פודקאסט

בפרק החמישי של "מגרש הרוסים" דנים חוקרי תכנית רוסיה של ה-INSS בהבדלים בין היחס הרוסי למתיחות האזורית כיום לעומת התנהלותה בתקופת מלחמת לבנון השנייה. וגם: הסיפור הלא מוכר על חטיפת דיפלומטים סובייטים על ידי המחבלים בלבנון. לינק לקריקטורה מאתר ה SVR : https://x.com/ArkadyMan/status/1771905056574439712/photo/1

אסף אוריון בשיחה על התועלת של כוח שמירת השלום של האו"ם בדרום לבנון, יוניפי"ל, עבור ישראל, במתכונתו המשודרגת אחרי מלחמת לבנון השנייה, ועל רקע מבצע "מגן צפוני" בגבול ישראל-לבנון. בהתחשב במציאות שמעבר לקו הכחול בדרום לבנון ולאחר כמעט 13 שנים בהם חיזבאללה ממשיך להרחיב את הפעילות הצבאית שלו מדרום לליטני על אף האיסור שבהחלטה 1701, איזה פוטנציאל היה להחלטת מועצמת הביטחון של האו"ם מסיום המלחמה, ועד כמה הוא מומש? האם ישראל יכולה להשתמש באירועי חשיפת המנהרות בזירה הבינלאומית, כדי לשפר את המציאות הביטחונית מעבר לגבול – בדגש על היחסים בין יוניפי"ל, צבא לבנון וארגון חיזבאללה?

פנינה שוקר חוקרת את הרגישות החברתית הנמוכה לספוג נפגעים מפעילות צבאית ועד כמה משפיעה על קבלת ההחלטות של מנהיגים בעת מלחמה, וגם על כניסתם לתהליכי שלום. לרגל יום השנה ה-12 למלחמת לבנון השניה – האם החשש המוגזם מנפגעים בקרב החיילים הוביל באופן אבסורדי להתמשכות הלחימה, לעליה בנפגעים ולהישגים צבאיים לא מספקים? על אף תמיכה ציבורית ופוליטית כמעט מוחלטת במטרות המלחמה לאורך רוב הלחימה, קינן חשש מוגזם מתמרון קרקעי, שהוביל להמנעות כדרך פעולה. מתי הרגישות של המנהיגים לנפגעים היא מידתית ומתי מוגזמת ביחס לרגישות החברתית בפועל? וכיצד השפיע הנושא על הכניסה לתהליך אוסלו ועל הוויתורים של ברק בקמפ דיוויד?