פרסומים

מאז אביב 2017 החלו להתקבל ידיעות וסימנים, שאיראן בונה ציר יבשתי לשם תעבורת כוחות ואמצעי לחימה, המשתרע מאיראן, דרך עיראק ועד לסוריה ולבנון. ציר זה, שכונה "המסדרון", היה אמור להימצא בשליטתה והשפעתה של איראן, באמצעות "משמרות המהפכה" והמיליציות החמושות השיעיות. איראן לא הודיעה עד כה על כוונתה לבנות גשר יבשתי זה, אך יש בו הגיון אם הוא נועד להעביר במהירות יחידות לוחמות גדולות מ"משמרות המהפכה" והמיליציות השיעיות לסוריה ולבנון, וכן להעביר נשק איכותי בדרך שנראתה מאובטחת יותר, במקביל להעברתם עד כה בדרך האוויר מאיראן לדמשק, או במקומה, ובכך לגוון את דרכי ההעברה, בהתאם לתנאים בשטח. סביר כי הפעלת מסדרון זה נועדה בעיקר לאפשר בשלב הנוכחי את העברתם של כוחות לוחמים לסוריה כדי להמשיך לסייע לייצובו של משטר אסד. אולם בהמשך, או במקביל, המסדרון אמור לחזק את יכולותיו של ארגון חזבאללה – ויתכן גם של מיליציות שיעיות נוספות המוצבות כיום בסוריה – מול ישראל, ובכך להחמיר את האיום האיראני על ישראל ולחזק את כושר ההרתעה כלפיה.

תמונת הפעלתו של המסדרון על ידי האיראנים ושלוחיהם עדיין אינה ברורה. אולם ככל הנראה, הפעלתו בשלב זה הינה ראשונית ומצומצמת. כך טען שר ההגנה האמריקאי, ג'יימס מאטיס, בתחילת ינואר 2018, כי איראן לא הצליחה עד כה ליצור את הגשר היבשתי דרך סוריה לים התיכון, וכי בשלב זה הגשר היבשתי אינו קיים. לדבריו, הקמת הגשר התעכבה עקב הלחימה הנמשכת באזור נגד שרידי המדינה האסלאמית וכוחות אחרים שעדיין נותרו בשטח. עם זאת, מקורות עיראקיים – שמהימנותם אינה ברורה – טענו, שבאמצע דצמבר 2017 עברה השיירה הצבאית האיראנית הראשונה מעיראק לסוריה, לכיוון דיר א-זור. השיירה כללה 20 משאיות, שמטענן לא היה ידוע, ולוותה על ידי אנשי "משמרות המהפכה" ומיליציות עיראקיות. להערכת המקורות הללו, זו הייתה כנראה תחילת ההפעלה של הגשר היבשתי מאיראן לסוריה.

מדברי מאטיס והמקורות העיראקים עולה, כי עד כה לא הופעל המסדרון בהקף משמעותי, וכנראה העברת הכוחות ואמצעי הלחימה מאיראן לסוריה המשיכה להתנהל בעיקר בדרך האוויר. סביר להניח שהעיכוב בהפעלת המסדרון נובע לא רק מהמשך הלחימה בחלק מהאזורים שבהם אמור המסדרון לעבור, אלא גם מחששם של האיראנים מפגיעה בשיירות שיעברו בו על ידי ארצות הברית ו/או ישראל, וכן על ידי גורמים סונים, המדינה האסלאמית וארגוני אופוזיציה למשטר אסד. חשש זה יכול להתגבר ככל שיסתבר לאיראנים שמעבר יבשתי מעניק לישראל זמן התרעה ופעולה ארוך יותר נגד השיירות מאשר משלוחים בדרך האוויר.

יתר על כן, ב-20 בינואר 2018 הודיע מזכיר המדינה האמריקאי, רקס טילרסון, כי אחד מיעדיה של ארצות הברית במזרח התיכון הוא טירפוד החלום האיראני לבנות מרחב פעולה חופשי מאיראן לים התיכון. לשם כך תמשיך ארצות הברית לקיים נוכחות צבאית בסוריה, שמועד סיומה טרם נקבע בשלב זה. הכוחות האמריקאים שיושארו בסוריה יתמקדו במניעת חזרתה של המדינה האסלאמית לאזור, אך גם יפעלו כדי לבלום את השפעתה של איראן בסוריה – אם כי טילרסון לא פרט איזה צעדים יינקטו נגד ההתערבות הצבאית האיראנית בסוריה. לדבריו, הממשל ינסה במקביל להפעיל כלי נוסף לצמצום ההשפעה האיראנית בסוריה – באמצעות מאמץ לכינון ממשלה סורית ללא מעורבותו של אסד ומשטרו בשלטון. מאחורי מאמץ זה מצויות הציפיה והתקווה, שממשלה כזו, אם תוקם, תבקש להיפטר מההשפעה ומהנוכחות של איראן בסוריה ומהתלות בה.

