פרסומים

נראה כי זה כ־ 15 שנה נמצא צה"ל בתקופת מעבר בכל הנוגע למערך המילואים: מצד אחד הוא דוגל בתפיסה שעוצבה בשנות ה־ 50 של המאה הקודמת, אולם אינו דבק בה בגרסתה הראשונית. אף שלא הוכרז מעולם כי צה"ל נוהג לפי המודל של גיוס חובה סלקטיבי, בפועל קיים גיוס חובה סלקטיבי באמצעות הימנעות מחיוב חרדים וערבים לשירות צבאי ובאמצעות סלקטיביות בגיוס נשים. כיום, יותר מבעבר, יש סלקטיביות גם בחיוב לשרת במילואים. 7 למרות המציאות הזאת הממשלות וצה"ל אינם מעיזים לעצב תפיסה שונה, אולי בצדק. ניתן להעריך כי הממשלות וצה"ל לא מתכוונים לעבור ממילואי חובה לפי חוק למילואים בהתנדבות כמקובל בצבאות בעולם. גם אין מגמה מובהקת בישראל לתת הטבות כלכליות למשרתים במילואים כדי להוסיף ממד של כדאיות לשירותם. ישראל וצבאה נמצאים, כאמור, במצב ביניים: טוטליות המילואים כבר אינה מתקיימת כבעבר, אך בה בעת אין נטייה להנהיג שינויים צבאיים, חברתיים וכלכליים במערכי המילואים, בדומה לשינויים שהונהגו בצבאות אחרים בעולם. המגמה הכללית ברוב הצבאות המודרניים היא לראות במילואים כוח משלים ולא כוח עיקרי. המילואים מושתתים על התנדבות ועל הקניית יתרונות כלכליים למי שמשרתים בהם. עם זאת, לא נראית מגמה גורפת בצבאות העולם לוותר לחלוטין על שירות מילואים משלים, משום שבכל הנוגע לביטחון הלאומי נוהגות מדינות לשמור על שולי ביטחון גבוהים. עם זאת, עדיין נשאלת השאלה אילו צבאות יתאימו את עצמם מהר יותר לאתגר המלחמות והקונפליקטים האסימטריים ומה יהיה חלקם של המילואים במאבק בישויות טרור לא־מדינתיות. זוהי סוגיה חשובה למחקר נוסף.