פרסומים
מבט על, גיליון 938, 13 ביוני 2017
קשה להבין על מה נסמכת אמונתו העיקשת של הנשיא טראמפ כי יש ביכולתו "לסגור דיל" בין ישראל לפלסטינים. עמדות היסוד של שני הצדדים גלויות וידועות והפערים ביניהם בלתי ניתנים לגישור בעת הנוכחית. יש להניח שגם הנשיא טראמפ מבין זאת, ולפיכך מטרתו העיקרית היא להניע תהליך מדיני באמצעות מעטפת אזורית – לא בהכרח כדי למצותו או להביא להסדר קבע, אלא כדי לגבש תשתית לקואליציה אזורית למאבק בטרור הג'האדיסטי, שאותו התחייב למחוק מעל פני האדמה, ובחתרנות האיראנית.
ביקור הנשיא טראמפ במזרח התיכון הניב שלל התבטאויות, מעבר לכמה הישגים בולטים. חלקן מזכירות התבטאויות מוכרות של הנשיא אובמה, אך רבות מהן שונות מהותית. ראוי לעמוד על משמעויות אפשריות של התבטאויות אלו, ובעיקר אלו הנשמעות תקדימיות ויוצאות דופן במיוחד, למרות שאלו תצטרכנה לעמוד במבחן המעשה.
הסדר ישראלי-פלסטיני
כמו קודמו, הנשיא אובמה, הנשיא טראמפ ביטא בעת ביקורו במזרח התיכון: א. מחויבות אישית להשגת הסדר ישראלי-פלסטיני; ב. דבקות ברעיון של הסדר כולל של הסכסוך, ולא של הסדר חלקי; ג. מודעות לחשיבות שבעיצוב מציאות מדינית אזורית, שתאפשר את קידום ההסדר; ד. אמונה וביטחון בנוגע להיתכנות הסדר כזה, למרות הקשיים הכרוכים בהשגתו; ה. הדגשת הצורך של שני הצדדים לקבל הכרעות קשות לצורך מימוש ההסדר; ו. הערכה ששני הצדדים מחויבים להשגת הסדר; ז. הערכה שלהסדר ישראלי-פלסטיני יהיו השלכות מרחיקות לכת על האזור כולו.
בשלב זה קשה להעריך האם בכוונת הנשיא טראמפ לממש עקרונות אלה בנחישות ובאינטנסיביות, כמו ממשל אובמה בתקופת כהונתו השנייה, כדי לקדם הסדר. ניתן להניח כי בין השיקולים שיעצבו את דרכו של הנשיא בהקשר זה יהיה גם שיקול הכרוך במעמדו הפנימי ובאפשרות להסיט את דעת הקהל בארצות הברית מהחקירות המתנהלות נגדו כיום.
עם זאת, שלא כנשיא אובמה, הנשיא טראמפ נמנע מ: א. קביעת התוצאה הסופית למשא ומתן להסדר; ב. מחויבות לרעיון שתי המדינות; ג. התייחסות למתווה הטריטוריאלי שיאפיין את ההסדר; ד. התייחסות לסוגיית ההתנחלויות. למעשה, המסר שלו לצדדים, בניגוד ברור ל"מורשת אובמה", הוא שעליהם להיכנס למשא ומתן לקראת הסדר בלי שידעו את מתווהו הסופי.
מעבר לכך, בעוד הנשיא אובמה ביטא (בעיקר בנאום קהיר) חשיבה שהדגישה את השואה כבסיס וההצדקה לקיומה של מדינת ישראל, הנשיא טראמפ הדגיש בנאומיו בעת הביקור את הקשר ההיסטורי-דתי, "העתיק והנצחי" של העם היהודי לארץ ישראל. יתר על כן, בניגוד לתפיסת הנשיא אובמה שהדגישה את הממד הביטחוני של הסכסוך כגורם דומיננטי, אולי בלעדי, בכל הקשור להסדר ונסיגת ישראל מהשטחים, הנשיא טראמפ מעביר מסר ברור שלפיו הזיקה הדתית-היסטורית של העם היהודי חייבת להילקח בחשבון בכל הסדר שיושג.
