פרסומים

איומיה של איראן לסגור את מייצרי הורמוז לשיט בינלאומי ובכך להביא להפסקת אספקת הנפט מהמפרץ הם דבר שבשגרה, אך בשבועות האחרונים נראה כי תכיפות האיומים כמו גם חריפותם עלתה מדרגה, כנראה על רקע אישור סנקציות משמעותיות יותר נגד איראן. במסגרת זאת, בכירים איראניים הזהירו כי "כל מעשה תוקפנות או הרפתקה", וקונקרטית ביקורות במטענים של ספינות משא איראניות (צעד הנכלל בהחלטת מועצת הביטחון בעניינה) יביאו את איראן להגיב "באופן הולם" ולהפוך את המייצרים למקום לא בטוח עבור אויביה.1

ככלל, הצהרות אלו נועדו להרתיע את הקהילה הבינלאומית מלממש את החלטותיה ולהעלות את המחיר של כל עימות צבאי עתידי עם איראן. בין ההתבטאויות שנשמעו הייתה זו של מפקד הכוח הימי של משמרות המהפכה לשעבר, ספרי, שהזהיר כי "ספינות המלחמה האמריקאיות מהוות טרף קל לצי האיראני", וכי במפרץ בו יש כעת "מעל 100 כלי שיט צבאיים זרים" איראן תציב "100 כלי שיט מטעמה".2 למרות שאיומים מעין אלו מעולם לא מומשו, יש חשיבות לבחון תרחישים שונים במייצרים שהם נקודה - choke point - בעלת חשיבות מכרעת ליציבות האזורית והעולמית.

מייצרי הורמוז נחשבים לאחד המעברים הימיים החשובים בעולם ולכל הפרעה לזרימת הנפט דרכם תהיה השפעה מיידית על שוק האנרגיה העולמי. החלק הארי של יצוא הנפט מהמפרץ (כ-90%) עובר דרך המייצרים המפרידים בין עומאן ואיחוד האמירויות לבין איראן והמובילים למפרץ עומאן ולים הערבי. משרד האנרגיה האמריקאי מעריך כי במייצרים עוברים מיד יום כ-17 מיליון חביות נפט שהם בין 20%-30% מהצריכה העולמית, בנוסף ל-20% ממשלוחי הגז הטבעי הנוזלי בעולם. בכל יום עוברות בהם בממוצע 15 מיכליות כאשר מרביתן מיועדות לשווקים באסיה (מעל ל-75% מתצרוכת הנפט של יפן מגיעה מהמפרץ).

הנפט עובר במיכליות דרך המייצרים, שרוחבם בנקודה הצרה ביותר עומד על 33 ק"מ. תנועת המיכליות אל המפרץ נעה בנתיב שיט ברוחב של 3.2 ק"מ, ונתיב ברוחב זה מיועד ליציאה מהמפרץ (כולל הפרדה ברוחב זהה) כך שרוחב המעבר הבינלאומי במייצרים אינו עולה על 10 ק"מ.3 נתיב השייט הבינלאומי בכניסה למפרץ נמצא במים הטריטוריאליים של עומאן אך בהמשך המיכליות נכנסות לאזור שאיראן תובעת לעצמה מצפון ומדרום לאיי טונב. נתונים אלו ממחישים את הקלות היחסית בה ניתן לפגוע בתעבורה הימית מהמפרץ ואליו.

גם אם איראן מסוגלת לחסום את המייצרים באופן הרמטי ולאורך זמן, מה שמוטל בספק, מהלך כזה לא עולה בקנה אחד עם האינטרס האיראני שכן הוא יפגע בייבוא תזקיקי נפט לאיראן, ביצוא נפט גולמי על-ידה (כ-80% מהכנסות המשטר) ויוביל כמעט בוודאות לעימות עם הצי האמריקאי – לכן איראן גם לא פעלה מעולם לחסימה, בודאי מלאה, של המייצרים. אופרטיבית, מהלך שכזה מצריך מיקוש נרחב של אזור המייצרים, פעולה שאיראן התקשתה לעשות בעבר בחשאי ומהווה למעשה אקט מלחמתי. בשלהי מלחמת איראן-עיראק, במה שנודע כ"מלחמת המיכליות", פגיעה איראנית בכלי שיט הביאה בתגובה את ארה"ב ללוות מיכליות של כווית Operation Earnest Will)) אל ומחוץ למפרץ, ובמקרה אחד, לאחר שפריגטה אמריקאית עלתה על מוקש איראני, להטביע ולהוציא מכלל פעולה את החלק הארי של הכוח הימי האיראני השמיש במפרץ ((Operation Praying Mantis.

בשל חולשת הצי האיראני הסדיר והעליונות הצבאית האמריקאית במפרץ, איראן נתנה עדיפות לרכישה ולבנייה של מספר גדול של כלי שיט קטנים ומהירים (חלקם לא מאוישים) והסבה של ספינות אזרחיות למשימות צבאיות. ואכן, בשנים האחרונות דווח על מספר התגרויות של הצי הימי של משמרות המהפכה (שלו האחריות על זירת המפרץ) בכלי שיט אמריקאיים. במהלכן, כמו שארע בינואר 2008, התקרבו הסירות האיראניות באופן מאיים לספינות האמריקאיות במה שמכונה טקטיקת "נחיל" (Swarm). מדובר מספר רב של סירות קטנות ומהירות – חלקן עמוסות חומרי נפץ – שאמורות לתקוף בו זמנית ומכיוונים שונים (בליווי ירי מהיבשה ומהאוויר) במטרה "להמם" את מערכות ההגנה של היריב ולהגביל את יכולתו להגיב ביעילות.

