פרסומים

בעשור שחלף מאז השתלטות חמאס על רצועת עזה הצליח הארגון להעצים ולשכלל את כוחו הצבאי ולשקם יכולות שנפגעו כתוצאה מסבבי לחימה עם ישראל. עם זאת, במישור האזרחי -  כמי ששולט בכשני מיליון תושבים - חמאס מתמודד עם משבר הולך ומחריף. המצוקה האזרחית בעזה, המתבטאת בתנאי מחייה ירודים ובשיעור אבטלה גבוה - למעלה מ-40 אחוזים, החמירה בעקבות מבצע "צוק איתן", בשל הקושי לתקן את הנזקים שגרמה הלחימה והמשך הסכסוך בין חמאס לרשות הפלסטינית, המעכב אפשרות להשיק פרויקט שיקום נרחב ברצועה. המשבר מתבטא בין היתר בקיצוץ ניכר באספקת החשמל, המסופק למשך שאינו עולה על כשש שעות ביממה בשנה האחרונה, וכן בעיכובים תדירים בתשלום משכורות לפקידים. פתרונות כגון "הסדרה" מדינית במעורבות ישראלית, שתאפשר האצה של תהליכי השיקום והפיתוח בכפוף לפיקוח בטחוני בינלאומי, אינם מעבר לפינה. לתהליך הפיוס בין חמאס לרשות הפלסטינית - המקודם על ידי מצרים - פוטנציאל לשיפור אמיתי צב, אולם עדיין הצלחתו מוטלת בספק, בהתחשב בניסיונות הפיוס קודמים שנקלעו למבוי סתום.

לפיכך, הנהגת חמאס ניתבה את מאמצי הגיוס של סיוע כלכלי לאפיקים דיפלומטיים אזוריים: הפגת מתחים עם מצרים, השולטת בשער הדרומי לרצועה ("מעבר רפיח"), והידוק הקשרים עם מדינות אחרות באזור, ובכללן  טורקיה וקטאר, על מנת שיגבירו את הסיוע האזרחי לרצועה גם באמצעות הקשרים שלהן עם ישראל. במסגרת הדיפלומטיה האזורית, חמאס שואף גם להתנער מהדימוי של ארגון טרור אסלאמי ולקדם את מעמדו כחלופה מדינית לרשות הפלסטינית. לפיכך, ב-1 במאי 2017 פרסם הארגון את "המסמך המדיני" - נייר עקרונות שהבשיל לאחר שיג ושיח פנימי שארך כארבע שנים ושווק תקשורתית בעיקר על ידי ראש הלשכה המדינית היוצא, ח'אלד משעל. במסמך מובעת תמיכה בנוסחת "מדינה בגבולות 1967", אמנם ללא השמטת עקרון "אי-ההכרה בישראל", המודגש באמנת חמאס המקורית והמבחין בין המצע המדיני של הארגון לזה של פת"ח/אש"ף והרשות הפלסטינית. גם אם אין במסמך המדיני שפורסם באחרונה ביטוי לשינוי מהותי בעמדת חמאס כלפי ישראל, עצם -פרסומו ושיווקו בפני העולם הערבי והעולם המערבי מעידים על המוטיבציה הגבוהה של הנהגת חמאס לשפר את מעמדו הבינלאומי של הארגון ואף לזכות בלגיטימציה גבוהה יותר ביחס למתחריו: הנהגת הפת"ח ואבו מאזן העומד בראשה.

