פרסומים
מבט על, גיליון 853, 11 בספטמבר 2016
ישראל לא התלהבה מלכתחילה מהיוזמה הרוסית ודחתה את תגובתה אולם נאלצה להגיב בחיוב כדי לא להיתפס כסרבנית שלום ומחשש לפגיעה במערכת היחסים העדינה בינה לבין רוסיה. יתכן גם כי בישראל מעריכים שבכוחה של היוזמה הרוסית לנטרל יוזמות אחרות, כמו החלטה במועצת הביטחון, שתכלול עקרונות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ברור כי אין חפיפה מלאה בין האינטרסים של רוסיה וישראל במזרח התיכון, וכי רוסיה יכולה מעת לעת להפתיע את ישראל למרות התפאורה של התיאום האווירי-המבצעי ביניהן בזירת סוריה. קשה לשער שהן הפלסטינים והן ישראל ירככו את עמדותיהן, כדי לרצות את מוסקבה, במקום שסירבו לרכך אותן כדי לרצות את וושינגטון. משום כך, גם אם תצליח רוסיה להביא את הנשיא עבאס וראש הממשלה נתניהו להיפגש במוסקבה, ההישג הרוסי יהיה סמלי בעיקרו. הסיכוי שהמפגש יוליד פריצת דרך ממשית לקראת הסדר ישראלי-פלסטיני קלוש ביותר.
לאחר שרוסיה נדחקה מהמזרח התיכון על ידי ארצות הברית לפני כארבעים שנה שואף הנשיא ולדימיר פוטין לחדש את מעמדה המוביל של רוסיה במזרח התיכון, וזאת כחלק מחתירתו למצבה כמעצמה עולמית. שאיפה זו התבטאה במעורבות הצבאית הרוסית בסוריה, בהתקרבות לאיראן, בניסיונות להתקרב למדינות ערב המובילות, וגם במערכת היחסים המיוחדת בין רוסיה לישראל. במסגרת זאת פועלת רוסיה לקדם יוזמה מדינית בנושא הסכסוך ישראלי-פלסטיני, המתמקדת בניסיון לכנס במוסקבה מפגש פסגה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, ושם יותנע מחדש תהליך ההידברות ביניהם. יוזמה זו משתלבת בכוונתה של רוסיה לבסס את מעמדה המעצמתי במזרח התיכון ולשפר את יחסיה עם מדינות ערב. בה בעת, רוסיה חותרת להוכיח פעם נוספת שהיא מצליחה לקדם תהליכים בהם נכשלו ארצות הברית והמערב.
בחודשים האחרונים נערכו מגעים דו-צדדיים נמרצים בין רוסיה לישראל מחד גיסא ובין רוסיה לרשות הפלסטינית מאידך גיסא, במטרה לקדם את הרעיון. שני הצדדים לא הגיבו בהתלהבות ליוזמה הרוסית. במהלך השנה האחרונה התקיימו ברוסיה ארבעה ביקורים ישראליים רמי דרג, ובחלקם עלתה לדיון גם סוגיית הסכסוך. הנושא נדון גם עם הפלסטינים – יוזכר כי הנשיא עבאס ושר החוץ של הרשות ריאד אל-מאלכי ביקרו במוסקבה בסמוך לביקוריו של נתניהו שם.
ב-25 ביולי שיגר הנשיא פוטין איגרת למשתתפי כינוס הליגה הערבית שהתקיים במאוריטניה. חלק ניכר מהאיגרת עסק בסכסוך הישראלי–פלסטיני ובמסגרתו תוארו עיקרי התפיסה הרוסית את הסוגיה, לאמור: "הסטטוס–קוו בנושא הפלסטיני אינו מקובל עוד ויש להתניע מחדש את התהליך המדיני, שכתוצאה ממנו אמורה לקום מדינה פלסטינית עצמאית, חיונית, בת קיימא, עם רציפות טריטוריאלית, שבירתה ירושלים המזרחית והיא חיה בשלום עם שכניה. רוסיה מציעה כל סיוע לפתרון הבעיה הפלסטינית, תוך נכונותה "לפעול בערוצים הדו צדדיים והרב-צדדיים". אמנם, לשון האיגרת אינה שונה במהותה מהעמדה הרוסית המוכרת בסוגית הסכסוך הישראלי–פלסטיני, אולם מפתיע שישראל לא הוזכרה בה כלל. עוד יצוין, שבמפגש שהתקיים בטהרן באחרונה בין מיכאיל בוגדנוב, סגן שר החוץ של רוסיה ונציגו של פוטין לענייני המזרח התיכון, לבין שר החוץ האיראני מוחמד זריף, הוזכר הסכסוך הישראלי–פלסטיני כאחד מרכיבי סדר היום הרוסי–איראני באזור.
הפרסום הפומבי הראשון בדבר היוזמה הרוסית עלה בהודעה של נשיא מצרים עבד אל-פתאח אל-סיסי. לדבריו, רוסיה פנתה גם אליו בהצעה לקדם יוזמה בנושא הישראלי-פלסטיני. מצרים הניחה על סדר היום באחרונה יוזמה משלה לכנס בקהיר פסגה ישראלית-פלסטינית, אך סביר שהיא תהא מוכנה להעביר את "התיק" לידי הרוסים. אם תמשך הפעילות הרוסית במישור זה, הדגם שאותו רוסיה תבקש לקדם הוא התנעת תהליך מדיני ישראלי-פלסטיני בשושבינותה ובגיבוי הליגה הערבית.