בנוסף הנשיא טראמפ התייחס בבהירות להסתה ולתמיכה הכספית והמוראלית מצד הרשות הפלסטינית בגורמי טרור. במסיבת העיתונאים, שנערכה בנוכחות יו"ר הרשות אבו מאזן, הוא הבהיר ש"שלום לא יכול להכות שורשים בסביבה המתייחסת בסובלנות לאלימות, תומכת בה כספית ומתגמלת אותה". בהזדמנות אחרת הוא הבהיר שממשלו לא יקבל סובלנות כלפי הטרור, הצדקתו בטיעונים כלשהם או התעלמות ממנו. הודעתה של הרשות הפלסטינית על אודות הפסקת תשלום משכורות למעל 200 אסירי חמאס משוחררים ברצועת עזה, נועדה, אולי, בין השאר, לבטא היענות, ולו מוגבלת של הרשות לדרישות הנשיא.
הנשיא טראמפ הדגיש את הצורך להעניק לישראל ביטחון במחויבותה של ארצות הברית כלפיה. זאת, קרוב לוודאי, מתוך הבנה שבהעדרה תתקשה ישראל לקחת על עצמה את הסיכונים הנדרשים במסגרת הסדר עם הפלסטינים. במסגרת זו הדגיש הנשיא, שיחס ממשלו לישראל יהיה שונה באורח ניכר מזה של הממשל הקודם והגדיר את היחסים בין ישראל לארצות הברית כיחסים בין בעלי ברית גדולים. הנשיא טראמפ גם הדגיש שהסדר עם ישראל יחייב את מדינות האזור להכיר במעמדה החשוב של ישראל באזור וכי ארגונים בינלאומיים יחויבו להכיר בתרומתה של ישראל לאזור ולעולם כולו.
סוגיית האיום האיראני
בסוגיה האיראנית התבטאויות הנשיא טראמפ מבטאות עמדה שונה מגישת הנשיא אובמה. בכל התייחסויותיו הדגיש הנשיא טראמפ את התנגדותו התקיפה להסכם הגרעין שנחתם עם איראן, למרות שברור לו שיתקשה לבטלו. בהודעה המשותפת שלו עם מלך ערב הסעודית הלך הנשיא טראמפ צעד אחד קדימה וקבע כי "סעיפים מסוימים בהסכם הגרעין עם איראן צריכים להיבחן מחדש". זאת, בהמשך להודעה קודמת של השניים כי הסכימו שיש לכפות "באורח קפדני" את קיום ההסכם על ידי איראן.
מעבר לכך, בניגוד לקודמו, הדגיש הנשיא טראמפ שהאיום האירני אינו ממוקד רק בסוגיית הגרעין אלא גם במעורבותה החתרנית של איראן באזור, המהווה איום על הביטחון האזור והעולם. גם את תכנית הטילים הבליסטיים של איראן הוא מזהה כאיום על האזור והעולם. כמו כן הוא קשר ישירות בין איראן לבין איום הטרור העולמי, ובנאומו בריאד הדגיש כי "בלבנון, עיראק ותימן, איראן היא זו שמממנת, מחמשת ומאמנת גורמי טרור הזורעים הרס וחורבן באזור".
הנשיא טראמפ קרא לכל המדינות "בעלות המצפון" לקבל עליהן מחויבות לפעול יחד במגמה לבודד את המשטר הקיים באיראן, למנוע ממנו כספים שיאפשרו מימון טרור ולהתפלל ליום שבו אזרחי איראן יזכו לממשלה הטובה שהם ראויים לה. המסר של הנשיא טראמפ הוא כי המאבק נגד איראן אינו יכול להתמצות רק בהתבטאויות נחרצות. ממשלו, בניגוד לקודמו, שם דגש מוצק על הצורך להקים קואליציה של מדינות המחויבות לפעול נגד האסלאם הקיצוני בראשות איראן. זהו גם המוקד של ביקורו באזור.