אין ספק שהודעתו של הממשל האמריקאי בדבר הכוונה לקיים נוכחות צבאית ללא הגבלת זמן חייבת להדאיג את האיראנים. הצעד האמריקאי יכביד על פעילותה של איראן. שבכוונתה כנראה לקיים נוכחות צבאית ניכרת במרחב הסורי של מיליציות שיעיות, ובכללן חזבאללה, בסיוע כוחות איראניים מוגבלים יותר, לפרק זמן ארוך. במיוחד צריכה להדאיג את האיראנים כוונת הממשל, שהנוכחות הצבאית האמריקאית – שאמנם נופלת בהיקפה מזו של האיראנים – נועדה במפורש גם לצמצם את מעמדה והשפעתה של איראן בסוריה. איראן גם צריכה להיות מודאגת מכוונת הממשל – בסיוע בעלי בריתו בסוריה – לחזק את צבא סוריה הדמוקרטי ואת המיליציות הכורדיות. אלה אמורים להיות הכוח שישלוט ויפעל בצפון-מזרח סוריה, ככל שישרוד מול הלחץ הטורקי, ובכך גם ייצור איום על המסדרון האיראני מעיראק לסוריה.

עד כה ממשל טראמפ אמנם איים לצמצם את מעמדה של איראן במזרח התיכון, אך קיים מהבטחותיו הרבה פחות, משום שלא עלה בידו לבנות את הכלים הדרושים לבלימת איראן. גם אין ביטחון שהממשל יהיה מוכן להתעמת בשטח עם כוחות איראנים / שיעים וחזבאללה, לאור הזיכרון הכואב מהתערבותה של ארצות הברית בעיראק בעשור הקודם, שטראמפ עצמו מתח עליה ביקורת והודיע שהוא לא היה מכניס את הכוחות האמריקאים לעיראק.

אלא שגם לאיראן אין שום ענין להסתבך בעימות צבאי עם כוחות אמריקאים, והיא אינה יודעת כיצד יפעל טראמפ למימוש יעדיו. היא גם צריכה להביא בחשבון שרוסיה תהיה מוכנה להסדר שלא יענה על מלוא האינטרסים של איראן, שייבנה על בסיס הסכמה עם הממשל האמריקאי, ובעיקר – גם כזה שלא יבטיח את המשך שלטונו של משטר אסד. הסדר כזה עלול להוביל לפגיעה קשה בהשפעה ובאינטרסים של איראן בסוריה ובמרחב, ובכלל זה בהפעלת המסדרון האיראני.

עקב חוסר הביטחון לגבי התגובה האמריקאית כלפי הפעלת המסדרון, והחשש הצפוי גם מפני האפשרות שישראל תתקוף שיירות שיעברו בו, סביר להניח שאיראן תיזהר בשימוש בציר היבשתי. בהנחה זו, איראן עשויה לבחון את "הקווים האדומים" של ארצות הברית וישראל ואת עוצמת תגובתן לגבי שיגור שיירות בציר. כך, קיים סיכוי גבוה שאיראן תתאפק ולא תגיב על תקיפות אמריקאיות נגד שיירות שיעברו בציר, איראן צפויה להפעיל בו בעיקר מאנשי המיליציות השיעיות ולא כוחות איראנים משמעותיים, משום שהשימוש במיליציות יאפשר לה יותר גמישות, יחסוך אבדות בכוח-אדם איראני ולא יחייב אותה להגיב על תקיפות. מכאן גם מותר להניח שאיראן לא תשתמש במסדרון ברציפות, אלא תעדיף לשגר בו שיירות מפעם לפעם, בכפוף לתגובותיהן של ארצות הברית וישראל.

האפשרות שאיראן תתחיל להפעיל את המסדרון מחמירה את האיום על ישראל – הן משום שהוא עלול לשמש צינור לחיזוק חזבאללה, והן משום שהוא תורם לאפשרות של הידרדרות צבאית בין איראן לישראל. עם זאת, העובדה שאיראן לא הזדרזה עד כה בהפעלתו, ההנחה שיתכן שהיא תיזהר בשימוש בו ולכן הפעלתו תהיה מוגבלת, ושהממשל האמריקאי הודיע שהנוכחות הצבאית האמריקאית בצפון-מזרח סוריה תימשך בינתיים ללא הגבלת זמן – כל אלה עשויים לצמצם את חומרת האיום.

איראן מעולם לא הודיעה רשמית ובפומבי על כוונתה להפעיל את המסדרון, ובכך גם הותירה לעצמה מרחב תימרון לגבי עצם הפעלתו והיקפה. יש להניח שאיראן מכירה בכך שבהפעלת הציר היבשתי כרוכים יתרונות, אך גם חסרונות, הקשורים בחשיפתו לתקיפות מצד ארצות הברית, ישראל וגורמים סונים ובנוכחות הצבאית האמריקאית בצפון סוריה. ככל שאיראן תעריך שחסרונות אלה הם משמעותיים, ואולי עולים על היתרונות, היא עשויה לצמצם את שימושה במסדרון, ולהיפך. השיקול האיראני בעניין זה יושפע במידה רבה מהתנהלותן של ארצות הברית וישראל מול הפעלת הציר.