פרסומים
מזכר 119, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, יוני 2012.
בחודשים האחרונים חברו אירועים קצרי טווח לתהליכים ארוכי טווח, שהעמידו יחדיו את סוגיית שילובם השוויוני של חרדים בצה"ל ובשירות האזרחי במקום גבוה בראש סדר היום של החברה הישראלית. לתופעות עכשוויות חשובות אלה חוברים, כמובן, גם תהליכים חשובים המעצבים ומשנים לטווח ארוך את צביונה של החברה הישראלית כולה, וביניהם: 1( ההתפתחויות הדמוגרפיות, לאורך זמן, הן במגזר החרדי והן במגזר הערבי לקבוצותיו, המשנות את המארג החברתי בישראל ומאיימות להפוך את שתי הקבוצות הללו לרוב לא־ציוני, דוגמת מה שמתרחש כבר בבירתנו, ירושלים; 2( התפתחות התופעות של ההקצנה הפוליטיתוהדתית בקרב מגזרים אלה, בצד העמקת הפערים החברתיים והכלכליים בינם לבין מרכזה של החברה הישראלית; 3( המחאה החברתית, המבוססת על התעוררותו של המרכז הציבורי, המציג את מצוקותיו ותביעותיו שלו, כולל הטענה היסודית בדבר העדר שוויון בנטל מול הזכויות האזרחיות.
למרות הרחבת פעילותו המקצועית של פיקוד העורף, על אף מעורבותה של רשות החירום הלאומית (רח"ל) והקמת המשרד להגנת העורף, ישראל עדיין רחוקה ואולי אף מתרחקת מרמת מוכנות מספקת נוכח האיומים הגוברים על החזית האזרחית, בעיקר נוכח התעצמות האויבים במגוון כלי הנשק תלול המסלול.
{image} המערכות הרבות האמורות להעניק מענה לחזית האזרחית טרם הצליחו לגבש אסטרטגיית-על אינטגרטיבית לצורך התמודדות ראויה מול האיום הגובר. אסטרטגיה כזו תצטרך להיגזר מתפיסת הביטחון המעודכנת של ישראל, האמורה לתת ביטוי הולם ומאוזן למרכיב התגוננות העורף. שילוב מלא יותר של הגורמים האזרחיים הן מהמגזר הציבורי, הן מהמגזר השלישי והן מהמגזר העסקי, טומן בחובו פוטנציאל רב לחיזוק היכולות של החזית האזרחית.
המערכת העוסקת במצבי חירום בישראל מדברת עדיין בשפות ארגוניות ותרבותיות שונות. היא זקוקה באופן נואש ודחוף ל"קפיצת מדרגה", שאותה יכול לקדם רק גורם מנהיגותי מוביל ובעל סמכות ברורה, פוליטית וארגונית, שיגבש אסטרטגיה, דוקטרינה כוללנית ותכנית פעולה, וידאג ליישומן הלכה למעשה בלוח זמנים ריאלי.
הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.
סוג הפרסום מזכרים