פרסומים

חברות סיניות ממשלתיות ופרטיות רוכשות בעשור האחרון חברות ישראליות, ומשקיעות בקצב גובר בתחומים אזרחיים שונים כגון תשתיות תחבורה, מזון, כימיקלים, משאבי כרייה, טכנולוגיות סלולר, ביטחון סייבר ומֶד־טק. במדינות רבות כפופה רכישת נכסים מקומיים על ידי חברה זרה להוראות רגולציה. בישראל מחויבים תאגידים מסחריים לדווח מיידית לרשות לניירות ערך על התקשרות לרכישת נכסיהם (או השקעה המקנה שליטה) כבר החל משלב המשא ומתן. ההליך הרגולטורי בישראל מתמקד בהיבטים פיננסיים במהותם, ובוחן בין היתר את מידת המינוף הפיננסי של החברה הרוכשת ואת המבנה התאגידי שלה.

לעומת ישראל, במדינות מערביות שונות פועלים גופים רגולטוריים מיוחדים, הבוחנים גם סיכונים ביטחוניים ומדיניים שעלולים לנבוע מרכישת חברות מקומיות על ידי גורמים זרים, ומשליטה אפשרית שלהם על מה שמוגדר כנכסים אסטרטגיים. מדינות אלה רואות במסע הרכישות של סין בעולם אתגר כלכלי ומדיני משולב. מבחינה כלכלית, התקדמותה המהירה של סין לעבר מעמד של מעצמת טכנולוגיה וחדשנות מאיימת על יתרונות התחרות של מדינות מפותחות בעלות כלכלה עתירת ידע כגון ארצות־הברית, גרמניה, דרום קוריאה ויפן. בשנת 2016 דורגה סין לראשונה במקום ה־25 במדד החדשנות העולמי (בעוד ישראל דורגה במקום ה־ 21), וב-2017 עלתה למקום ה-22 (בעוד ישראל עלתה למקום ה-17). לכן, הפיכתה של סין למעצמת חדשנות, בשילוב כושר הייצור העצום שבידיה ושאיפותיה המדיניות בזירה הבינלאומית, נתפסות כאיום על עתידן הכלכלי של מדינות אלה. מבחינה מדינית חוששות מדינות שונות כי אם חברות הנמצאות בבעלות ממשלת סין או בזיקה אליה ישלטו בנכסים ש הן מגדירות כאסטרטגיי ם )דוג מת נמ לים, תשתיות חשמל ותקשור ת, שט חי חקלאות, וטכנולוגיות אזרחיות בעלות יישומים צבאיים(, הדבר עלול לאפשר לממשלת סין למנף את שליטתה הכלכלית לכדי השפעה מדינית, או לעשות שימוש ברכישותיה לשם התעצמות צבאית. חששות אלו הביאו לכך שמדינות מסוימות הקימו גופים רגולטוריים מיוחדים במטרה להתמודד עם חדירתה המוגברת של סין לשוקיהן.

ישראל ניצבת בפני סיכונים דומים בניהול ההשקעות בנכסיה על ידי גופים זרים בכלל וסיניים בפרט, בין שהם בבעלות ממשלתית או פרטית לכאורה. בשנים האחרונות מיצבה עצמה ישראל כמעצמת חדשנות טכנולוגית בינלאומית, ותעשיית ההיי־טק הישראלית המשגשגת היא אחד מעמודי התווך של הצמיחה הכלכלית במדינה לצד התעשייה הביטחונית, עיבוד יהלומים, תיירות ועיבוד מתכות וכימיקלים. ישראל נחשבת כלכלה עתירת ידע, עלויות העבודה בה גבוהות וחסר לה כוח האדם הנדרש לקיום קווי ייצור יעילים לאורך זמן, שישלימו את תעשיית השירותים המפותחת. בידי סין, לעומת זאת, יכולות ייצור נרחבות ומוכחות וכן שוק פנימי גדול, אטרקטיבי וצומח. פעמים רבות מתארים מנהיגים סינים את כלכלות ישראל וסין כמשלימות, ולשיטתם יכולה סין להשקיע מההון הרב שבידיה בחברות ישראליות, להיתרם מהידע הטכנולוגי שלהן ולפתוח מפעלי ייצור ומרכזי מחקר ופיתוח בסין. עליונות עוצמתה הכלכלית של סין, תרבותה הפוליטית הייחודית — המתאפיינת בקשרי מפלגה־ממשל־תעשייה הדוקים — ושאיפותיה הלאומיות בתחומי הפיתוח הטכנולוגי והחדשנות, לצד השקעותיה הגוברות בחברות ישראליות מגוונות, הם איפוא אתגר כלכלי ומדיני עבור ישראל.