פרסומים

ב-30 באוקטובר התקיימו הבחירות לרשויות המקומיות בישראל ובכלל זה גם במרבית היישובים הערביים. בחינה של מערכת הבחירות ותוצאותיה מבליטה מספר מגמות, ביניהן: א) החולשה היחסית של המפלגות הפוליטיות הארציות, לעומת עוצמת המבנים החמולתיים והעדתיים בכל הקשור לשלטון המקומי; ב) ההיחלשות של מפלגת בל"ד; ג) שיעור השתתפות גבוה במיוחד בבחירות המקומיות לעומת הבחירות לכנסת, דבר המעיד על מעורבות פוליטית מתחזקת; ד) אלימות מילולית ואף פיזית בין מחנות יריבים בחברה הערבית; ה) השימוש ברשתות חברתיות ובעיקר ברשת "פייסבוק" כזירת פעילות מרכזית, לראשונה בתולדות הבחירות המקומיות בחברה הערבית; ו) ההשתתפות הניכרת של נשים בבחירות. המאמר מתמקד בסוגיה של מאזן הכוחות בין המערכת הפוליטית המקומית והשלטון המקומי בחברה הערבית לבין המערכת המפלגתית ברמה הארצית, ומאזן הכוחות בין שתי המערכות.

בחלק גדול מהיישובים, רשימות רבות של מועמדים לראשות הרשויות המקומיות ולחברוּת בהן, כללו מועמדים ממשפחות גדולות באותם יישובים, אשר עמדו בראש הרשימות. השיקולים לבחירת המועמדים היו במקרים רבים הכוח האלקטורלי מאחורי אותם מועמדים. אולם בלא מעט מאותם מקרים היה גם שיקול ערכי, לפיו נבחר איש משכיל יותר, בעל פוטנציאל גבוה לשרת בהצלחה את הציבור. המודעות של המפלגות הפוליטיות לחולשתן בזירת השלטון המקומי אל מול עוצמת המבנה החמולתי, הביאה אותן בחלק מהמקרים להקים קואליציות עם חמולות ומשפחות גדולות כדי להעמיד מועמד מטעמן או לתמוך במועמד שנתפש כ"ראוי ולגיטימי" בעיניי המפלגה. במקרים מעטים המפלגות הערביות עצמן זכו להצלחה ניכרת בזכות מועמד שמשלב תכונות אישיות איכותיות, השתייכות למשפחה גדולה וכן חברוּת בתנועה פוליטית. דוגמא בולטת לכך היא הצלחת מועמד מפלגת חד"ש, ד"ר ספואת אבו-ריא, שמשפחתו היא אחת המשפחות הגדולות בסח'נין ומעוז התמיכה של חד"ש בעיר. דוגמא נוספת היא הצלחת מועמד התנועה האסלאמית – הפלג הדרומי, השייח' פאיז אבו סהיבּאן, משבט תראבּין, אחד השבטים הגדולים בנגב, להיבחר לראש העיר רהט.

הבחירות המקומיות הבליטו במיוחד את מגמת ההיחלשות של מפלגת בל"ד, אשר נחלה כישלונות בכמה יישובים מרכזיים. בנצרת, העיר הערבית הגדולה ביותר, נחלה בל"ד מפלה, כאשר לא הצליחה לזכות אף לא במושב אחד מבין עשרים המושבים של העירייה. בסח'נין הובס ראש העירייה ויו"ר ועד ראשי הרשויות המקומיות, מאזן גנאים, שנתמך על-ידי בל"ד, כאשר המפלגה זכתה במושב בודד במועצת העירייה החדשה. גם בשפרעם, המועמד שנתמך על-ידי בל"ד לא נבחר וסיים עם פחות מעשרים אחוזים מקולות הבוחרים. זאת, כאשר נציג בל"ד בקואליציה העירונית של תנועות מקומיות יוכל להיכנס למועצה במידה ויופעל מנגנון רוטציה בין חברי הקואליציה שזכתה במושב בודד. מגמת ההיחלשות של בל"ד בפוליטיקה המוניציפלית, תואמת את מגמת ההיחלשות של המפלגה בשנים האחרונות בפוליטיקה הארצית. בסקרי דעת קהל בקרב הציבור הערבי ששאלו מיהם המנהיגים האהודים בקרב הציבור, קיבלו מנהיגי המפלגה את שיעורי האהדה הנמוכים ביותר – פחות מחמישה אחוזים, עשירית משיעור האהדה כלפי ח"כ ד"ר אחמד טיבי. כמו כן, קיים ספק גדול אם כוחהּ האלקטורלי של המפלגה יביא אותה לעבור את אחוז החסימה במידה ולא תתמודד במסגרת הרשימה המשותפת, על אחת כמה וכמה נוכח זאת שהנהגת המפלגה, ח"כ ג'מאל זחאלקה וח"כ חנין זועבי, לא צפויים להתמודד בבחירות הבאות לכנסת. שאלה חשובה בעניין זה, המחייבת מעקב מחקרי, היא באיזו מידה החלשת בל"ד מסמנת גם החלשה של הנושא הלאומי-פלסטיני כמוביל ברשימת הנושאים המעניינים את החברה הערבית בישראל.

