פרסומים

תקציר

השינוי הבולט יותר מנקודת ראותה של ישראל היה כמובן המעבר בממשל ארצות הברית לעידן הנשיא דונלד טראמפ, לאחר תקופת הנשיא ברק אובמה שעימו התעמת ראש הממשלה בנימין נתניהו בשתי הסוגיות המרכזיות — יחסי ישראל עם הפלסטינים וסוגיית הגרעין האיראני. עמדות הפתיחה של טראמפ בנושאים אלו יצרו בסיס הידברות רחב ופתוח בין ממשלות ישראל וארצות הברית, אך יש עדיין לעקוב אחר התממשותן של הציפיות, למשל בנושא ההבטחה להעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים, או לגבי שינוי מהותי בגישת ארצות הברית להסכם הגרעין שנחתם בין המעצמות לאיראן. בצד הפלסטיני התחלפו החששות - שנוצרו בגין הצהרות פרו־ישראליות שהשמיע טראמפ בהיותו מועמד לנשיאות - בהערכה שניתן יהיה לקיים עימו דיאלוג חיובי מבחינתם. ואולם, גם הערכה זו עלולה להשתנות לאור יוזמה אמריקאית לקידום פתרון לסכסוך הישראלי־פלסטיני, אם וכאשר תעלה על הפרק.

הדילמה האיראנית: ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית בנובמבר 2016 יצר ציפיות למפנה משמעותי במדיניות האמריקאית בסוגיות המרכזיות במזרח התיכון. כמועמד לנשיאות הבהיר טראמפ שיעדיו העיקריים באזור הם חיסול דאע"ש וקעקוע הסכם הגרעין עם איראן (JCPOA) על ידי הסתלקותה של ארצות הברית ממנו. המדינות הפרו־אמריקאיות באזור ובראשן ערב הסעודית, ישראל, מצרים וירדן לא הסתירו את אכזבתן מהיד הרכה, בראייתן, שנקט הנשיא היוצא ברק אובמה כלפי איראן וגרורותיה, ובמידה מסוימת גם כלפי רוסיה, שהעמיקה את אחיזתה בסוריה והרחיבה את קשריה באזור, תוך ניצול רפיונו של ממשל אובמה. ואולם, במלאת כשנה לכניסת טראמפ לבית הלבן ניכרה בקרב בעלות בריתה של ארצות הברית במזרח התיכון אכזבה גם מהממשל החדש. על סמך התנהלותה של ארצות הברית באזור לא ניתן לזהות אסטרטגיה ברורה, או לומר שהממשל האמריקאי נחוש לבטל את הסכם הגרעין עם איראן ולהתעמת עם השותפות האחרות להסכם במטרה לשנותו, או למצער, לצאת למערכה חזיתית נגד ההצלחות שרשמה איראן במזרח התיכון - יצירת מאחזי שליטה והגברת השפעתה באזור. את הבטחתו לבטל את ההסכם עם איראן המיר טראמפ בחקיקת סנקציות על ידי הקונגרס, שעד כה לא גרמו לפרישת איראן מההסכם - מה גם שהמדינות האחרות החתומות עליו הבהירו כי לא יסכימו לביטולו, או אפילו לעריכת שינויים בו.

גם המדיניות האמריקאית כלפי המתחולל בסוריה קשורה לסוגיה זו. במערכת הבחירות לנשיאות וגם אחרי כניסתו של טראמפ לבית הלבן הוא הדגיש בעיקר את המאבק בדאע"ש, ואת הצורך להכרית את מאחזיה של 'המדינה האסלאמית'. המשך שלטונו של בשאר אל־אסד לא היה מבחינתו מטרד מדיני ו/או מוסרי, המצריך את סילוקו. השגת היעד של כיבוש מעוזי 'המדינה האסלאמית' בעיראק ובסוריה כמעט במלואו, בחודשים האחרונים של 2017, מעלה שאלות בוושינגטון ובבירות במזרח התיכון באשר להמשך דרכה של ארצות הברית בשתי זירות אלה. מוערך כי ארצות הברית מפעילה בשטחי עיראק וסוריה יחידות עילית המונות כששת אלפים חיילים, וממשיכה לתקוף מהאוויר מטרות של דאע"ש מדי יום.

אי־הבהירות במדיניות ארצות הברית תקשה גם על ישראל, שלא תוכל לצאת מנקודת הנחה שפעולותיה להגנה על האינטרסים שלה במרחב הסורי יזכו לגיבוי מלא מול השחקנים האחרים במרחב הזה, ובפרט איראן ורוסיה. היכולת הישראלית להשתתף בעיצוב הסדרים מדינים וביטחוניים בסוריה פוחתת ככל שארצות הברית מנמיכה את פרופיל נוכחותה בסוריה, במיוחד בהיבט הצבאי.

