פרסומים
מזכר 183, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, אוקטובר 2018
המאמר הנוכחי עוסק במעמדו של מערך המילואים בחברה הישראלית, והוא מבוסס על מחקר שבו נבחנו השינויים שחלו בתפיסות ובתביעות בנוגע למודל השירות במילואים כפי שאלה משתקפים בהצעות החוק הפרטיות והממשלתיות שהוגשו לכנסת ב־ 35 השנים האחרונות. על סמך ממצאי המחקר אני טוענת כי ניתן לזהות התרחבות של תפיסת השירות במילואים מעבר לשירות של הפרט. ההתרחבות הזאת מכונה "מעגלי השירות במילואים" וכוללת את השירות של קבוצות השייכוּת של הפרט: משפחה, עבודה, מעסיקים ומוסדות ללימודים גבוהים. נוסף על כך ישנן מגמות המשקפות הידוק של שיח האזרחות הרפובליקאי בנוגע למודל השירות במילואים, ולו שלושה ביטויים: חיזוק הזיקה בין היקף ההקרבה במסגרת השירות הצבאי לבין מידת התגמול, בדגש על התגמול החומרי שמעבר לפיצוי; שימור עקרונות אוניברסליים של שוויון בתגמול לצד הפיכת השירות לבררני; הרחבת השירות ל"מעגלי שירות במילואים". הנחת המוצא הראשונה שעל בסיסה נכתב המאמר הזה הייתה שאנחנו נמצאים בתקופה של תמורות ושל שינויים משמעותיים בנוגע למודל השירות במילואים בחברה הישראלית, וכי התמורות והשינויים האלה הם חלק משינויים רחבים יותר שהתחוללו ביחסי צבא־חברה־מדינה.