פרסומים

   המהלך הפוליטי שהוביל לכך שהאיחוד האירופי יאמץ עמדה זו היה מפותל למדי, וכרוך בוויכוחים פנימיים רבים: מתקפת הטרור בבורגס (בולגריה) ביולי 2012 הביאה להתלהטות הוויכוח בתוך האיחוד האירופי סביב השאלה האם יש עדות נחרצת לכך שהארגון השיעי לבנוני הוא שעומד מאחורי המתקפה, ואם כן, כיצד יש להגיב למעורבותו זו. לאחר שממשלת בולגריה הצהירה בפברואר 2013, כי חיזבאללה הוא שעומד מאחורי הפיגוע בבורגס, צבר המהלך להכריז על חזבאללה כארגון טרור - שהובילו מדינות כמו בריטניה והולנד בגיבוי ארצות הברית - תאוצה.
למרות שממשלת בולגריה הנוכחית חזרה בה חלקית מטענה זו, היא ללא ספק השפיעה על החלטת האיחוד האירופי לשנות את מדיניותו כלפי חזבאללה. תרמו לכך גם גורמים נוספים: דיווחים מצטברים בדבר פעילות הארגון באירופה, הרשעתו במארס 2013 של אדם בעל אזרחות כפולה, לבנונית-שבדית, שנעצר בקפריסין ביולי 2012 והואשם באיסוף מידע על טיסות ותיירים מישראל עבור ארגון חזבאללה, מעורבותו הצבאית הגוברת של חזבאללה בסוריה, ההחלטה שהתקבלה לאחרונה במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, וכן הלחץ האמריקני והישראלי החזק. גורמים מאיצים אלה סייעו להתגבר על ההססנות האירופית סביב סוגיה זו ותרמו לכך שהאיחוד האירופי הצליח לבסוף לגשר על המחלוקות הפנימיות ולהכיר בחזבאללה כ'ארגון טרור'.

ואכן, אין זה מפתיע שתגובת חזבאללה הייתה עוינת ביותר: לאורך השנים ציין הארגון בהזדמנויות שונות שהוא רואה עצמו כשונה לחלוטין מארגוני טרור דוגמת אל-קאעדה, כשהוא שב ומדגיש שפעילויותיו הצבאיות מתמקדות רק נגד ישראל, ובמקביל מכחיש מעורבות בטרור בינלאומי, לרבות במתקפה האחרונה בבורגס. חזבאללה הצהיר שהוא "דוחה בתוקף" את המהלך להכריז על הזרוע הצבאית שלו כארגון טרור, והוסיף שהוא רואה בכך 'עוול' ו'תוקפנות', ותוצאה של כניעת האיחוד האירופי ללחץ ישראלי ואמריקני. בחודשים שקדמו להצבעת האיחוד בנושא, השקיע גם החזבאללה מאמצי שתדלנות והון פוליטי ניכר כנגד המהלך. לדוגמה, בהצהרה הדרמטית הידועה מאוגוסט 2012, הכריז מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה שההכרזה על חזבאללה: "תייבש את מקורות המימון ותשים קץ לתמיכה החומרית, הפוליטית והמוסרית".אולם האם אפשר לראות בהחלטה דבר מה מעבר למהלך שמסתכם ב'פרסום והטלת דופי' בחזבאללה? כאן התשובה מעורבת: טכנית, האיחוד האירופי יהיה מסוגל לאכוף הקפאת נכסים והטלת איסורים על העברות כספים ליחידים, לארגונים ולישויות שמוערך כי הם מסונפים לזרוע הצבאית של חזבאללה. כמו כן, על פי העמדה המשותפת CP931, יחויבו המדינות החברות לקיים שיתופי פעולה לצורכי משפט ומאסר שילכדו יחידים וישויות המקושרים למערך הצבאי של הארגון, ובנקים ומוסדות פיננסים אחרים יהיו מחויבים לשתף פעולה באופן דומה. עם זאת, כאן השטן הוא בפרטים: על מנת שהאיחוד האירופי יקפיא נכסים של העברות אסורות, יהיה צורך להוכיח שהכספים החשודים מועברים במפורש לזרוע הצבאית של חזבאללה, ולא, נניח, לשירותים החברתיים של הארגון. אין צורך לומר שהוכחה כזו מערימה מכשולים מעשיים ניכרים בפני יישום ההחלטה בפועל. יתרה מכך, ההכרזה על הזרוע הצבאית של חזבאללה כארגון טרור לא אמורה לפגוע ביכולת של חברי האיחוד האירופי להיפגש או לבוא במגע עם מי מחברי הארגון (העמדה המשותפת CP931 אינה אוסרת על מגעים מסוג זה), והיא גם אינה צפויה להשפיע על היכולת של חברי הארגון לנוע בחופשיות באירופה.

למרות שחסרים עדיין פרטים (למשל, לא פורסם עדיין מה היו המניעים הרשמיים של האיחוד האירופי להכרזה על חזבאללה כארגון טרור), יהיה זה סביר להעריך שמבחינה מעשית, סיווג הזרוע הצבאית של חזבאללה כארגון טרור אינו מהווה חציית קו אדום עבור חזבאללה או עבור האיחוד האירופי. עם זאת, עבור ארגונו של נסראללה ועבור שותפיו האיראנים, החלטה זו שולחת איתות פוליטי ברור בדבר קוצר הרוח הגובר של האיחוד כלפי פעילות הטרור הבינלאומי שהארגון חידש בשנים האחרונות, ויותר מכך, כלפי המעורבות הבוטה שלו בסוריה, ותמיכתו במשטר אסד ובפעולותיו האכזריות נגד אזרחיו.