפליגים מצד ארצות הברית כלפי איראן, ובמיוחד הכרה במעמדה כמדינת סף גרעינית. דובריו חוזרים ומדגישים שההסכם רק משפר מצב נתון: "חברים", אמר קרי, "לאיראנים יש כבר את מה שהם רוצים. כשהתחלנו את השיחות אתם, היה כבר לאיראנים חומר בקיע לייצור 12-10 פצצות אטום". הם העשירו אורניום בשיעור עשרים אחוז במתקן סודי תת קרקעי והיו להם 19,000 צנטריפוגות, לעומת 163 שהיו להם בשנת 2003, כאשר הממשל הקודם ניהל עמם מגעים על נושא זה.
המציאות מחייבת הצבת יעד ריאלי להסכם: בנסיבות הקיימות לא ניתן לבטל את תכנית הגרעין כולה. המטרה מלכתחילה הייתה לנטרל את הרכיב הצבאי בתכנית הגרעין ולאפשר לאיראן לפתח תכנית גרעינית ל"צרכי שלום בלבד". (ראוי להזכיר, כי בפורום סבן 2013, ובתשובה לשאלה של עמוס ידלין, אמר הנשיא אובמה, שצנטריפוגות מתקדמות וכן אתרי הפיתוח הגרעיני ב-אראכ וב-פורדו אינם נדרשים לתכנית לצרכי שלום). אמנם, ההסכם אינו מושלם ובוודאי טוב יותר היה לו ניתן היה לנטרל את הפרויקט כולו. אך כל גופי הביון האמריקאים שותפים להערכה, כי יעד זה אינו ריאלי.
פיקוח: לדברי הנשיא, ההסכם אינו מבוסס על אמון אלא על הסדרי פיקוח רחבי היקף וחסרי תקדים. קרי הדגיש, שמעולם לא דיבר על פיקוח במונחים של "מתי שרוצים, היכן שרוצים"; שר האנרגיה מוניז הודה שכך אמר, אולם הבהיר, כי הוסיף ש"נוסחת פיקוח זו תיושם במסגרת הליך ומסגרת זמן מוגדרים היטב".
ההסכם אינו מבטא השלמה אמריקנית עם איראן גרעינית צבאית: דוברי הממשל חוזרים ומדגישים, כי הנשיא אובמה לא יקבל לעולם איראן בעלת יכולת גרעינית צבאית. הנשיא אובמה, אמר קרי, הוא זה שהוביל לפיתוח של הפצצה המאסיבית חודרת בונקרים Massive Ordnance Penetrator - MOP)). כן הודגש, שההסכם אינו מוציא מכלל אפשרות עימות עם איראן, אם לא תמלא את סעיפי ההסכם. ואולם, דוברי הממשל מאמינים, כי ניתן יהיה לנטרל את פרויקט הגרעין האיראני באמצעים דיפלומטיים ומדגישים, כי האלטרנטיבה להסכם, היא מלחמה, שמנקודת ראותו של הממשל, היא אופציה אחרונה.
מגבלות האופציה הצבאית והסנקציות: הממשל מדגיש, כי לאופציה הצבאית ולסנקציות יש יכולת מוגבלת למנוע את התגרענותה של איראן. לאיראן יש כיום ידע וניסיון לייצור נשק גרעיני, שאותם לא ניתן לחסל באמצעות הפצצות אוויריות או סנקציות. גם אנשי הצבא האמריקאי מודים במוגבלות האופציה הצבאית מול איראן. ההיסטוריה הוכיחה שהסנקציות הובילו את איראן לשולחן המשא ומתן אך לא לוויתור על תכניתה הגרעינית וכי מתקפה צבאית תוכל, לכל היותר, להחזירה שנתיים-שלוש לאחור – "ואתם יודעים מה תהיה התגובה", הזהיר קרי את שומעיו.
התמקדות בסוגיית הגרעין בלבד: הממשל מודע היטב לאופיו של המשטר האיראני לתמיכתו המאסיבית בארגוני טרור, לחתירתו תחת משטרים רבים במזרח התיכון ולכך שבידיו בני ערובה אמריקאים. עם זאת, הממשל גמר אומר להתמקד בנושא הגרעין בלבד, "אחרת לעולם לא ניתן יהיה להגיע להסדר כלשהו". ברור שלאחר אישור ההסכם תצטרך ארצות הברית לדון עם איראן בסוגיות שצוינו לעיל, אך להערכת גורמים בממשל, יכולתה של ארצות הברית להתמודד עם סוגיות אלה תהיה גדולה יותר כאשר לאיראן אין יכולת גרעינית.
