פרסומים
מבט על, גיליון 879, 20 בדצמבר 2016

רמטכ"ל הצבא האיראני, גנרל מוחמד חוסין באקרי, אמר בסוף נובמבר, כי איראן עשויה להקים בעתיד בסיסים ימיים בטווחים רחוקים על חופים, על איים, או כבסיסים צפים, ויתכן שיום אחד תקים בסיסים על חופי תימן או סוריה. גם מפקד הצי האיראני נשא דברים ברוח זו. דברים אלה נובעים בראש ובראשונה משאיפתה של איראן להגמוניה במזרח התיכון ואף מעבר לו. לא ברור אם כוונת הדוברים להקמת בסיס קבוע. מותר להניח שאיראן מביאה בחשבון שהקמת בסיסים כה מרוחקים מתחומיה תחשוף אותם לפגיעה מצד יריביה, בעיקר במצב של עימות. ראוי שישראל תסתפק במעקב אחר ההתפתחויות בנושא, משום שלא ברור כלל אם הקמת הבסיסים תתממש, ואם כן – מתי ובאיזו צורה. לכן גם לא ברור מה מידת האיום שהם יוצרים לגבי ישראל ומדינות אחרות. הקמת הבסיסים בקרבה יחסית לישראל נותנת בידיה גם אפשרות נוחה יותר לפגוע בהם במקרה הצורך, למשל בתגובה להתגרות איראנית.
רמטכ"ל הצבא האיראני, גנרל מוחמד חוסין באקרי, אמר בסוף נובמבר, בפני מפקדים בצי האיראני, כי איראן עשויה להקים בעתיד בסיסים ימיים בטווחים רחוקים על חופים, על איים, או כבסיסים צפים, ויתכן שיום אחד תקים בסיסים על חופי תימן או סוריה. הרמטכ"ל הדגיש שתכליתה של הרחבת מעגל הנוכחות הימית האיראנית היא להפגין כוח והרתעה ולהכריח אויבים פוטנציאליים להימנע מלחדור לתחומי איראן. הוא גם הדגיש, שאיראן זקוקה לצי ספינות, שמטרתו תהיה להגן על האינטרסים שלה באוקיינוס ההודי, בדומה לצי שלה במפרץ הפרסי. באותו אירוע אמר מפקד הצי האיראני, תת-אדמירל חביבאללה סיארי, כי לאיראן יש תכניות להרחיב את נוכחותה הימית במים בינלאומיים, וכי שייטת בת שתי משחתות מקיפה עתה את יבשת אפריקה בדרכה לאוקיינוס האטלנטי, כדי להפגין את עוצמת הצי האיראני. איראן גם מציעה חילופי ביקורים ותרגילים ימיים משותפים עם מדינות השוכנות לחופי אפריקה והאוקיינוס הודי.
דברי המפקדים האיראנים נובעים בראש ובראשונה משאיפתה הבסיסית של איראן להגמוניה במזרח התיכון, ובמובנים מסוימים גם מעבר לו. החתירה להגמוניה אזורית היא יעד מרכזי באסטרטגיה האיראנית עוד מתקופת משטר השאה, אלא שהמשטר הנוכחי צרף לה גם את הרובד האסלאמי הדתי. מטרתה אינה בהכרח התפשטות טריטוריאלית אלא שינוי התנאים הגאו-אסטרטגיים של הסביבה והשפעה על התהליכים המרכזיים בה תוך שיפור מעמדה של איראן וצמצום האיומים הנובעים מהמרחב כלפי ביטחונה. איראן מכוונת להניע את הגורמים האזוריים והמעצמתיים להתחשב במעגל האינטרסים שלה במרחב. שאיפה זו מתבססת על ההיסטוריה האימפריאלית שלה, גודל אוכלוסייתה ושטחה, חשיבותה הדתית והעומק התרבותי שלה.
קונקרטית, החתירה להגמוניה מתורגמת על ידי איראן למאמץ לקבוע את מרכזיותה כמעצמה אזורית במרחב ולצמצם את מעורבותה של ארצות הברית בו, משום שזו נתפסת בעיני המשטר האיראני כאיום העיקרי כלפיו. במקביל היא פועלת להתערב ולהשפיע במדינות אחרות במרחב באמצעים צבאיים וכלכליים ובאמצעות ארגונים שיעים הקשורים בה, כדי להתמודד עם האיומים האזוריים שנוצרו כלפיה כתוצאה מהטלטלה האזורית, ולנצל הזדמנויות הנוצרות במרחב לטובת האינטרסים שלה.
לצי האיראני יש תפקיד חשוב בחתירה להגמוניה אזורית. תפקידו להגן על החופים הארוכים של איראן במפרץ הפרסי, וכן על האינטרסים שלה בים הכספי. במיוחד, תפקידו להגן על נכסי הנפט של איראן, הממוקדים ברובם באזור המפרץ, ולהרתיע את יריביה – ובראשם ארצות הברית, ערב הסעודית, ובעבר עיראק – שעיקר איומם כלפיה ממוקד באזור המפרץ. אבל לצי יש תפקיד נוסף: לשמש זרוע ארוכה של איראן לצרכי הגנה והרתעה – בראש וראשונה במרחב המפרץ ובאוקיינוס ההודי. עתה באים ראשי הצבא האיראני ומודיעים בגלוי, כי הם מרחיבים את זרוע ההשפעה של הצי גם לעבר הים התיכון וים סוף, ואף לעבר האוקיינוס האטלנטי.