בה בעת, חמאס שומר על איפוק צבאי - נמנע מ"משחק באש" שעלול יהיה לגרור אותו לסבב לחימה ארוך ומתיש עם ישראל ואשר ישלול ממנו אפשרות לקצור את פרי המאמץ הדיפלומטי. להבלגה המאפיינת בעת הנוכחית את מדיניות חמאס מספר ביטויים, במישור הצבאי ובמישור התקשורתי-הסברתי:

1. הימנעות מירי תלול מסלול לעומק שטח ישראל, גם בתגובה לתקיפות ישראליות שפגעו בתשתיות ומתקנים צבאיים של הארגון בעקבות שיגורי רקטות לשטח ישראל על ידי ארגונים סלפים.
2. העברת מסרי איום - המעידים על כוונה להימנע מהסלמה רבתי, אם וכאשר יבחר הארגון להגיב לתקיפות ישראליות (במאמרי פרשנות באתרי חמאס הוצגה, למשל, הנוסחה: "טיל נגד טיל"). בעקבות חיסול פעיל הארגון, מאזן פוקהא, שלטענת חמאס התבצע על ידי סוכנים ששיתפו פעולה עם ישראל, הארגון פרסם איומים על בכירים בישראל ועודד ביצוע פיגועים בגדה המערבית, אך נמנע מלאיים בתגובה משטח הרצועה עצמה.
3. העברת מסרי הרגעה - על רקע ההידרדרות ביחסים בין חמאס לרשות הפלסטינית והגברת מאמצי התקרבות בין חמאס למצרים, דוברי הארגון פרסמו מסרים שכוונו לציבור הפלסטיני ברצועה ולאוזניים ישראליות, שלפיהם פתיחת סבב לחימה ממושך עם ישראל, בתגובה למצב בעזה ובמטרה לשנות את התנאים בה ואת כללי המשחק, אינה מונחת על הפרק.

חמאס אמנם שוקד על הכנות לעימות צבאי, עורך ניסויים ושיפורים של אמצעי לחימה ומעת לעת שב ומאיים (כפי שאיים לפני "צוק איתן") כי המשך הסגר הישראלי וסירוב נשיא הרשות מחמוד עבאס לפעול לפתרון הבעיות הכספיות שאליהן נקלעה הרצועה, יובילו ל"פיצוץ". אולם, לצד השימוש במטאפורה של "חבית חומר נפץ העלולה להתפוצץ", דוברי חמאס אינם גורסים מפורשות כי לארגון עניין במלחמה. נראה שהוא מעוניין להזהיר מפני פיצוץ, לא להחיש את התרחשותו.

ישראל מצדה יכולה להפיק תועלת ביטחונית מהאיתותים המגיעים מעזה, אם תאפשר להגביר את הסיוע האזרחי של מדינות האזור לרצועה. ככל שיתרחב מרחב התמרון הדיפלומטי של חמאס ויוביל למהלכים שיועילו לשכך את המתח ברצועה ולהרחיק את סכנת ההסלמה, כן יקטן התמריץ של חמאס  לפנות לאופציה הצבאית נגד ישראל. אולם, כדי שההבלגה תישמר יש לחשב היטב גם את עוצמת התגובה להתגרויות הצבאיות המגיעות מעזה מעת לעת - שיגורי רקטות על ידי פלגים סוררים. תגובה החורגת מהעברת מסר צבאי מוגבל לחמאס כדי שירסן ארגונים אלה, לדוגמא, התנקשות בראשי הארגון או מבצע רחב היקף להשמדת תשתיותיו הצבאיות, עלולה לגרום לחמאס לשים קץ להבלגה ולממש איומי תגובה מעזה.

בנוסף, חמאס עבר בחודשים האחרונים שינויים פנימיים לא-מבוטלים, עם מינוי מנהיג חדש בעזה, יחיא סנואר, והחלפתו של ראש הלשכה המדינית, ח'אלד משעל, באסמאעיל הניה. הצורך של מנהיגים אלה לקדם את האינטרסים של חמאס, בפרט באמצעות מאמץ לפתוח דף חדש ביחסים עם מדינות שהקשרים עמן נקלעו למשבר בשנים האחרונות - מצרים מחד גיסא ואיראן מאידך גיסא - מכניסים את דרג ההנהגה החדש של חמאס לתקופה של מבחן מעשי, שבמרכזו המשימות של גיוס תמיכה כספית ובניית קשרים אזוריים.

