פרסומים

יומיים אחרי שנכנס (2 יולי 2017) לכלא גלבוע כדי לרצות תקופת מאסר בת שנתיים שנגזרה עליו לאחר שהבריח לאסירים ביטחוניים מכשירים סלולאריים תקף חבר הכנסת לשעבר באסל גטאס בחריפות את אימן עודה ראש הרשימה הערבית המשותפת. הדברים הופיעו במאמר שפרסם באתר "ערב 48" שבו האשים את עודה על היותו חסר גאווה עצמית, משתף פעולה עם השלטונות וכזה שהתנהלותו תוביל לסיום דרכה של הרשימה המשותפת כמסגרת פוליטית המייצגת את הציבור הערבי בישראל. ברקע של התקפה זו עומד חוסר הגיבוי של הרשימה המשותפת ושל ראשה במהלך העמדתו לדין והרשעתו של מי שהיה עד לא מכבר חבר הכנסת מטעם מפלגת בל"ד. כך, למשל, בריאיון שהעניק עודה לחדשות "ערוץ 2" (24 דצמבר 2016) הוא גינה את מעשיו של גטאס וסיפר כי הופתע מהם: "לא האמנתי שיעשה עבירה בצורה לא חוקית [...]. אני חושב שהוא הסתבך קשה בגלל העבירה העקרונית שהוא ביצע שאנחנו מתנגדים לה. הוא לא עבד לפי החוק ואנו פועלים רק על פי חוק [...]".

מערכת היחסים המתוחה בין עודה לבין נציגי בל"ד ברשימה המשותפת באה לידי ביטוי במישור הפוליטי גם סביב מימוש הסכם רוטציה שנחתם בין בל"ד לבין חד"ש, מפלגתו של עודה. במסגרת הסכם זה הייתה אמורה להתבצע תחלופה של חמישה חברי כנסת מכהנים מהרשימה בחדשים, לרבות כניסתה לכנסת של פעילת בל"ד לרשימה המשותפת, ניבין אבו רחמון, במקומו של חבר הכנסת המורשע.

המקרה של גטאס והמחלוקת הפוליטית המלווה אותה אינן תופעות חדשות של מתיחות פנימית בתוך "הרשימה המשותפת" מאז הוקמה ערב הבחירות לכנסת ה-20. אמנם העילה המיידית להקמתה אז היה החוק שעבר בכנסת ביוזמת "ישראל ביתנו" להעלות את אחוז החסימה – חוק שנתפס על ידי הפוליטיקאים הערבים כמיועד לצמצם את ייצוג המיעוט הערבי בכנסת. ברם, המהלך ההיסטורי לשיתוף פעולה בין המפלגות הערביות והקמת הרשימה המשותפת שיקף לא רק את הכרתן לגבי נחיצותו הפוליטית אלא גם את נכונותן לעדכן את תפיסת היסוד שלהן בנוגע לאסטרטגיה שלהן מול הממסד.

מי שהוביל את המהלך הוא ראש הרשימה איימן עודה שביקש, מתוך בחינה ביקורתית של הפוליטיקה הערבית, להוביל שינוי במאפייני השיח הערבי מול מדינת ישראל ומוסדותיה. במסגרת זו חתר עודה לצמצם את נפחו של השיח הפלסטיני הלאומי, שמובילים  בל"ד וחלק מהעמותות האזרחיות כמו גם השיח ר'אאד סאלח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. זאת, מתוך הכרה שהשיח שלהם מחריף את היחסים בין המיעוט הערבי למדינת ישראל. כחלופה חתרו עודה וגורמים נוספים בחד"ש להגדיל באופן משמעותי את משקלו  של השיח הערבי בתחום החברתי-אזרחי. מטרתם הייתה להתחבר לשיח החברתי הכלל ישראלי שהפך משמעותי יותר מאז מחאת קיץ 2011. וזאת, כדי לקדם את מצבו, המאותגר ממילא, של המיעוט הערבי בישראל ובעיקר בסוגיות הקשורות למצוקת הדיור, לדלות ההישגים בחינוך, לאחוזי הפשיעה המחמירים ולקשיי התעסוקה, המאפיינים גם את הציבור היהודי. המהלך של עודה גם גילם בתוכו נכונות לשלב זרועות עם גורמים בממשלה כדי לקדם מהלכים וכדי ליישם תכניות בתחומים אלה –  ששיאם בהחלטת ממשלה 922 (דצמבר 2015) בעניין תכנית החומש לקידום המיעוט הערבי באמצעות העברת תקציבים והענקת סיוע כלכלי ניכר. בהיבט זה מדיניות הממשלה הסתייעה בשיתוף הפעולה השקט שנרקם בין ראש הרשימה המשותפת לבין גורמים בממסד.

דא עקא שמדיניות ממשלתית זו לוותה גם במאמץ הפוך, שמכוון לפגוע במנהיגות הערבית ובייחוד בזו של מובילי השיח הלאומי והדתי, כמו בל"ד והתנועה האסלאמית, שכבר הוצאה אל מחוץ לחוק. כל זאת, לצד מאמץ הממסד לצמצם גם את נוכחות הערבים במרחב התרבותי והחברתי הישראלי, גם דרך קידום יוזמות חקיקה, כמו חוק הלאום, המבליטות את אופייה היהודי של המדינה. בעשותה כן חשפה המדיניות הממשלתית את מעמדם של חד"ש ושל איימן עודה כגורמים המובילים את שיתוף הפעולה עם הממסד הישראלי. דבר זה מנוצל לצורכי גינוי על ידי גורמים אופוזיציוניים בתוך המגזר הערבי, בטענה כי האסטרטגיה של עודה מובילה ל"מכירת חיסול" של הערכים הלאומיים של המגזר הערבי בעבור קבלת יתרונות כלכליים.

ביקורת זו מעמידה את עודה בפני מתח בין היתרונות שמגלמת האסטרטגיה הפוליטית שלו לבין החסרונות הנובעים ממהלכי ההדרה של הממשלה. כך נחשפת הרשימה המשותפת ללחצים גוברים מבית המאיימים על יכולתה להמשיך ולקדם את האסטרטגיה החברתית-אזרחית שלה. אמנם עדיין מוקדם להספיד את הרשימה המשותפת. עם זאת, חוסר האיזון הבולט, הבא לידי ביטוי במדיניות הממשלתית, בין הנכונות להיטיב מבחינה כלכלית עם המגזר הערבי ולקדם את סגירת הפערים האזרחיים, לבין המהלכים המואצים להדרה פוליטית של המיעוט הערבי ושל חלקים בהנהגתו, עלולים להפוך את מי שמסתמן כפרטנר ערבי, בדמותם של עודה והרשימה המשותפת לברווז פוליטי צולע. התפתחות כזו תפגע בכוונותיה של הממשלה לשפר את השילוב הכלכלי של האוכלוסייה הערבית בחברה הישראלית.