ישראל שואפת למצוא במוסקבה הבנה לצורכי הביטחון שלה במרחב הסורי. ההישג הרוסי בסוריה, לצד הידוק הקשרים בין מוסקבה לבירות נוספות באזור, בולט במיוחד על רקע קשיים בנושאי חוץ אחרים,

הסכם נוסף בין ארצות הברית לרוסיה, גם הפעם עם מעורבות של ירדן, הושג בעקבות פגישתם הבלתי רשמית של הנשיאים ולדימיר פוטין ודונלד טראמפ בשולי הוועידה הכלכלית של אזור אסיה והפסיפיק, שנערכה בווייטנאם בנובמבר 2017" .מזכר העקרונות" שהוסכם נועד להסדיר — כלומר למנוע נוכחות כוחות זרים, דהיינו לא סורים — בדרום סוריה. למעשה, מסמך זה משקף את הדילמות שאליהן נקלעת ישראל בשל רצונה להימנע ממעורבות יתר בנעשה בסוריה, מול הצורך לשמור על האינטרסים הביטחוניים בזירה זו, כשעליה לתמרן בין מעורבות אמריקאית דועכת בסוריה לבין הבנה רוסית לצרכיה, לצד שיתוף הפעולה בין רוסיה לאיראן. ובשעה שבמזכר העקרונות יש רק הבנה חלקית לגבי רוחב רצועת הביטחוןממזרח לגבול בין ישראל לסוריה ברמת הגולן, מתנהלת פעילות צבאית של איראן על אדמת סוריה בטווחים קצרים מגבול זה. מוסקבה מצידה מצהירה כי היא רואה את נוכחותה של איראן בסוריה כלגיטימית, וכי רוסיה עצמה לא תחייב אותה לפנות כוחות זרים מסוריה.

מוקד חיכוך נוסף בין רוסיה לאיראן עשוי להיות התחממות היחסים בין רוסיה - המבקשת להרחיב את מעגל ההשפעה שלה במזרח התיכון מעבר לציר איראן־דמשק – לערב הסעודית, שגם היא מבקשת מענה לנסיגה האמריקאית באזור. מלך ערב הסעודית סלמן ויורש העצר מוחמד בן־סלמן ביקרו במוסקבה ב־2017 ,ושורה של הסכמים לרבות לרכישת נשק רוסי נחתמו בין המדינות. השיפור במעמדה של רוסיה במזרח התיכון ניכר גם ביחסיה עם טורקיה. השיפור שחל לאחר תקופת שפל בעקבות הפלת המטוס הרוסי על ידי טורקיה ב־2015, התאפשר על רקע התעלמותה של רוסיה מהתנהלותו הרודנית של רג'פ טאיפ ארדואן ומהביקורת החריפה נגדו בזירה הבינלאומית, במיוחד מצד האיחוד האירופי. טורקיה שותפה על ידי רוסיה בתהליך ההסדרה בסוריה, וסביר להניח שאנקרה לא תתנגד לכינון משטר פדרלי בסוריה, אם רוסיה תחליט לאמצו. זאת, משום שמשטר כזה יאפשר לטורקיה להעמיק את השפעתה בצד הסורי של הגבול בינה לבין סוריה.

שיפור ביחסי מוסקבה־וושינגטון יקל מציאת הבנה בארצות הברית להידברות ישראלית־רוסית. החמרה ביחסים בין שתי המעצמות תאלץ את ישראל לבדוק את התגובה בוושינגטון להעמקת הדיאלוג עם רוסיה. הקושי להעריך את המגמות ארוכות הטווח במדיניות החוץ של ארצות הברית ואי־הוודאות שמקרין הנשיא האמריקאי מגבירים את הקושי לגבש מדיניות ישראלית מול רוסיה בנושאים אזוריים חשובים לישראל, במיוחד יכולתה לשמור על חופש פעולה במרחב הסורי, ובפרט מול האתגרים שמציב הציר איראן־דמשק־חזבאללה.

מעורבותו המוגבלת של האיחוד האירופי בתהליך ההסדרה בסוריה אינה יכולה לסייע לישראל להגן על אינטרסים ביטחוניים ארוכי טווח שלה בזירה זו. אומנם, באיחוד קיימת מודעות לתפקידה השלילי של איראן במזרח התיכון, אך בה בעת יש רצון קלוש ביותר להתעמת עימה ועם גרורותיה באזור. יתרה מכך, הדיאלוג המדיני־אסטרטגי בין האיחוד האירופי לישראל, שגם בעבר היה מצומצם, העכיר לקראת סיום המשא ומתן על הסכם הגרעין ולמעשה חדל להתקיים. "מועצת האסוציאציה", שהיא המסגרת הרשמית לניהול היחסים הדו־צדדיים בין האיחוד לבין מרבית שכנותיה של אירופה וביניהן ישראל, לא התכנסה זמן רב. ברקע הנתק חילוקי הדעות העמוקים בין ישראל לאיחוד בשאלות הסכסוך הישראלי־פלסטיני והקיפאון המדיני.