הנהגת חמאס נאלצת לבחור לאן לפנות. מצרים מסוגלת לספק פתרון ממשי לבעיות האזרחיות ברצועת עזה, בעוד איראן יכולה לסייע לבנין הכוח הצבאי של הארגון. אחרי תקופה שבה אותתו בכירי חמאס בעזה על הכוונה לשפר את היחסים עם טהרן, כעת הם ממקדים את מאמציהם הדיפלומטיים דווקא בשיפור היחסים עם קהיר.

דף חדש ביחסים עם קהיר עשוי למתן באופן מיידי את המשבר ברצועה, אם ייפתח מעבר רפיח לכניסת סחורות באופן סדיר כבעבר. ואכן, בשבועות האחרונים מצרים פותחת את השערים לזמנים קצובים, על סמך ההודעות שנמסרות לאזרחים בעזה. המשך הסיוע המצרי לחמאס והרחבתו מותנים על ידי קהיר בשיתוף פעולה ביטחוני הדוק מצד הארגון, ובפרט מלחמה בהסתננויות והברחות של סלפים מעזה לחצי-האי סיני. בה בעת, קהיר קשובה לדרישות הביטחון השוטף של ישראל - שותפתה האסטרטגית במשולש הגבולות העזתי. החודשים הקרובים יהיו לפיכך תקופת מבחן ליחסי מצרים-חמאס. מבחן זה, כשלעצמו, מחליש את הסיכויים להסלמה יזומה של חמאס מעזה נגד ישראל.

שחקן חיזוק נוסף שבו ביקש חמאס להסתייע בעת האחרונה (הגם שיכולתו לסייע לטווח ארוך אינה ברורה) הוא בכיר פת"ח לשעבר ויריבו של אבו מאזן בהווה, מוחמד דחלאן, השוהה מחוץ לשטחים. בין חמאס לדחלאן מתקיימת חפיפת אינטרסים חלקית - שניהם יריבי עבאס, ויריבות זו גוברת עקב מהלכיו הנגדיים, במיוחד הפסקתה של העברת הכספים לשלטון חמאס. סגן שר החוץ בממשלת חמאס, ע'אזי חאמד, דיבר באחרונה בגלוי על אודות התגבשות הקשר עם דחלאן. לדבריו, על רקע ההתפתחויות האזוריות - במיוחד החרפת המתח בין ערב הסעודית ובעלות בריתה לבין איראן וקטאר - יש המעוניינים לסגור את שערי עזה ולהעניש את חמאס בשל קשריו עם קטאר ואיראן. מדברי חאמד עולה כי פנייתו של חמאס למגעים עם דחלאן היא ניסיון לתמרן בסבך האינטרסים האזוריים או לרצות את המחנה של יריבי איראן וקטאר. להבנתו של חאמד, דחלאן הינו חלק מהמאבק האזורי על ההשפעה בזירה הפלסטינית. דחלאן שואף להסתייע בחמאס כדי לשוב ולהיות חלק מהמשחק הפוליטי הפלסטיני, ועל כן גם מבטיח סיוע בפתרון המשבר בעזה.

מבחינת ישראל, יש לתהות האם למגעים של חמאס עם יריבו של אבו מאזן עשויה להיות גם השפעה פוליטית וביטחונית בגדה. כלומר, האם שותפות בין דחלאן וחמאס עשויה ליצור מוטיבציה לניסיונות לערער את שלטון עבאס באמצעות הפרות סדר וטרור - כפי שכבר ניסה חמאס לעשות בעבר, ללא הצלחה. לפי שעה, נראה כי התמריץ של חמאס להידוק הקשר עם דחלאן הינו כספי ולא מעבר לכך, כשם שחמאס נרתם, במקביל, למאמץ המצרי להשגת פיוס עם הרשות הפלסטינית. גם זה, כפי הנראה, במחשבה על התועלת הכלכלית שתצמח אם הרשות הפלסטינית תשוב לשאת בנטל הכלכלי של ניהול הרצועה.