פרסומים

בצעד יוצא דופן העביר האמיר של קטאר, השייח חמד בן חליפה אל-ת'אני, את השלטון לבנו, הנסיך תמים, בן ה-33, שהפך בכך למנהיג הצעיר ביותר בעולם הערבי. בכך שם חמד קץ לשמועות ולחצאי הדיווחים בחודשים האחרונים באשר לחילופי הגברי הצפויים באמירות. מאז הפכה קטאר למדינה עצמאית ב-1971 האמירות ידעה כמה הפיכות חצר. ב-1972 תפס את השלטון חליפה בן חמד בהפיכת ארמון בעת שדודו, האמיר, היה במסע ציד באיראן. בנו, חמד, תפס את השלטון ביוני 1995 מידי אביו ששהה מחוץ למדינה, גם הפעם ללא שפיכות דמים. ניסיונו של חליפה לחזור בכוח לכס המלוכה שנה לאחר מכן, ככל הנראה בסיוע סעודי, לא צלח.

האמיר וראש הממשלה ושר החוץ, חמד בן ג'אסם, מיצבו את קטאר כמדינת מפתח וכבעלת השפעה על זירות שונות גם מחוץ למזרח התיכון. עם צמיחה ממוצעת של 12.9% בין 2000 ל-2010, האמירות היא כיום היצואנית הגדולה בעולם של גז טבעי (LNG), ובשטחה העתודות הגדולות בעולם של גז טבעי לאחר רוסיה ואיראן. לצד עוצמה כלכלית זו יצרה משפחת אל-ת'אני מכשיר רב השפעה בדמות רשת הטלוויזיה "אל-ג'זירה" שהפכה מאז השקתה ב-1996 לכלי יעיל בניהול יחסי החוץ שלה.

מחלת הכליות הקשה ממנה סובל האמיר היוצא הייתה בשנים האחרונות מקור לדאגה באשר ליציבות שלטונו ויתכן שיש בה להסביר את העיתוי להעברת מוסרות השלטון לבנו. אולם, עצם הבחירה בתמים אינה מקרית, יורש העצר הוכשר לתפקיד בהדרגה לאורך השנים. האמיר הנכנס הוא בנו של חמד מאשתו השנייה, השייחה מוזה, שסייעה לבחירתו ובוודאי תסייע לו בהמשך הדרך. תמים הוא יורש העצר מאז 2003 (עת הוא החליף בתפקיד את אחיו ג'אסם). תמים, בדומה לאביו הוא בוגר האקדמיה הצבאית המלכותית "סנדהרסט" בבריטניה, שימש כיושב ראש הוועד האולימפי של קטאר, סגן הרמטכ"ל ומחזיק "תיק איראן" באמירות. מעט ידוע עליו, אם כי בשנים האחרונות החשיפה הבינלאומית לה הוא זכה צברה תאוצה. כך למשל, הוא אירח ב-2011 את ה-Libya Contact Group בדוחה, השתתף בפגישה של קבוצת "ידידי סוריה" ביוני 2013 בדוחה ואף לקח חלק בשיחות על הסדרת ענייני גבול עם סעודיה.

תהליך קבלת ההחלטות באמירות מתבצע תוך התייעצות בתוך המשפחה השלטת למרות שסמכותו של האמיר עליונה. השינויים שערך חמד בחוקת קטאר הקנו לו סמכויות רבות יותר משל אביו ואפשרו לו, פורמאלית, למנות את יורשו ללא הסכמת המשפחה, מה גם שזו אינה חזקה ומאוחדת דיה כדי לאתגר אותו. מה עומד מאחורי הצעד המפתיע ועיתויו? יתכן שהאמיר ביקש להקדים ולמנות לו יורש כדי לשמר את היציבות, ויש שיאמרו כ חשש מאיבוד השליטה בקביעת זהות יורשו, שמא בנו יצבור עוצמה רבה מידי ויבקש להורידו מכס השלטון כפי שקרה בעבר. ואכן, עד כה האיום מהפיכה הגיע ממשפחת המלוכה עצמה, יש שיאמרו – בעיקר מקרב אלו שיש להם קשרים עם בית המלוכה הסעודי, אשר אינו רווה נחת ממדיניות החוץ העצמאית, שאימצה האמירות ומהבולטות המדינית לה היא זוכה. בהקשר זה, בשנים האחרונות הופיעו דיווחים, הגם שמהימנותם אינה ברורה (האחרונים שבהם מ-2009 ו-2012), בדבר ניסיונות הפיכה באמירות. רבים במעגל השלטוני הקרוב לאמיר היוצא לא היו מרוצים ממדיניות החוץ "ההרפתקנית" ומהאקטיביזם הקטארי במרחב, העולה לקטאר במחיר של סכסוך תמידי, לא רק עם אויבותיה אלא גם עם בנות בריתה.

