פרסומים
מזכר 183, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, אוקטובר 2018
יש לתת את הדעת לאופן שבו יישמו את החוק הגורמים השונים ב־ 10 השנים שחלפו מאז שנחקק. החוק מגדיר סמכויות פיקוח של המדינה על הנעשה במערך המילואים כדי להסדיר את הבעיות — בעיקר במישור הצבאי. עם זאת, על אף הצהרת הכוונות שבחוק, בכירי צה"ל אינם ששים להכפיף את עצמם למערכות המדינה ומצליחים לשמור על סטטוס קוו של "עסקים כרגיל" בניסיון לשמר היבטים מהמעמד האוטונומי של הצבא. 10 שנים לאחר חקיקת החוק צה"ל עדיין לא קבע את סדרי הכוחות ואת רמת הכשירות — כפי שנדרש לעשות. נראה כי גם הכנסת, המפקחת על התחום, לא הפעילה את מלוא סמכותה לאכיפת הסעיף הזה. באופן דומה, יישום החוק על ידי הגורמים האזרחיים הקשורים למערך המילואים תלוי במידת שיתוף הפעולה והאכיפה שמפעילות רשויות המדינה. לכן חקיקה, אוטופית ככל שתהיה, אינה יכולה להבטיח כי השינויים הרצויים ייעשו, וההיבט היישומי הוא שקובע בפועל את טיב החקיקה ואת מידת השפעתה.