הפלסטינים מצדם הביעו הסכמה עקרונית להשתתף במפגש פסגה במוסקבה, אך בתחילה התנו זאת בהפסקת הבנייה בהתנחלויות ושחרור אסירים (אלו שעליהם סוכם במסגרת התהליך המדיני שהתקיים בחסות מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי). זו דרישה קבועה של הנשיא עבאס שעלתה בהזדמנויות קודמות.
ישראל לא התלהבה מלכתחילה מהיוזמה הרוסית ודחתה את תגובתה. הרוסים הפעילו שורה של לחצים ואיתותים כלפי ישראל. בכלל זה הושמעה ביקורת מפי דיפלומטים רוסים באו"ם נגד מדיניות ישראל בהקשר להתחלות הבנייה בירושלים. כן הוצהר שרוסיה לא תתמוך בישראל במסגרת האו"ם, אם תעלה להצבעה הצעת החלטה בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. עם זאת, ישראל החליטה לבסוף להשיב בחיוב ליוזמה הרוסית ובשיחת טלפון בין נתניהו לפוטין לובנו התנאים לכך וההשלכות. בתחילת ספטמבר הגיע לישראל ולרשות הפלסטינית נציגו של פוטין, בוגדנוב, כדי לתאם את נושא הוועידה במוסקבה. ואולם, מעבר לחילוקי דעות בין הצדדים הישראלי והפלסטיני אשר לתנאים שיאפשרו את מימוש היוזמה, קשיים נוספים מעכבים את קיומו של מפגש הפסגה. הצדדים מתקשים לפנות ביומנם מועד מתאים למפגש; מהצד הפלסטיני עולים מסרים סותרים באשר לתנאים המקדימים לקיומו; הפרטנרים האזוריים, בעיקר הליגה הערבית, עדיין לומדים את הנושא; לא ברורה ההתייחסות לסוגיה מצדה של ארצות הברית, שמובילה לאורך שנים את התהליך המדיני ואינה מעוניינת להעביר את ההובלה לרוסיה כדי למנוע ממנה לחזק כך את מעמדה האזורי והבינלאומי; לא ברורה העמדה של האיחוד האירופי, שאימץ את היוזמה הצרפתית להתנעת התהליך המדיני באמצעות ועידה בינלאומית ואינו מעוניין להעניק תמורות מדיניות לרוסיה לנוכח התנהלותה באוקראינה.
ישראל מצדה נאלצה להגיב בחיוב ליוזמה הרוסית כדי לא להיתפס כסרבנית שלום ומחשש לפגיעה במערכת היחסים העדינה בינה לבין רוסיה. יתכן גם כי בישראל מעריכים שבכוחה של היוזמה הרוסית לנטרל יוזמות אחרות, כמו החלטה במועצת הביטחון, שתכלול עקרונות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. עם זאת, יש להביא בחשבון שהסכמה ישראלית להשתתף בפסגת מנהיגים במוסקבה נעשתה בהתייעצות עם ארצות הברית והכותרת 'פסגת מנהיגים' מתאימה יותר לכל הצדדים לעומת 'וועידה בינלאומית'.
סיפור היוזמה הרוסית חושף כי אין חפיפה מלאה בין האינטרסים של רוסיה וישראל במזרח התיכון, וכי רוסיה יכולה מעת לעת להפתיע את ישראל למרות התפאורה של התיאום האווירי-המבצעי ביניהן בזירת סוריה. ישראל מודעת לכך שעמדות היסוד הרוסיות בסוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני נוטות לצד הפלסטיני. גם בסוגיות אזוריות אחרות, ביניהן מעמדה האזורי של איראן, עתידה של סוריה וכן הקואליציה הפרו-אסדית שמובילה רוסיה עם הציר השיעי, העמדות של ישראל ושל רוסיה אינן עולות בקנה אחד.
גורם מרכזי נוסף העשוי להכשיל את היוזמה הוא התנאים המוקדמים של ישראל והפלסטינים לגבי שיבה לשולחן הדיונים. בתגובה ליוזמה הרוסית, הפלסטינים מיד חזרו על התנאים של הפסקת הבנייה בהתנחלויות בגדה המערבית ושחרור אסירים. ואמנם, דוברי הרשות הסירו בהמשך את התנאים לפגישה. ישראל מצדה לא הציגה בפומבי את דרישותיה, ובכלל זאת הדרישה להכרה בישראל כמדינה יהודית. עם זאת, קשה לשער שהן הפלסטינים והן ישראל ירככו את עמדותיהן, כדי לרצות את מוסקבה, במקום שסירבו לרכך אותן כדי לרצות את וושינגטון. משום כך, גם אם תצליח רוסיה להביא את הנשיא עבאס וראש הממשלה נתניהו להיפגש במוסקבה, ההישג הרוסי יהיה סמלי בעיקרו. הסיכוי שהמפגש יוליד פריצת דרך ממשית לקראת הסדר ישראלי-פלסטיני קלוש ביותר.
הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.
סוג הפרסום מבט על