במקביל להעברת השלטון לתמים, פרש גם ראש הממשלה, כנראה כדי שלא יאפיל על כהונת האמיר החדש. האמיר וראש הממשלה היוצאים כמו גם השייחה רבת ההשפעה ימשיכו ככל הנראה למשוך בחוטים מאחורי הקלעים. האמיר החדש, יורש לא רק את המדינה העשירה בעולם (במונחי תוצר גולמי לנפש) אך גם שורה של אתגרים באופן ניהול מדיניות החוץ הקטארית – מעל הכול בסוריה, שם נראה שקטאר מורידה פרופיל בכל האמור להיקף התמיכה שהיא מציעה לאופוזיציה הסורית ומותירה את ההובלה לסעודיה. העוצמה הכלכלית האדירה והנכונות להשתמש בה לצרכים מדיניים, נוסף לחולשת כמה ממוקדי הכוח באזור ומחוצה לו, הבליטה את מדיניות החוץ הייחודית של קטאר, הכוללת מעורבות במרבית מוקדי הטלטלה האזורית, מלוב ועד מאלי וסוריה. המשענת הביטחונית האמריקאית מאפשרת את הפעלתנות הדיפלומטית של האמירות בידיעה כי ביטחונה נשמר. מה שמניע את קטאר הוא הרצון לבסס את מעמדה ולהרחיק את האפשרות כי הטלטלה תגיע לגבולותיה. אולם כוחה אינו בלתי מוגבל ותמיכתה בכוחות אסלאמיסטיים מקימה עליה מתנגדים גם מקרב שכנותיה המונרכיות.

לא ברור עדיין, כיצד, אם בכלל, ישפיע השינוי על מדיניות החוץ הקטארית. המדיניות, בוודאי בתחומים של ביטחון לאומי, נקבעת על-ידי האמיר והמעגל המצומצם שסביבו והיא נשאה עד כה את חותמו האישי. בשל כך יש משנה חשיבות לחילופי הגברי ולדרך בה יבחר האמיר החדש לנווט את האמירות. גם אם האתגרים שעומדים לפתחו של תמים אינם דומים לאלו של מלך בחריין, המתמודד עם אירועי אלימות מצד הרוב השיעי, הם אינם מבוטלים ועלולים לצוף על פני השטח עם חילופי השלטון. תמים היה שותף בשנים האחרונות לקבלת ההחלטות באמירות והוא שותף לעמדותיו של אביו בנושאים רבים. העובדה כי האמיר הפורש וראש הממשלה לא יורדים לחלוטין מן הבמה, מעלה את הסבירות, כי לא יהיה שינוי מיידי ומהותי במדיניות הקטארית. אולם, יתכן שהאמיר החדש, ועמו ראש הממשלה ושר הפנים החדש, עבדאללה בן נאסר, יבקשו בהדרגה להתמקד גם בענייני פנים (למשל, ההבטחה שנתן אביו בתחילת 2012 לערוך בחירות למועצת השורא). ייתכן שינסו להעביר את מרכז הכובד לפרויקטים של פיתוח לקראת אירוח האולימפיאדה ב-2022 ו"חזון 2030" – על חשבון מדיניות החוץ הבזבזנית שאימצה האמירות ושזוכה לביקורת מבית. רבים באמירות מבקשים שהעושר הרב ישמש לפיתוח "כבישים בדוחה ולא בלבנון", כדבריהם.

עד ל"אביב הערבי" דבר לא הגביל את משך שלטונם של השליטים הערבים מלבד בריאותם. האירועים הכניסו את בתי המלוכה לסד בעייתי. כולם מבקשים לאמץ עמדה המזדהה כביכול עם ההמונים הערביים שיצאו לרחובות, חלקם במחאה על ניתוק השליטים המזדקנים מהציבור, אך מעוניינים לשמר את צורת המשטר ואת השליטה המוחלטת בתהליכים הפוליטיים הפנימיים. עבור קטאר זיהוי מהיר של מגמות והובלת תהליכים הכרחיים, כדי לשמור על ביטחונה. האמיר היוצא עשה לפיכך מאמץ כדי ליצוק לתהליך העברת השלטון דימוי של קדמה ונאורות והדגיש את חשיבות העברת הסמכויות לדור הצעיר "הדינמי והיצירתי" כדבריו, בעודו בחיים – תקדים לו תתכן השפעה על יתר המונרכים המזדקנים במפרץ.