מהתבטאויותיו של טראמפ משתמע כי הקמת הברית האזורית כתשתית למלחמה בטרור הג'האדי ולבלימת החתרנות האיראנית היא אינטרס עליון בשעה זו. על רקע זה הבהיר כי ממשלו שלו יימנע מהטפה למדינות כיצד עליהן לנהל את ענייניהן הפנימיים ואורחות חייהן. בראייתו, השינויים במדינות האזור צריכים לבוא מבפנים ולא בהכתבה מבחוץ. המסר של הנשיא טראמפ ברור: סוגיות של זכויות אדם וממשל דמוקרטי לא יהוו מכשול בדרך להקמת הברית האזורית.
סיכום
התבטאויותיו של הנשיא טראמפ במהלך ביקורו באזור מציגות מחויבות עמוקה להשגת הסדר ישראלי-פלסטיני. לצורך השגת יעד זה מפגין הנשיא טראמפ רצון להימנע מלחזור על שגיאות הממשל הקודם, שלא הצליח לקדם הסדר. בראש ובראשונה, הוא מבקש לטעת בישראל את התחושה שאל לה לחשוש מנטילת סיכונים, שכן ארצות הברית, תחת ממשלו, מחויבת באורח חד משמעי לדאוג לביטחונה. מעבר לכך, הוא מאזן את גישת הממשל הקודם, אשר נטעה בישראל תחושה, שרוב התביעות הקשות בדרך להסדר מוצגות לה, כאשר הלחץ על הצד הפלסטיני מתון יותר. לבסוף, הנשיא טראמפ הציג עמדה שאינה מקבעת את תוצאות המשא ומתן, ומותירות את ההחלטה בידי שני הצדדים בלבד. מדובר בשינוי משמעותי בנראות היחסים בין ישראל לארצות הברית.
עם זאת, ולמרות משב הרוח השונה שמביא עמו הנשיא טראמפ, קשה להבין על מה נסמכת אמונתו העיקשת כי יש ביכולתו "לסגור דיל" בין ישראל לפלסטינים. בסופו של דבר, עמדות היסוד של שני הצדדים גלויות וידועות והפערים ביניהם בלתי ניתנים לגישור בעת הנראית לעין. יש להניח שגם הנשיא טראמפ מבין זאת, ולפיכך מטרתו העיקרית היא להניע תהליך מדיני באמצעות מעטפת אזורית - לא בהכרח כדי למצותו או להביא להסדר קבע, אלא כדי לגבש תשתית לקואליציה אזורית למאבק בטרור הג'האדיסטי, שאותו התחייב למחוק מעל פני האדמה, ובחתרנות האיראנית.
בנסיבות אלה, חשוב מאוד שישראל תפגין נכונות של ממש, ולא רק כדי לצאת ידי חובה, ללכת לקראת המתווה שמציב בפניה הנשיא טראמפ ושעליו גם תוכל להשפיע בעזרת רעיונות יצירתיים, דוגמת שינוי מעמד חלק משטחי C והעברתם לשליטה פלסטינית, אמנם ללא ויתור על האחריות הביטחונית שם, באופן שיאפשר לפלסטינים פיתוח אזרחי וכלכלי, רציפות תנועה, משילות אפקטיבית יותר והצגת הישגים מדיניים. כל זאת, כביטוי לחשיבות שמייחס הנשיא טראמפ לרווח האסטרטגי שעשוי לנבוע לישראל מהכללתה במסגרת של שותפות אסטרטגית עם מדינות ערב הפרגמטיות. שותפות כזו תשפר באורח דרמטי את מעמדה האזורי והבינלאומי ותבטיח אינטרסים חיוניים שלה במרחב.