לעומת בל"ד, המפלגות האחרות רשמו הישגים טובים יותר, במיוחד הרשימה הערבית המאוחדת (רע"ם). התנועה האסלאמית – הפלג הדרומי שמרה על עוצמתה, כמו גם מועמדים המשתייכים לתנועה האסלאמית – הפלג הצפוני (שכזכור הוצאה מחוץ לחוק ב-2015). התנועה הערבית לשינוי (תע"ל), בראשותו של ח"כ ד"ר אחמד טיבי, ניצלה את מערכת הבחירות כדי לפתוח סניפים מקומיים ואזוריים, תוך הפגנת פעלתנות שלא אפיינה אותה בעבר בזירת השלטון המקומי, על-ידי התמיכה במועמדות עלי סלאם בנצרת והרצת מועמדים מטעמהּ במספר רשויות. חלקם אף נחלו הצלחה ונבחרו למועצה המקומית. הצלחות אלו עשויות למנף את התנועה ולחזק את מעמדהּ לעומת שאר המפלגות הערביות, במיוחד בל"ד, לקראת הרכבת "הרשימה המשותפת" - במידה וזו תמשיך להתקיים - בשאיפה להגדיל את מספר נציגי התנועה שיוצבו במקומות ריאליים ויכהנו בכנסת ה-21.

חד"ש רשמה מגמה מעורבת. מצד אחד, המפלגה איבדה לראשונה מזה זמן רב את הרוב שלה במועצת עיריית נצרת, ולראשונה לא התמודד מועמדהּ על ראשות העירייה. מי שהיה אמור להיות מועמד חד"ש, מוסעב דוּח'אן, משך את מועמדותו והמפלגה תמכה במועמד העצמאי וליד עפיפי, שהובס על-ידי ראש העירייה המכהן עלי סלאם. מצד שני, האזור המכונה "משולש יום האדמה" של הערים סח'נין, עראבה והכפר דיר חנא, "נצבע כולו באדום". במיוחד בולטת ההצלחה הגדולה בסח'נין, שם הביס מועמד חד"ש את ראש העירייה בעשור האחרון, מאזן גנאים, שזוכה לפופולריות רבה בחברה הערבית. כמו כן, נחלה חד"ש הצלחות במספר יישובים מרכזיים בגליל ובמשולש, כגון כפר-יאסיף וטירה.

לסיכום, אפשר לטעון כי מאזן הכוחות בין המערכת המקומית לבין המפלגות הערביות הארציות ממשיך לנטות לטובת המערכת המקומית, בדומה למה שמקובל מאז קום המדינה. ראייה מרכזית לכך אפשר לראות בשיעור ההצבעה הגבוה משמעותית בבחירות המוניציפליות ביחס לשיעורי ההצבעה בבחירות לכנסת. ברוב המקומות שיעור ההצבעה עבר את ה-70 אחוזים ובכמה מקומות הגיע ל-90 אחוזים ואף יותר. שיעור ההצבעה הגבוה מיוחס ללחצים החברתיים, ולכוח החמולה. אולם מעבר לכך, הרשויות המקומיות הערביות נחשבות בעיני התושבים למקור של עוצמה, גם בשל היותן מקום תעסוקה גדול ביישובים שלרוב אין בהם אזורי תעשייה או מקומות עבודה. הרשויות המקומיות מעניקות גם לתושבים הערבים תחושה של שייכות, ודאי בהשוואה למוסדות המדינה. נבחרי הציבור המקומיים נמצאים במגע יומיומי עם בוחרים, הם לרוב זמינים ונגישים ונותנים מענה ללא מעט מן הצרכים והשירותים שהציבור דורש. התלות הפחותה בהתערבות של ח"כים בפתרון בעיות היומיום מביאה אף היא להשתתפות גבוהה בבחירות המוניציפליות.

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 שאמורות להתקיים ב-2019, המפלגות הערביות צפויות לעמוד בפני קושי להביא את המצביעים הערבים בהמוניהם לקלפיות, לבטח לא להגיע לשיעורי ההצבעה שהתקבלו בבחירות המקומיות. מול המערכת המקומית הערבית נמצאים חברי הכנסת הערבים בשולי המערכת הפוליטית הישראלית, בהיותם מעוטי יכולת השפעה בכנסת ונוכח פעילותם הפחות ניכרת בתחומים המרכזיים של מצוקות התכנון והבנייה, האלימות, הפשיעה המאורגנת והתעסוקה. כל זה מנבא המשך נטיית מאזן הכוחות לטובת המערכת המקומית, המבוססת על היכרות אישית ועדתית, על-פני המערכת המפלגתית הארצית, הנתפשת בעיני חלק גדול של הציבור הערבי כחסרת רלוונטיות ויכולת השפעה על חיי היומיום של האזרח הערבי בישראל.