הצי האיראני ממשיך עדיין להשתמש בציוד מיושן בחלקו. אף על פי כן, הוא יוצר איום לא מבוטל כלפי יריביו במרחב המפרץ הפרסי עקב יכולות הירי והמיקוש שלו ושליטתה המלאה של איראן לאורך כל החוף המזרחי של המפרץ. הצי, על שני רכיביו – הצי הסדיר וצי משמרות המהפכה – כולל שלוש צוללות, שתי קורבטות, ארבע פריגטות טילים, עשרות ספינות טילים וסירות סיור נושאות טילים, 15 צוללות ננס שחלקן מיוצר באיראן, וכלי שיט נוספים. הצי האיראני עוסק בפיתוח ובניה של כלי שיט נוספים וכן בבניית בסיסים ימיים נוספים במפרץ. ההערכה המקובלת היא, שהצי האיראני אינו מסוגל לחסום את השיט במפרץ לתקופה ארוכה עקב יכולותיה של ארצות הברית לפרוץ את החסימה, אך יש לו יכולת לשבש את השיט במפרץ באמצעות ירי טילים נגד ספינות, מיקוש בהיקפים גדולים וירי ארטילרי מהחוף.
הקטע החשוב בדברי הרמטכ"ל האיראני הוא התייחסותו חסרת התקדים לאפשרות של הקמת בסיסים ימיים איראנים בסוריה ובתימן. מדבריו לא ברור האם המדובר בצעד שכבר סוכם עליו עם שתי המדינות הנוגעות בדבר והעומד בפני ביצוע. מהטון הכללי של דבריו נראה, שהדברים הם בבחינת הצהרת כוונות, שיתכן שכבר דובר בהן עם הסורים והתימנים – ואולי גם עם רוסיה – אך מהניסוח כי "יתכן שיום אחד הדבר יקרה" עשוי להשתמע שהביצוע עדיין רחוק וטרם הוסכם עליו. גם עיתוי ההצהרות אינו ברור, אך אפשר להניח לכך שתי סיבות: האחת, איראן כבר החלה לשלוח יחידות צי לעבר האוקיינוס האטלנטי. ברור שזהו צעד שנועד בעיקרו לצרכים הפגנתיים ופנימיים, ללא משמעות מעשית ממשית. יתכן שאיראן כורכת בו את רעיון הבסיסים הימיים, כדי ליצור רושם שזהו מהלך אסטרטגי כולל, כדי לבחון את התגובות להודעה על אודות בניית הבסיסים בסוריה ובתימן. השנייה היא כי יתכן שהדברים נועדו להוות משקל-נגד לפרסומים מהזמן האחרון בדבר רכש הצוללות החדישות על ידי ישראל. יתכן גם שרעיון הקמתם של הבסיסים נועד לתקוע יתד קבועה בשתי מדינות שיציבות משטריהן מעורערת, כדי ליצור המשכיות של קשר למקרה שהמשטרים האלה יתמוטטו, תוך גביית מחיר בתמורה לסיוע הרב הניתן להן על ידי איראן.
אם אכן בסופו של דבר יעלה בידי איראן להקים בסיסים ימיים בחופי סוריה ותימן, יהיו לכך משמעויות מדאיגות בעיקר לגבי ישראל, ערב הסעודית וארצות הברית, וכן לגבי מצרים וטורקיה. לא ברור אם איראן חושבת במונחים של קיום בסיס קבוע – כפי שעשוי להסתמן מדברי הרמטכ"ל – או שמדובר בנוכחות ארעית ומוגבלת ובקבלת שירותי נמל. התרחיש החמור יותר הוא בניית בסיס קבוע בסוריה, שמשמעותו היא בניית זרוע ימית קבועה בים התיכון וקיום נוכחות צבאית איראנית בקרבת ישראל, תוך יצירת איום והרתעה כלפי ישראל במצב של עימות ביניהן. יתר על כן, הקמת הבסיס בסוריה תאפשר לאיראן להעביר אספקה שוטפת וסיוע אחר לחזבאללה, מבלי להיות תלויה במעבר יבשתי או אווירי דרך סוריה, עיראק ו/או טורקיה וכן לשמש לצרכי איסוף מודיעין. הקמת הבסיס בתימן תחמיר את האיום האיראני מדרום כלפי ערב הסעודית, ובעיקר תעניק לאיראן נוכחות ויכולת לאיים בפתחת ים סוף, עם יכולת להשפיע על תנועת ספינות לעבר תעלת סואץ ומפרץ אילת במצב של עימות.
יחד עם זאת, מותר להניח שאיראן מביאה בחשבון שהקמת בסיסים כה מרוחקים מתחומיה, שיכולת ההגנה עליהם בעייתית, תחשוף אותם לפגיעה מצד יריביה, בעיקר במצב של עימות. שיקול זה עשוי להניע את איראן שלא להזדרז בהקמת הבסיסים, בטרם תמצא מענה לפגיעה כזו.
בשלב זה, ראוי שישראל תסתפק במעקב אחר ההתפתחויות בנושא, משום שלא ברור כלל אם הקמת הבסיסים תתממש, ואם כן – מתי ובאיזו צורה. לכן גם לא ברור מה מידת האיום שהם יוצרים לגבי ישראל ומדינות אחרות. ככל שיתברר שהקמת הבסיסים יוצרת איומים משמעותיים, יהיה מקום לבחון עד כמה ארצות הברית מתכוונת לפעול בסוגיה זו, מאחר שהאיומים נוגעים גם לה ולבעלות בריתה. בעניין זה ראוי להוסיף שתי הערות. האחת, הקמת הבסיסים בקרבה יחסית לישראל נותנת בידיה גם אפשרות נוחה יותר לפגוע בהם במקרה הצורך, למשל בתגובה להתגרות איראנית. והשנייה, צריך יהיה להביא בחשבון כי פעולה צבאית נגד הבסיס בסוריה – בין אם תהיה גלויה ובין אם תהיה חשאית – עלולה לגרור תגובה איראנית ישירה, או באמצעות חזבאללה.