המתנגדים הם מיעוט שולי: נוסף לארצות הברית, על ההסכם חתומות כל המעצמות הגדולות, שהן בעלות ניסיון רב במישור הגרעיני. בעיצובו השתתפו טובי המומחים מארצות הברית ומדענים מרחבי העולם הביעו תמיכה בו. בנאומו מה-5 באוגוסט, הדגיש הנשיא אובמה, כי כל מדינות העולם ביטאו בפומבי תמיכה בהסכם, פרט לישראל. המזכיר קרי הזכיר לנציגים הרפובליקנים בקונגרס, כי גם הנשיא הרפובליקני ג'ורג' וו. בוש הציע לאיראן ב-12 ביוני 2008 הסדר, שיאפשר לה, בתנאים מסוימים, לשמר יכולות גרעיניות לצרכי שלום.
סייג למעמדו של נתניהו כראש המתנגדים: את חשיבות התנגדותו של נתניהו להסכם ראוי לבחון על בסיס הנקודות העיקריות הבאות: א. הוא דיבר הרבה נגד פעילותה הגרעינית של איראן, אך בפועל לא הצליח למנוע את קידום פרויקט הגרעין באיראן. קרי: "ראינו את ראש הממשלה עם תמונה של פצצה מקרטון בנאום בעצרת האו"ם. אבל מה קרה בפועל? האם מישהו פעל מעשית בנושא?" ב. נתניהו התנגד נחרצות להסכם הביניים וכינה אותו "שגיאה היסטורית". בסופו של דבר דרש, כי יישמרו העקרונות של הסכם זה. ג. ספק אם לעמדתו של נתניהו יש רוב בישראל. אנשי ביטחון בכירים לשעבר בישראל התייצבו לצד ההסכם.
הבנה לחששותיה של ישראל: דוברי הממשל מביעים הבנה לחששותיה של ישראל, שכן היא נמצאת בסביבה עוינת ומלאת סיכונים, ומנהיגי איראן מדברים בפומבי על השמדתה. עם זאת הוא מאמין שההסכם יחזק את בטחונה של מדינת ישראל. בכל מקרה, הממשל נחוש לפעול לביצור ביטחונה של ישראל במידה מרחיקת לכת. על רקע זה, בין השאר, התקיים ביקורו האחרון של מזכיר ההגנה אשטון קרטר בישראל.
שינוי הדימוי של איראן: הממשל מדגיש, כי אינו נאיבי ומכיר היטב את ההיסטוריה של איראן כמפירה הסכמים. עם זאת, דוברי הממשל מציעים להסתגל לדימוי שונה של איראן, בהתבסס על הניסיון שנצבר בשנתיים האחרונות ואשר הראה, שהיא עמדה בכל ההתחייבויות שקיבלה על עצמה. מזכיר המדינה קרי הציע לחשוב על איראן בעתיד, כמדינה החברה ב-,NPT הרוצה להחזיק בידיה יכולת גרעינית לצרכי שלום, מדגישה פיתוח כלכלי, מעוניינת ביציבות אזורית, ומבקשת למלא תפקיד חיובי בזירה הבינלאומית. ובלשונו של הנשיא אובמה – איראן כ"מדינה אזורית מוצלחת".
הסכנות שבדחיית ההסכם: דחיית ההסכם תאפשר לאיראן לקדם את תכניתה בלי הפרעה, החזית האחידה של המעצמות נגדה תתפורר ומערך הסנקציות יקרוס. מעבר לכך, דחיית ההסכם תפגע באמינותה של ארצות הברית כמעצמה מובילה בזירה הבינלאומית. היא עלולה להוביל לעימותים צבאיים שיפגעו הן בארצות הברית והן בישראל, וישראל היא שתואשם בתוצאות הדחיה. המשמעות מבחינתה – פגיעה קשה במעמדה ותדמיתה בדעת הקהל האמריקנית.
הדיון האינטנסיבי המתנהל בארצות הברית סביב ההסכם, הוא תעודת כבוד לדמוקרטיה האמריקאית – דיונים דומים אינם מתקיימים באף לא אחת מהמדינות האחרות, השותפות להסכם. הרושם שיוצרים דיונים אלה, במיוחד אלה שנערכו בוועדת החוץ של הסנאט, הוא, כי הממשל מציג גישה אחראית, מאוזנת ושקולה בסוגיה זו. אמנם, מתנגדי ההסכמים הבליטו רכיבים בעייתיים ומביכים בהסכם, ובפרט את קיומם של הסדרים סודיים בין סבא"א לבין איראן, שלא הוצגו במלואם בפני הקונגרס. עם זאת, עד כה לא הצליחו מתנגדי ההסכם לערער את טיעוניו המרכזיים של הממשל. גם סנטורים וחברי קונגרס רבים, הרואים בהסכם הסכם רע, הולכים ומשתכנעים, שהבסתו בקונגרס אך תחמיר את האיום הגלום בתכנית הגרעין האיראנית.
הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.
סוג הפרסום מבט על