לוחמת יבשה מוכוונת מודיעין

השינוי באופי העימותים בעידן הנוכחי הוא בעל פנים רבות, החל מהתארכות משך הלחימה בצד הפחתה בעצימותה, וכלה בשימוש בכלים לא מלחמתיים, כמו שימוש נרחב בתקשורת ובאמצעים להשפעה על התודעה של מגוון קהלי יעד. המכנה המשותף הרחב ביותר לשינויים אלה, שהינו בעל השפעה רבה על לוחמת היבשה, הוא המעבר מעימות עם מדינות אויב, שיש לו היגיון של נוכחות, לעימות עם ארגונים תת־מדינתיים, הפועלים בהתאם להיגיון של היעלמות.

מקובל להניח שמלחמת יום הכיפורים הייתה המלחמה האחרונה בין צבאות סדירים בהיקף גדול. מאז, עיקר הלחימה של צה"ל הוא עם ארגוני טרור תת־מדינתיים, המוצאים מסתור בקרב אוכלוסייה אזרחית. שינויים אלה חייבו את צה"ל לפתח תפיסה חדשה ואקטיבית, שעיקרה הצורך לספק מודיעין רלוונטי לטובת תמרון אפקטיבי ויעיל, באמצעות חיבור בין יכולות האיסוף של אמ"ן ובין דרגי השדה. חיבור זה יצר את התפיסה של ה"לוחמה מוכוונת מודיעין" (לוחמ"ם).

מטרת מאמר זה היא לבחון את התפתחות התפיסה של "לוחמה מוכוונת מודיעין", ומתוך כך לתאר את הכיוונים בהם היא עשויה להתפתח בהמשך ואת האתגרים העומדים לפִתחה.