בשנים האחרונות נשמעו הערכות כי יש ביכולתו של הצי החמישי האמריקאי "לפתוח בתוך שבוע" את המייצרים לתנועת כלי שיט.4 יתכן והערכות אלו מבוססת על חולשתו הבסיסית של חיל האוויר האיראני, האמונה ביכולת האמריקאית לשתק את העמדות האיראניות הסמוכות למייצרים, יכולת פינוי מוקשים משופרת ועל העובדה כי המייצרים רחבים ועמוקים דיו כך שלא ניתן לחסום אותם בקלות. בנוסף, בניגוד לכלי שיט אחרים כמו ספינות משא, תנאים שונים, בהם גודלן של המיכליות, המבנה שלהן כמו גם תכונות הנפט הגולמי, מקשים על הטבעתן. עם זאת, אנשי צבא אמריקאים בכירים שהתייחסו ליכולתה של איראן לסגור את המייצרים היו זהירים יותר: "איראן מסוגלת להפריע(Disrupt) לשיט במפרץ... ויש לה את היכולת להגביל (Restrict) את הכניסה למייצרים באופן זמני ללא שישנה התחייבות לפרק הזמן שיידרש לפתוח את המייצרים, נאמר".5

יתר על כן, יתכן והפעלת אמצעים חדשים וטקטיקות משופרות על-ידי איראן עלולות להציב בעתיד אתגר משמעותי יותר לצי האמריקאי. במסגרת זאת, איראן הודיעה כבר ב-2008 כי היא בונה בסיסים חדשים, כולל בג'סק, שיכולים לאיים על הכניסה למייצרים כמו גם הכנסה לשירות של כלי שיט שונים, בהם צוללות ננס, ואמצעי לחימה משופרים המבוססים על טקטיקה א-סימטרית. 6

כל ניסיון אמריקאי לפתוח את המייצרים יצריך פינוי, ולו חלקי, של שדות המוקשים ו"טיפול" במרחב האיראני הסמוך למייצרים והרווי בטילי חוף-ים. יתר על כן, העובדה כי עימות כזה עלול להתפתח למערכה רחבה יותר מציבה מספר סימני שאלה לגבי היכולת לתחום את העימות בזמן ובמקום. כך למשל, יתכן ובמקביל לחסימה איראנית של המייצרים תתבצע תקיפה של החוף המערבי של המפרץ לאורכו נמצאים מתקני תשתית אסטרטגיים כגון נמלים, מתקני זיקוק ומתקני התפלה – אם במהלך נרחב בתגובה לפגיעה במתקני הגרעין שלה ואם, במהלך מוגבל במטרה להמחיש את יכולתה להסב נזק עם הגברת הלחץ הבינלאומי עליה.

גם בהינתן תרחיש אופטימי (חסימה חלקית מוגבלת בזמן של המייצרים תוך פעולה בינלאומית יעילה ומהירה לפתיחתם) עדיין המשמעויות של מערכה "מוגבלת" כזו על שוק האנרגיה העולמי עלולה להימשך זמן רב, גם מעבר לאירוע עצמו בשל החשש מפני מחסור בהיצע. התמשכות האירוע עלולה להצריך שימוש במלאים אסטרטגיים, ניצול עודף כושר הייצור העולמי (יכולת מוגבלת במידה רבה משום שהיא מרוכזת רובה ככולה במפרץ) ושימוש בנתיבים חלופיים דוגמת הצינור הסעודי המעביר נפט מהמפרץ לים האדום (5 מיליון חביות ביום) וצינור הנפטHabshan–Fujairah שאמור להתחיל פעול בשנה הבאה ולהזרים 1.5 מיליון חביות מחוץ למפרץ.

נראה כי האיראנים יעדיפו להתמקד ב"הטרדה", קרי התקפות נקודתיות אך שיטתית תוך ניסיון לטשטש את אחריותה לאירועים (למשל על ידי שימוש בפלטפורמות אזרחיות להתקפה או פעולה מחוץ למים הטריטוריאליים שלה). איראן, בשל חולשתה הצבאית הבסיסית, לא מסוגלת לחסום את המייצרים באופן מוחלט ולאורך זמן, והיא לפיכך תתמקד בפגיעה בחופש השיט במפרץ בכללותו, תוך ניסיון להימנע ממערכה כוללת שעלולה לגבות ממנה מחיר צבאי, מדיני וכלכלי יקר. עד אז, היא תמשיך לעשות שימוש באיום לסגירת המייצרים שמשרת אותה היטב – גם אם הוא מנוגד לאינטרס הבסיסי שלה – תוך ניצול התנאים הגיאוגראפיים הייחודיים של המייצרים והרגישות העולמית לכל זעזוע בשוק האנרגיה העולמי.

1. IRGC official: Persian Gulf security is for all or none", IRNA, 1. 8. 2010
2. "Commander describes US warships as easy targets for Iranian Navy", Fars News Agency, 25.7.2010
3. Energy Information Administration, January 2008, www.eia.doe.gov
4. Chris Baltimore, "Iran can harass but not block Hormuz ships-experts", Reuters, 23. 3. 2007
5. Viola Gienger, "Iran Could Get Bomb Uranium Block Oil Pentagon Says", Bloomberg 14. 4. 2010
6. "Iran launches four light submarines in Persian Gulf", Fars News Agency, 8.8.2010