פרסומים

מנתונים מעודכנים עולה תמונה מחרידה בחריפותה: 45 אחוזים מגלל מקרי הרצח בישראל מתבצעים בחברה הערבית. 42 אחוזים מהתקיפות החמורות בישראל מתבצעות על ידי ובתוך החברה הערבית. 65 אחוזים מהנשים שנרצחו על ידי בני זוגן בישראל הן מהחברה הערבית.

לא מפליא הוא שנתונים קשים אלה טורדים מאוד גם את שלוותם של האזרחים הערבים בישראל, שביטחונם האישי נמצא ברמת סיכון גבוהה. על פי סקרים מעודכנים, בעיית הפשיעה בקרב הערבים בישראל היא הנושא המטריד ביותר את האזרחים הערבים כאן. עם זאת, היא מציגה שאלות קשות לכל החברה הישראלית. על מנת לדון בתופעה זו הקדיש המכון למחקרי ביטחון לאומי מושב מיוחד בכנס השנתי ה-11 שהתקיים בינואר 2018, בהשתתפות אישים בולטים: שופט בית המשפט העליון בדימוס סלים ג'ובראן, ניצב ג'מאל חכרוש ממשטרת ישראל, הגב' שורוק אסמעיל מקרן יד הנדיב ו-עו"ד מורסי אבו מוך, ראש עיריית באקה אל גרביה. להלן נציג את הדברים העיקריים שעלו במושב זה:

• הציבור הישראלי כולו חייב לדעת את המתרחש בקרב המיעוט הערבי, המהווה כ-20 אחוזים מאזרחי ישראל. על כולנו להבין את הדברים העיקריים שמניעים את ומשפיעים על החברה הערבית, על מנת לדעת כיצד לייצר השתלבות מלאה של החברה והאזרחים הערבים בישראל.
• המדינה היא שאחראית על מה שקורה בתחומה ומוטלת עליה חובה לדאוג גם למה שקורה במגזר הערבי. הדבר נכון במיוחד בתחום החינוך, כאשר יש צורך להתאים את תכניות החינוך במגזר הערבי לזמן המודרני.
• בעבר גרסו שהאוכלוסייה הערבית היא נטל. היום ערביי ישראל מוכיחים שהם יכולים להיות נכס. יש התקדמות רבה בכיוון זה. לדוגמא, 30 אחוזים מהרופאים הם ערבים. 15 ממנהלי המחלקות בבית החולים רמב"ם בחיפה הם ערבים. אין סיבה שגם בתחומים אחרים לא יבלטו האזרחים הערבים, כולל במקצועות בכירים.
• החברה הערבית בכללה אינה אלימה, אך הרוב הלא אלים דומם. אחוז קטן מהאוכלוסייה הערבית הוא שמעלה את רף האלימות. הטיפול המערכתי באלימות ובפשיעה במגזר עד כה היה לקוי.
• יש להעניק למשטרת ישראל את כל הגיבוי הנדרש. לאור הירידה ברמת האמון של האזרחים הערביים במשטרה, יש צורך בחשיבה חדשה שתפתח דף חדש ביחסים הבעייתיים בין משטרת ישראל לציבור הערבי. חשוב שיהיו יותר שוטרים וקציני משטרה ערביים. המאבק בנשק הבלתי חוקי במגזר מחייב מדיניות יותר אקטיבית, פן תגלוש האלימות לכל חלקי המדינה.
• הגורם האחראי הראשון – גם אם אינו אחראי בלעדי - להיעדר טיפול הולם בפשיעה בחברה הערבית היא משטרת ישראל. האזרח הערבי נתקל במשטרה בעיקר באכיפה בעניין הבנייה הבלתי מוסדרת, כולל במבצעים של הריסת מבנים ואירועים הגולשים ומתפתחים סביבם. תופעה זו בונה תדמית שלילית של המשטרה בעיני האזרח הערבי, הרואה את המשטרה כשליחה של המדינה נגדו. האזרח הערבי הנורמטיבי רוצה שירותי משטרה מכילים ובונים, כאלה העונים לצרכיו היום יומיים ולביטחונו האישי, על בסיס של שוויון. האזרח הערבי צריך להרגיש כי משטרת ישראל היא שלו ובשבילו ולא נגדו.
• חשוב שגם המנהיגות של המגזר הערבי תיכנס לעובי הקורה, תבצע הסברה בקרב האזרחים הערביים, תשתף פעולה עם המשטרה ותפעל לחיסול התופעה של רצח על רקע כבוד המשפחה.
• פיתוח כלכלי ועבודה קהילתית הם שני תחומים חשובים לפיתוח החברה הערבית ולצמצום האלימות והפשיעה, שהן במידה רבה תוצאה של מצב כלכלי ובעת ובעונה אחת גם חסם לפיתוח כלכלי.

יש לקוות שמדיניות הממשלה להתמודד באופן אקטיבי עם הפשיעה בחברה הערבית, כפי שהצהיר השר לביטחון הפנים בעת פתיחת תחנת המשטרה בג'סר אל-זרקא, תתבטא בשטח גם במשאבים, גם בתכנון כולל וגם ברמה הפרטנית בכל אחד מהישובים הערביים. המשטרה צריכה להיות מוסבת לתפיסה קהילתית מובהקת, למען צרכיו של האזרח הערבי ונגד גורמי הפשיעה. מדובר בתהליך ארוך טווח, אך חיוני לכל אזרחי המדינה. המכון למחקרי ביטחון לאומי ילווה מגמות נדרשות אלה במחקר מלווה.