פרסומים
מזכר 175, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, מאי 2018
בשנים האחרונות קבע האיחוד האירופי מספר יעדים ארוכי טווח להגברת ביטחון האנרגיה של המדינות החברות בו. בראש היעדים הללו עומד הרצון להפחית את התלות ברוסיה כספקית האנרגיה העיקרית ליבשת. 1 עם זאת, לא כל מדינות האיחוד רואות ברוסיה את הבעיה המרכזית של משק האנרגיה שלהן, וחלקן אף מקדמות את המשך הדומיננטיות שלה ביבשת, ובראשן גרמניה. האתגר הגדול ביותר של האיחוד הוא למצוא דרך לגשר בין האינטרסים וצורכי האנרגיה הסותרים של מדינות אירופה, בייחוד בין מזרח למערב היבשת, במטרה לקדם משק אנרגיה אירופי משותף שיהיה תחרותי יותר ונקי יותר, ויהווה כוח מיקוח חזק יותר מול רוסיה ומול ספקיות אנרגיה נוספות. צורך זה יגבר כאשר טורקיה תהפוך למדינת מעבר חשובה לנפט ולגז טבעי ממרכז אסיה ומהמזרח התיכון לאירופה, דבר שיעצים את כוחה הפוליטי מול האיחוד. ישראל, לעומת זאת, לא צפויה לזכות ביתרונות גיאו־פוליטיים משמעותיים מיצוא גז טבעי לאירופה.