פרסומים
מזכר 183, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, אוקטובר 2018

אנו עומדים בפתחה של תקופה שבה ייאלץ הצבא לנקוט מהלכים שיביאו לשינוי נוסף במערך המילואים הן עקב ירידת חוסנו של המערך ובעיקר עקב השינויים שמתרחשים מחוצה לו. בסופו של התהליך יהיה מערך המילואים בחלקו צבא מקצועי או מקצועי למחצה, ואילו חלקו האחר יהיה דומה למודל הקיים כיום. עד שהתהליכים האלה יבשילו, ימשיך צה"ל לקרוא לחיילי המילואים לשירות ולאימונים. צה"ל מחויב לשימוש מדוד בקריאה לאנשי מילואים כדי שאלה ירגישו תמיד כי כל קריאה לשירות
היא הכרחית. צה"ל גם חייב לטפל באנשי המילואים במהלך השירות בצורה ראויה ולסייע להם כך שהפגיעה בשגרת חייהם תהיה קטנה ככל האפשר — בחיי המשפחה, בלימודים ובקריירה המקצועית. ואילו החברה הישראלית צריכה להעריך ולהוקיר את חיילי המילואים, לתמוך בהם ולהתייחס אליהם בכבוד רב מאוד. ויש גם דברים שהם מעבר לכל חוק: למערך המילואים מקום חשוב באתוס של החברה הישראלית — אתוס הנתינה של הפרט למען הכלל, אתוס "צבא העם" והאתוס של הישראליות האמיתית במובנה הרחב. אין בחברה הישראלית עוד רבים כאלה שמוכנים לעזוב את ביתם מדי שנה למשך כמה שבועות, להתנתק מהחיים האזרחיים ואף לסכן את חייהם. זוהי דוגמה ומופת לנתינה ולהתנדבות, וכל מי שהוא חלק מהחברה הישראלית חייב לאמץ את הערכים האלה אל ליבו בכל עת ובמיוחד בימים האלה.