מזה מספר שנים מעדיפות ממשלות ישראל לפעול מול מדינות אירופה במישור הדו־צדדי, תוך עקיפת מוסדות האיחוד. דרך פעולה זו יכולה לקדם את יעדיה של ישראל כל עוד הממשלות של מדינות החברות באיחוד ישתפו פעולה עם התנהלות זו, וכל עוד מוסדות האיחוד המרכזיים בבריסל טרודים בבעיות בוערות יותר, בחלקן כאלו שישפיעו על עתידו.

אשר לסין, היא עדיין בחזקת שחקנית ספסל במגרש המדיני המזרח־תיכוני. מעורבותה באזור מורגשת בעיקר בתחום הכלכלי, ובמידה מסוימת גם בתחום מכירות הנשק. סין משתמשת במעטפת המושג 'דרך אחת וחגורה אחת' כבסיס לחדירתה הכלכלית לאזור, והיא מצמידה אליו את האמצעי הפיננסי — הבנק האסיאני להשקעות ותשתיות. התנופה הסינית כוללת סלילת כבישים ומסילות ברזל ופיתוח נמלים. במקרים מסוימים, כמו בישראל, ההשקעות הסיניות מתפשטות גם לתחומים נוספים. בעשור האחרון השקיעה סין באזור (כולל בצפון אפריקה אך לא בישראל) יותר מ־120 מיליארד דולר, שהם כעשרה אחוזים מסך השקעותיה מחוץ לסין.

במקביל להעמקת הקשרים בין סין לאיראן והעולם הערבי, התהדקו גם היחסים הכלכליים בין ישראל לסין. ביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו בבייג'ינג נערך בסימן 25 שנים לכינון היחסים בין המדינות. בניגוד לקשר הסיני עם מדינות אחרות במזרח התיכון, סין נוהגת הבחנה ברורה בין שיתופי הפעולה הכלכליים עם ישראל לבין עמדותיה המדיניות בנושאים הקשורים לישראל. דפוס היחסים הללו אינו שונה במהותו מהיחסים בין ישראל למדינות אחרות, להוציא הגידול המואץ ביחסי הכלכלה בין ישראל וסין והיעדר כל איזון בין מגמה זו לבין הצבעותיה של סין בפורומים בינלאומיים, קרי, אי־תמיכה סינית במדיניות הישראלית. מנגד, סין אינה מתרגמת את עמדותיה באשר לסכסוך הישראלי־פלסטיני לצעדים כלכליים מוחשיים, כפי שנוהג כאמור האיחוד האירופי ביחס ליצוא הישראלי משטחים שנכבשו ב־1967 ,או לתמיכה כספית בפעילות ארגונים המתנגדים למדיניות ישראל בנושא הסכסוך. זאת ועוד, הריכוך המסוים ברטוריקה של הנשיא טראמפ כלפי סין, שנרשם במהלך 2017 ,יקל על ישראל לנהל את יחסיה עם סין בתחומים רגישים כמו הסייבר והתקשורת במרחב המשיק לתחום הביטחוני.

להודו אין אומנם השקעות עתק באיראן ובעולם הערבי, אך כלכלתה נתמכת במידה רבה על ידי העברות הכספיות של מיליוני הודים המועסקים בעולם הערבי, ובעיקר במדינות המפיקות נפט וגז. השינוי במדיניותה של הודו כלפי ישראל הוא לכן מעודד, הגם שיהיה על ישראל לעקוב אחר התפתחות היחסים בין הודו לסין, שכן הסלמה בזירה זו על רקע סכסוכי גבול או תחרות באוקיינוס ההודי עלולה לגרור ניגוד עניינים, שתהיה לו משמעות גם לגבי היחסים ביניהן לבין ישראל.

לסיכום, בחינתו של רכיב היחסים בין ישראל לשחקנים הבינלאומיים המעורבים מבחינה צבאית, מדינית וכלכלית במזרח התיכון מלמדת על מגמה של יציבות ואפילו שיפור ביחסים, שמקורם בכניסתו של נשיא חדש לבית הלבן בתחילת 2017 ,בהתרחבות הדיאלוג בינה לבין רוסיה והעמקת היחסים עם הודו וסין. לשיפור זה תרמו גם ירידת חשיבותו של הסכסוך הישראלי־פלסטיני בסדר היום האזורי במזרח התיכון ובסדר היום הבינלאומי בכלל, וכן העובדה שבמהלך השנה לא התחוללו בגבולותיה של ישראל אירועים ביטחוניים משמעותיים. בה בעת, מאזן חיובי זה עלול לנטות לרעה עקב התפתחויות הקשורות במדיניות האמריקאית במזרח התיכון ובמיוחד לגבי סוגיות מרכזיות לישראל - ובראשן היערכות כוחות מקומיים וזרים על אדמת סוריה, וכן יוזמה אמריקאית להחייאת התהליך המדיני, אם וכאשר תוצג.